זה עשוי להלהיב את הדימיון שאולי, עוד מעט, ממש מעבר לפינה, נשתמש בדרכונים שלנו כדי לבקר בג'דה, ריאד או אולי אפילו בניאום, עיר העתיד הסעודית שנבנית דרומית למפרץ אילת. האם עסקת המאה המשולשת בין ארצות הברית, סעודיה וישראל (ויש שיגידו המרובעת גם עם הפלסטינים) באמת בפתח?
אחרי שלפני כמה שבועות, בריאיון של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לפאריד זכריה ב-CNN, אמר הראשון שהעסקה עדיין רחוקה ממימושה, אנחנו עדים לגל, אולי אפילו צונאמי של הדלפות ומאמרים לפיהם ההסכם ממשמש ובא. השיא היה השבוע, בפרסום של הוול סטריט ג'ורנל, שהמתווה כבר קיים והוסכם וייקח בין 9 ל-12 חודשים לממשו.
צריך להבהיר: ייתכן שבשבועות האחרונים אכן נרשמה התקדמות משמעותית במגעים. עם זאת, לא פחות סביר, ואולי אפילו יותר, שהגל הנוכחי נוצר על ידי בעלי עניין שמריצים את המניה הרבה מעבר לערכה האמיתי.
קשה למימוש, רחוק מיישום
לכאורה, המתווה פשוט: ארצות הברית תעניק הסכם הגנה, עסקת נשק גדולה וגרעין למטרות אזרחיות. הסעודים בתמורה ינטשו את הערוץ הסיני ויסכימו לנורמליזציה והישראלים יספקו מהלכים אל מול הפלסטינים. למעשה, העסקה במתווה הנוכחי, שלא לגמרי ברור אם הוא האמיתי או שהוא "מתווה פרידמן" (על פי המאמר בניו יורק טיימס), מסובכת מאוד.
הסעודים לא באמת יכולים לנטוש את הערוץ הסיני. סין רוכשת נפט סעודי בכ-50 מיליארד דולר בשנה, שמהווה יותר מרבע מהסך הכולל של יצוא הנפט הסעודי. הכסף, מבלי להזכיר מרכיבים נוספים כמו תשתיות, קריטי למימוש חזון 2030 הסעודי הגרנדיוזי - מערים ועד תשתיות בטריליוני דולרים.
ארצות הברית, מצידה, לא באמת יכולה לספק הסכם הגנה לסעודים כמו זה שקיים בנאט"ו לפי סעיף 5. כלומר, כל מי שתוקף את סעודיה כאילו תקף את ארצות הברית והיא מחויבת לצאת ולהילחם. האווירה הציבורית בארצות הברית היא של יציאה ממלחמות ולא כניסה אליהן. אם סעודיה תותקף, אני לא רואה אפשרות שהאמריקנים יסכנו חיילים אמריקנים כדי להציל סעודים. גם מתן גרעין אזרחי למדינה שאינה דמוקרטית ולא ניתן לדעת בוודאות למי הוא עלול להתגלגל הוא סכנה גדולה, שלא לדבר על הסכם נשק מאוד רחב, שעלול לסכן את היתרון האיכותי של ישראל ויתקשה לקבל את תמיכת הקונגרס האמריקני.
גם ישראל תצטרך לשלם במטבע קשה. בשונה ממדינות המפרץ כמו האמירויות ובחריין, הנושא הפלסטיני אצל הסעודים הוא מהותי. הסעודים לא יסתפקו בבקשה האמירתית להקפאה של סיפוח יהודה ושומרון ל-4 שנים (שמסתיימת ב-2024) ובטח שלא רק בצעדים לחיזוקה של הכלכלה הפלסטינית. הם ירצו לראות צעדים משמעותיים, קונקרטיים ומיידיים בשטח. מי שחושב שראש הממשלה נתניהו יוותר על הקואליציה הנוכחית שלו (האמריקנים?) לטובת הנורמליזציה, שיחשב מסלול מחדש.
במאמר מוסגר, צריך להזכיר שמתחת לפני השטח וגם מעל ישנם תהליכים של נורמליזציה עם הסעודים: החל משיתוף פעולה ביטחוני ועד חברות ישראליות שמוכרות שם בכסות של חברות זרות, ואפילו כניסה של ישראלים לפורומים ותחרויות בין-לאומיות שסעודיה מארחת. בל נשכח גם את הטיסות מעל שמי סעודיה.
אם המתווה הנוכחי כה קשה למימוש ונראה רחוק מיישום, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו מאיפה מגיע העיתוי והכמות הגוברת של ידיעות בדבר ההגעה להסכם. לא במקרה הן יוצאות מארצות הברית ומישראל. לביידן זה נוח כי זה מראה על פעלתנות בזירת החוץ בתקופת בחירות. אומנם זה לא מה שיכריע או ישנה את התוצאות בארצות הברית ("זו הכלכלה, טמבל"), אבל נחמד שיש. מעבר לכך זה משמש כמנוף לחץ טוב על ישראל גם בנושא הפלסטיני וגם ביחד לממשלה בישראל, שנתפסת בעיניה כקיצונית. גם בישראל העיתוי נוח, כי יהיה קטנוני להתעסק בביקורת על הממשלה אם היא מתקרבת לעבר עסקת השלום האולטימטיבית, שאותה רק נתניהו יכול להביא, כמובן.
בשורה התחתונה, עוד מוקדם מאוד ומדי להכין את הדרכונים ונאומי השלום לעסקה המשולשת או המרובעת הזו. עוד הרבה ביקורים של בן גביר יעברו בהר הבית עד שנזכה לגזור את הסרט ולראות את פירות השלום.
>>> יקי דיין שימש כראש המטה של שרי החוץ סילבן שלום וציפי לבני, כיועץ מדיני בוושינגטון וכקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס