איפה הנשים? שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן לא מתפקדת במשרד שלה, אבל אתמול היא סוף סוף עשתה משהו - פיטרה באופן מכוער ובוטה את מנכ"לית המשרד שלה, גלי סמבירא. הפיטורים שלה הזכירו לנו את הסטטיסטיקה העגומה: ב-33 המשרדים של הממשלה הנוכחית, אחת המנופחות בתולדות המדינה, יש רק מנכ"לית אחת של משרד ממשלתי. מצביעי ימין או מצביעי שמאל, תומכי הרפורמה או מתנגדיה – המצב הנוכחי צריך להדאיג את כולנו.
הדבר לא ייחודי רק למשרדי הממשלה. המצב דומה גם בצמרת הכלכלית של מדינת ישראל – הנהלת משרד האוצר. עד לא מזמן, היו שם נשים בתפקידי מפתח. היום - אין אישה אחת. כשהתפנו לאחרונה חלק מהתפקידים, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' יכול היה למנות נשים. אלא שהוא בחר למנות רק גברים חובשי כיפה.
באיזה עולם נראה לכם סביר ששר אוצר נכנס לחדר ישיבות עם הנהלת האוצר, ואין שם אפילו אישה אחת? אין בישראל אף כלכלנית אחת שראויה לשבת סביב שולחן? איך דבר כזה עובר בשתיקה?
במקביל, הנשים שעדיין נמצאות בתפקידים בכירים בצמרת הכלכלית, מיכל כהן מנהלת רשות התחרות ומיכל רוזנבוים ראש רשות החברות - מועמדות להדחה בידי השרים. גם שומרת הסף הבכירה ביותר, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, נתונה למתקפות בלתי פוסקות מצד השרים.
גם במגזר הפרטי חל שינוי לרעה בייצוג הנשים: מתוך 125 החברות הציבוריות הגדולות, אלה שמרכיבות את המדד המוביל בבורסה הישראלית - יש רק מנכ"לית אחת. עד לא מזמן, מתוך חמשת הבנקים הגדולים, שלושה מהם נוהלו בידי נשים. הן פרשו ובמקומן מונו גברים.
מספרן של נשות העסקים הבכירות הולך וקטן, ומה שעוד עצוב הוא העובדה שהן מפחדות - לא מעזות לצאת ולדבר. אז רקפת רוסק עמינוח, לילך אשר טופילסקי, ליאורה עופר, עפרה שטראוס, דנה עזריאלי - אתן לא יכולות להמשיך לשתוק כשזה מצב הנשים בארץ. צאו ודברו. תנו כוח להילחם.
אגב, הכותרות הראשיות עסקו בשרת החוץ של לוב, נג'לא אלמנקוש, שפוטרה לאחר שהתברר שנפגשה עם שר החוץ אלי כהן. אני דווקא ראיתי זווית אחרת לסיפור הזה - אפילו בלוב, מי היה מאמין, יש ייצוג בכיר לנשים - שרת חוץ - וגם את זה הרסנו.