כשביטלה את עילת הסבירות, שכחה הממשלה לסגור פרצה אחת: להחיל את ביטול העילה גם על הכלכלה העולמית ועל חברות דירוג האשראי. הנתונים מלמדים והפרשנים הכלכליים טוענים, שבצלאל סמוטריץ' הוא שר האוצר התמוה בתולדות המדינה. הבעיה של סמוטריץ' - ובעיקר שלנו - היא ההווה שלו המסוכן יותר מעברו. התמונה הנחשפת היא המבוא לכלכלת "בעזרת השם" - שמאמינה במשיח ולא בשקל.
סמוטריץ' התארח במהדורה המרכזית של ערוץ 12, התגולל על הפרשן המשפטי גיא פלג ואיים לתבוע אותו. הוא יסתפק כנראה בקנטור ראוותני לצורך יחסי ציבור. כך או כך, הטור שלפניכם הוא כתב הגנה על עיתונאי, שדבריו היו אמת, בעלי עניין ציבורי מהמעלה הראשונה ומילאו חובה עיתונאית. רבים מהפרטים כבר פורסמו, אבל נוכח הנסיבות כדאי להזכיר ולהרחיב.
בעת ההתנתקות מרצועת עזה היה סמוטריץ' חבר מחתרת קטנה, מיני-מחתרת. יחד איתו היו ארבעה נוספים: לייבוביץ', גוטמן, גנירם ואשר וודקה. לשב"כ היה מקור שהתריע מפני מעלליהם. המקור הוביל את החוקרים לדירת מסתור במושב נחלים הקרוב לפתח-תקווה. בדירה נמצאו מאות ליטרים דלק ועשרות ליטרים שמן.
מעללי חבורת סמוטריץ' כתובים בתמצות וללא פרטים חסויים ומוכמנים בבש"פ (בקשות שונות פלילי) 7194/05. בית המשפט העליון - אותו חותר סמוטריץ' לסרס ולעקר - קבע שאין קשר כלשהו בין חופש הביטוי וזכות המחאה לבין הללו. הם היו חשודים בקשירת קשר לבצע פשע, סיכון חיי אדם והמרדה. שלושה שבועות הם היו במעצר ושמרו על זכות השתיקה. איש לא חשב כמובן להפעיל עליהם "אמצעים מיוחדים".
שנים אחר-כך חשף מי שהיה סגן ראש השב"כ, יצחק אילן ז"ל, שסמוטריץ' וחבורתו תכננו "לפוצץ מכוניות נוסעות באיילון"(!). את סמוטריץ' הוא הגדיר "מחבל יהודי". אגב, גם אותו סמוטריץ' איים אז לתבוע.
באחת מפגישותינו סיפר לי יצחק ז"ל, שאילו היה השב"כ חושף את המקור - היה סמוטריץ' יושב בכלא ולא בכנסת. בפגישה ההיא, שהיה בה ממד של נזיפה, הוא הסביר לי את נזקי חשיפת "שמפניה" (אבישי רביב) ואת הקושי לגייס מאז מקורות. הוא ביקש שאעשה הכול, כל מה שביכולתו של עיתונאי, כדי שסמוטריץ' לא יהיה חבר בקבינט הביטחוני-מדיני. את האפשרות שהוא יהיה שר במשרד הביטחון הוא כמובן לא העלה בסיוטיו. לא מזמן האשים סמוטריץ' את השב"כ בביצוע מניפולציות שעודדו לרצוח את רבין(!). זו הייתה דרכו להשיב לשב"כ רעה תחת טובה. אל תגידו שאין לו חוש-הומור ולא הכרת הטוב או אי הכרת הטוב.
במשך עשר שנים הוא הוציא פטור משירות בצה"ל, למד בכמה ישיבות ובמקביל התחיל וסיים לימודי משפטים בקריית אונו. בגיל 28 הואיל להתגייס לשרות פקידותי מקוצר. לפני שש שנים הוא קרא לסרבנות – "מצילים את צה"ל לא מתגייסים" - בשל מה שהגדיר: "הפוסט-מודרניזם הקיצוני וכדרך לעצור את הטרור של ארגוני המגדר".
אין ספק, קייס משפטי אין לו, גם לא קייס ציבורי. אבל עם יד על הלב, תגידו ביושר: יש לו זכות אישית/מוסרית/מקצועית לומר מילה אחת נגד המוחים, ה"אחים לנשק", מפסיקי ההתנדבות?