במפעל הנקניקים של הפוליטיקה הישראלית אתה אף פעם לא באמת יודע עד הסוף מה הרכיבים שממלאים את הסיטואציה שעומדת לנגד עיניך ולכן נהיה זהירים בניתוח המשבר הנוכחי. לכאורה, אנו עדים לעימות חזיתי בין ראש ממשלה לשר שאמור להיות שר בכיר בממשלתו. חילוקי דעות שמגיעים עד כדי חילופי מסרים חריפים במיוחד. בטח ביחס לזוג שאמור להיות עמוק בחופשת ירח הדבש שלו, ארבעה חודשים לכינונה של הממשלה.
התסריט הזה נכתב מראש על ידי רבים מהשחקנים בקואליציה הנוכחית. סיפר לי לא מזמן אחד מחברי הכנסת החרדים, שנתניהו אמר לו בקריצה, "כדאי שאתם שם תתפללו טוב טוב שלא יהיה לנו איזה אירוע ביטחוני גדול, כי יש סיכוי גבוה שנצא ממנו בלי ממשלה". נכון, הממשלה עוד רחוקה מפירוק אבל הטונים המאוד גבוהים היום בין בן גביר ונתניהו מלמדים על כך שלכאורה יש כאן משבר שעוד יכול להסלים. וממש בדומה לסבבים הקודמים מול רצועת עזה, גם לאירועים הפוליטיים יש נטייה להתפתח אף שלכאורה לשני הצדדים אין עניין בסבב לחימה.
לכאורה נתניהו יוצא מהאירוע מול בן גביר כמבוגר אחראי. כזה שלא נותן לקיצוניים לקבוע את סדר יומה של הממשלה ולהוביל אותו בקבלת ההחלטות. יש חלקים בציבוריות הישראלית שבהם הוא מקבל על כך ניקוד לא מבוטל. אלא שבן גביר, פוליטיקאי עם חוש ריח ואוזן מוסיקאלית מפותחים, מבין שהבייס כועס ומאבד סבלנות.
תושבי הדרום גילו שהממשלה הנוכחית נוקטת מדיניות מהוססת לאין שיעור מקודמתה ונזכר ודאי בהפחדות נוסח "בנט יבקש אישור מהאחים המוסלמים לכל תקיפה בעזה", שם;שם. אבל במבחן התוצאה, חמאס והג'יהאד האיסלמי לא רק שלא חששו לפני שהתעסקו עם ממשלת הימין מלא מלא, אלא העריכו נכונה בדיוק את תגובתה.
ברצותם פותחים באש וברצותם נוצרים. חזרה למדיניות ההכלה, שקט יענה בשקט. אולי זה הדבר הנכון אולי לא. אבל במבחן התוצאה, 104 שיגורים מעזה ביממה, עקב מותו של שובת רעב מג'נין לא היו כאן הרבה מאוד זמן. עבור בן גביר, שבירת הכלים בדמות היעדרות מהצבעות עד להודעה חדשה הייתה כמעט בלתי נמנעת. נתניהו לא סופר אותו. לא משלב אותו בהתייעצויות. כרגע בן גביר ניצב בעיקר כעציץ בקצה הימני של השולחן בלשכת רה"מ.
בחוגים שמהם מגיע בן גביר מתחילים לגלות סימני עצבנות, וגרוע מכך, לגלות שהתכנית הביטחונית היחידה שיכול השר לביטחון לאומי להגיש לציבור שלו היא "הכל דיבורים". ח'אן אל-אחמר, הר הבית, ועכשיו הסבב מול הארגונים בעזה. נכון שאין אלטרנטיבות לאף אחד מהשחקנים בממשלה, אבל אם בן גביר יסיים את כהונתו כמי ששנים הפגין נגד ממשלות ועכשיו ממשיך להפגין מתוך הממשלה, אין ולא תהיה לו שום הצדקה קיומית במערכת הפוליטית ובבחירות הבאות. מנתניהו עם זאת, אין לציבור הימין אכזבות, הכל ידוע מראש, אבל נשכח מהלב. כמו ששרה פעם מי ששרה.
