בתחילה ניסתה הממשלה לבצע את ההפיכה המשטרית בשיטת פיטום אווזים. לדחוס לגרונותינו באכזריות כמות מזון אדירה באמצעות לחץ אוויר. היא ראתה שזה לא עובד לה, לא בארץ ולא בעולם, המחאה כאן והנידוי על פני הגלובוס, המפולת בישראל, הפניית הגב מצד ארצות הברית ואירופה, מחברות דירוג האשראי ומהבנקאות הבין-לאומית. או אז התקבלה החלטה לעבור לשיטת הסלמי - להאכיל אותנו בהדרגתיות באותו מזון רעיל, כשהוא פרוס דק.
נא לא להתבלבל, ההפיכה לא הוסרה מהמדף, היא כאן, מסומנת בסימן הידוע: משולש שבתוכו גולגולת שמתחתיה צלובות שתי עצמות. אסור להסיר את הכיתוב: סכנה, רעלת משטרית. השינוי הוא רק בשיטת השיווק. בצדק ציטט בני גנץ מהשיר: "את אותם הדברים אבל לאט".
ההפיכה היא כותרת גג. יש לה כותרות משנה. קבוצת סמוטריץ'-רוטמן-סטרוק שועטת להקמת מדינת-דת קדמונית. הצמד גפני-פרוש חותר למסד שחרור מוחלט ולתמיד של החרדים מהצבא וחיי נצח על חשבון הציבור. השנאה ההדדית בין החרדים לחרד"לים איננה רלוונטית, גפני מכנה את סמוטריץ' "סיקריק" וסמוטריץ' אמר על גפני "כלב השב אל קיאו". יריב לוין הוא ילד כאפות משפטי השואף נקם במערכת המשפט. ישנה קבוצה, נקרא לה קבוצת נתניהו-דוד אמסלם, החותרת מסיבות אישיות מאוד להעיף את שומרי הסף.
מלחמת השר אמסלם במיכל רוזנבוים, מנהלת רשות החברות הממשלתיות, היא דוגמה מאלפת ומעלפת. היקף הנכסים של החברות הממשלתיות הוא כ-250 מיליארד שקלים. מדובר ברשות בעלת סמכויות אכיפה וחקיקה. אמסלם רוצה לקפד את רוזנבוים ואת עובדיה ולנהל את הרשות בעצמו עם עסקנים פוליטיים שיביא איתו. אמסלם אחראי גם על הוועדה לאנרגיה אטומית. ללא עילת הסבירות - איך ייבלם אם ירצה להשחיל לכור בדימונה קבלן קולות או שניים?
הסיפור, או תת הסיפור, של אמסלם ורוזנבוים הוא דוגמית המדגימה את ההפיכה כולה: במקום להיות כפופה לחוק - חותרת הממשלה להיות בעצמה החוק.
המחאה היא שם המשפחה של כל המתנגדים להפיכה. למשתתפים ישנם גם שמות פרטיים. המוחים נגד הכיבוש, בעד הגנה על זכויות הקהילה ההומו-לסבית, נגד יוקר המחיה והדיור או הירוקים למען הגנת הסביבה. כאמור בשיר: "כל איש פורט על עוגבו את הניגון שבלבבו".
כל אחד רשאי גם לבחור לטעמו דמות אחת המסמלת עבורו את המחאה. את שקמה ברסלר או אהוד ברק, יאיר גולן או בוגי יעלון. אני הייתי בוחר את תא"ל במילואים דוד אגמון. סבו היה רב ראשי בקזבלנקה, סבא רבא היה אב בית הדין הרבני במרוקו. עלה ארצה והתגייס ליחידה קרבית, לחם ונפצע, היה קצין חי"ר וצנחנים ראשי. הוא היה ראש לשכתו של נתניהו בקדנציה הראשונה, שעזב לאחר חודשים אחדים כשהוא נותן בנתניהו שני סימנים: שקרן וגזען.
המחאה הנוכחית, הגדולה במחאות מאז מלחמת יום הכיפורים, היא כלל ישראלית, ימנית, מרכזית ושמאלית. היא בסך הכול מנומסת, וטוב שכך. מחאות צריכות לגייס ציבור ולא לנכר אותו ולהפריע לו בשכונות מגורים, בכבישים ובנתב"ג.
בסוף השבוע נמצא מכתב איום על קברו של יוני נתניהו ז"ל – מעשה פלילי ונבזי. התברר שמדובר בחשוד הלוקה בנפשו אך לוקה ימינה חזק, הוא רוצה לכבוש את עזה. היו בשיח הפוליטי והתקשורתי כאלה שניסו לשייך את הדבר למחאה. זרועות הביטחון כולן נרתמו לאתר את החשוד. הרהור עצוב התגנב לליבי - איפה הייתם כאשר בעצרות ובצעדות צעקו המונים: "מוות לרבין"?