אני מלא בתקווה: ראשית, כי ביום שני התקדמנו עוד צעד חשוב במחאה, משום שעכשיו ברור יותר ויותר שאנחנו לא מדברים כאן יותר על רפורמה משפטית ואפילו לא על מהפכה משטרית - אלא על מאבק זהות.
אני מלא תקווה כי היעד המשותף התחדד - אנחנו עוסקים, כפי שאני טוען מזמן, במאבק מהותי וצודק מאין כמוהו על זהותה, על ערכיה המובילים, על דמותה של המדינה בה נחיה, בה יחיו ילדינו נכדינו ונינינו.
והיעד הזה ממש פשוט להגדרה: אנחנו רוצים מדינה יהודית, דמוקרטית, שיוויונית, ברוח מגילת העצמאות. ועוד שתי מילים חשובות: על מלא!
במדינה כזו יכולים לחיות יהודים חילונים ודתיים, לא יהודים ואפילו לא ציונים וליהנות משוויון זכויות, חובות והזדמנויות מלא. אולם אף אחת מהקבוצות הללו ומהפסיפס התרבותי של מדינת ישראל לא תוכל לשנות את דמותה של המדינה, את זהותה ואת ערכיה הבסיסיים השואבים את כוחם ממסמך היסוד שלנו - הוא מגילת העצמאות.
על מנת שזה יקרה, אנחנו חייבים לסמן יעד נוסף והוא ייסוד מועצה מכוננת שתגבש חוזה חברתי עדכני ועקרונות לחוקה מינימליסטית, שתעגן את החיבור שבין: יהודית לדמוקרטית, על בסיס שוויון אזרחי ברוח מגילת העצמאות.
אין שום סיבה לקונן על החקיקה שאושרה בכנסת. היא עשתה שירות מעולה למטרות המאבק שלנו, משום שהיא מחדדת את ההבדל בין הטוב לרע, ומסבירה על מה אנו נאבקים. לא סתם, בדרכי לירושלים ביום שני עם חברים טובים, ייחלתי שבשום פנים לא תהיה פשרה. זאת משום שהצעות הפשרה שעמדו על הפרק היו בבחינת פלסטר על פצע מדמם והיו נותנות לגיטימציה למה שאיננו לגיטימי בשום פנים ואופן.
הדרישה שלנו המיידית היא לעצור את החקיקה, לא על מנת שצד כלשהו ינצח, אלא על מנת לייצר משהו חדש, בהסכמה לאומית רחבה, שממנו שני הצדדים ירוויחו, אולם הוא לא יכול להיות פחות ממדינה יהודית, דמוקרטית, שוויונית, ברוח מגילת העצמאות.
ביום שני חזרתי מירושלים בשעות אחר הצוהריים עם תחושת רוממות רוח. יש לנו מחנה נפלא, עם עוצמות אדירות, עם יותר ויותר צעירים שמצטרפים למבוגרים יותר ולמבוגרים מאוד. המחנה הזה עבר גיבוש מדהים ב-30 השבועות האחרונים בזכות מובילי המחאה הנפלאים שלנו שגם ארגנו, תמכו והובילו את המסע המרגש מכיכר הדמוקרטיה בתל אביב לכנסת ישראל בירושלים. יש למחנה שלנו אמונה עמוקה בצדקת הדרך, ואת זה הוכיחו עשרות האלפים שצעדו לירושלים ומאות האלפים הרבים שתמכו והתפעלו מרחוק.
חייבים שהא.נשים יבינו מה המטרות שלנו כל הזמן. הן פשוטות, אין בהן שום דבר מוגזם, אלו פשוט ההסכמות שסביבן קמה המדינה שלנו: יהודית, דמוקרטית, שוויונית ברוח מגילת העצמאות. מי יכול להתכחש להן? רק מי שרוצה לשנות את זהות המדינה שלנו ואת ערכיה.
המאבקים נגד תיקון עילת הסבירות, או נגד פסקת ההתגברות, או אפילו נגד שינוי הוועדה לבחירת שופטים, הם מאבקי משנה חשובים ביותר, אולם הם רק חלק מהמאבק על המטרות הגדולות באמת. חייבים להפנים שהמאבק שלנו יהיה ארוך, יהיו בו עליות ומורדות, אך על הכיוון, הדרך והעקרונות הבסיסיים אסור לוותר. העקרונות שלנו קדושים וחשובים לנו לא פחות, ואפילו יותר מאלו של הצד השני.
במאבק הזה אנחנו חייבים להבין מי היריבים האמיתיים שלנו. אלו אינם החרדים למרות מעשיהם הפסולים, אי-השתתפותם בחיי הכלכלה וההשתמטות שלהם, שעימה נצטרך להתמודד. בשל בדלנותם - החרדים אינם יריבים אמיתיים במאבק על דמות המדינה. אלו לא אנשי הליכוד, כי זו תנועה שהפכה עצמה לריקה מתוכן שחייבת רוויזיה עמוקה באידיאולוגיה ובערכים שלה. אלו לא אנשי הציונות הדתית המיינסטרימית – משום שאיתם ניתן עדיין לדבר ולמצוא צדדים משותפים. היריבים האמיתיים שלנו הם: מפלגת הציונות הדתית הקנאית, הלאומנית-משיחית-סמוטריצ'ית, מפלגת עוצמה יהודית הגזענית-כהניסטית ומכון קהלת.
המאבק שלנו חייב להתרכז בהם, וחייב להציף למודעות את מדינת יהודה שהם מקימים מדי יום ביומו, במטרה להשתלט ולשנות את זהותה, ערכיה ודמותה של מדינת ישראל. בהם חייבים למקד את כל הזרקורים, לחשוף את תוכניותיהם. הציבור שלנו חייב להבין שהם מקימים לנו מדי יום ביומו מדינה דו-לאומית אפרטהיידית ממש מתחת לאף. זו מדינה שלא תהיה יהודית ולא תהיה דמוקרטית, לא תהיה בטוחה ולא תהיה שוויונית. זה סוף החלום הציוני.
שנים רבות מדי אפשרנו להם להתחזק, וכיום הם בעלי השפעה מסוכנת על מוקדי הכוח במדינה. הם מלאים בכסף ציבורי ובמימון של אוונגליסטים ושל אחרים הדומים להם. הם מחזיקים במשרדים ממשלתיים חשובים, הם חדורי שליחות משיחית וכיום הם מכתיבים את סדר היום של הקואליציה, של הממשלה ושל המדינה. אותם חייבים להפוך לבלתי לגיטימיים כי הם היריבים האמיתיים, המסוכנים ביותר לכולנו.
אין אינדיקציה ברורה יותר לאובדן הדרך המוסרי המוחלט שלנו, כאשר נאשם בפלילים מקים במדינת ישראל קואליציית בלהות בלתי לגיטימית ובלתי מוסרית שבה חברים: גזענים, תומכי עליונות יהודית, קנאים משיחיים, הומופובים, מיזוגינים, עבריינים לשעבר.
לקואליציה הזו חייבים להתנגד ללא הפסקה, עד שנצליח לפרק אותה בכל דרך חוקית ודמוקרטית, על מנת להציל את המדינה שלנו מחורבן בית שלישי. זכרו היטב שזמנים בלתי רגילים מחייבים מעשים בלתי רגילים, אולם מעשים אלו חייבים להיות חוקיים, דמוקרטיים, לגיטימיים וללא אלימות, גם לא מינימלית!
לכך דרושה תוכנית פעולה רחבה ומוסכמת.
זו תוכנית עשר הנקודות שאני מציע
- מחדדים את מטרות המאבק שלנו שוב ושוב: מדינה יהודית, דמוקרטית, שוויונית, ברוח מגילת העצמאות.
- מחזקים את התיאום ואת האסטרטגיה בין כל ארגוני וקבוצות המחאה ועם מפלגות האופוזיציה, בהקמת ועדת תיאום עליונה בכל דרך יעילה אחרת שתביא לריכוז כוחות ומאמצים בצמתים הקריטיים.
- שומרים על רוח המאבק ועל האנרגיה שלו: מסבירים לאנשים מסביבנו שמה שקרה בימים האחרונים, כולל חקיקת עילת הסבירות, הם ההסבר הטוב ביותר לצדקת המאבק והסלמתו למהלכים אפקטיביים יותר.
- פועלים בכל הדרכים לערער את הלגיטימציה של השלטון: בראש ובראשונה - ממשיכים ומרחיבים את השהיית ההתנדבות למילואים. אין מעשה דמוקרטי ראוי מזה, בטח לנוכח החקיקה.
- מרחיבים את זירות הפעולה: מגייסים אנשי מקצוע, מתחילים לתכנן מרד מיסים נרחב במדינה.
- פועלים בזירה הפוליטית: בין היתר, ממשיכים לדבר עם המעטים בקואליציה שנותר שכל בראשם ומנסים להעבירם לצידנו.
- מאבק הזהות – גם בשלטון המקומי: מתמקדים בבחירות לרשויות המקומיות על מנת לבנות תשתית עמוקה גם לבחירות הארציות הבאות.
- ממקדים את ההסברה שלנו ביריבים האמיתיים שלנו, אותם אנשי מדינת יהודה המשיחית, כהניסטית גזענית וארגון קהלת, מתוך מטרה ברורה לסכל את התוכניות שלהם לשנות את מהות הדמוקרטיה והמדינה שלנו.
- ממשיכים לגבש את המחנה שלנו ולחבר אליו עוד ועוד אנשים המבינים שלא מדובר במאבק של ימין ושמאל אלא במאבק על זהותה וערכיה של המדינה שלנו. חינוך הציבור, בעיקר צעירים, הוא אחד היעדים החשובים ביותר במחאה והמשאב המרכזי של כל הפעולות שנרצה לבצע.
- מתכוננים לשינוי הפוליטי הנדרש: הזירה הפוליטית היא היעד לשינוי. מתחילים לחשוב רחוק ולבנות תשתית לבחירות הבאות.
והחשוב ביותר, אחיי ואחיותיי למאבק: לא סומכים על בג"ץ, לא על האמריקנים ולא על אף אחד שיציל אותנו מעצמנו. זה בידינו. יחד.
>>> יובל דיסקין הוא ראש השב"כ לשעבר