בהצהרה שנשא נתניהו, הוא לא נתן הסבר כלשהו לעובדה שבתוך 3 חודשים החוסן הלאומי הישראלי נפגע לבלי היכר, היחסים הבין-לאומיים, המשק והכלכלה, המוטיבציה של לוחמי צה"ל באוויר, בים וביבשה, ושל לוחמי מערכות הביטחון. הוא מוחרם על ידי הממשל האמריקני, הוא ננזף בידי מנהיגי המדינות הדמוקרטיות. הוא לא התייחס לעובדה הידועה לכול, שהנשיא ביידן הצהיר באופן מתריס שלא יפגוש אותו. הוא לא מגלה מה אמרו מזכיר ההגנה, מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי. הם אמרו לו בערך כך: לפני איראן – בוא נדבר על הערכים המשותפים. אתה משמיד את הערכים המשותפים בינינו.
הוא האשים את הממשלה הקודמת בצורה ילדותית, אפשר להגדיר זאת גם בצורה חריפה יותר. הוא מדבר משני קצות הפה: על ה"סרבנות" שלא הייתה ועל שהוא מכיר היטב את הטייסים והלוחמים ושאפשר לסמוך עליהם, אז שיקבל החלטה כך או כך. הבעיה היא שהטייסים והלוחמים מכירים אותו, הם מוכנים להשליך את נפשם למען המולדת אבל לא למען מדינה שמתבצעת בה הפיכה משטרית.
חשבתי לתומי שהוא יסביר את הסטייה הקיצונית מן המטרות שהציב לאחר שהקים ממשלה אל "רפורמה" שעליה לא דיבר כלל בעת הקמת הממשלה. הוא התחייב להילחם באיראן ובשלוחותיה, לטפל ביוקר המחיה ובמצוקת הדיור, לטפל באלימות ובפשיעה ולהרחיב באופן "דרמטי" כדבריו את הסכמי השלום. שלושת החודשים האחרונים היו חגיגה לאיראן ולאויבי ישראל, שראו כיצד ארצות הברית מתרחקת מאיתנו, המשק סופג מכה אנושה ולוחמי צה"ל וזרועות הביטחון מאבדים אמון בהנהגה. גם הטרור הערבי וגם הפשיעה בארץ עלו בצורה ניכרת ועל הרחבת הסכמי השלום אין מה לדבר, אלא אם מתכוונים להידוק היחסים בין איראן לרוסיה ובין איראן לסעודיה.
באשר לשר הביטחון יואב גלנט, נתניהו דיבר על חילוקי דעות שהיו ביניהם. האמת היא שהייתה ביניהם מחלוקת אחת בלבד: גלנט דרש לעצור מיד את החקיקה, כי אחרת נשקפת סכנה "ברורה ומידית" לביטחון ישראל. כל עוד החקיקה לא נעצרת - הסכנה הביטחונית הברורה והמידית נותרת בעינה. ניתן היה לצפות, על פי השכל הישר, שהוא יודיע על עצירת החקיקה והעברת הרפורמה כנושא מרכזי לבחירות הבאות.
נאום נתניהו התבסס על מסד עובדתי שקרי, מה שמזכיר אמירה של מנחם בגין: אומרים שהדובר איננו דובר אמת – אבל עד כדי כך לא דובר אמת?!