ארצות הברית ואיראן הגיעו להבנות על עסקת חילופי אסירים - שחרור אמריקנים שנעצרו באיראן תמורת שחרור איראנים שנעצרו בארצות הברית והפשרת כ-6 מיליארד דולרים, כספים איראניים, שיועברו לקטאר לשימוש איראן למטרות הומניטריות.
מדובר בהבנות ובהסכמות, אך לא בהסכם פורמאלי ולא בחזרה להסכם מ-2015. מימוש ההבנות סביב האסירים, כמו גם פרסומים על צעדי האטת העשרה באיראן ועל ירידה בהתקפות שלוחי איראן על כוחות ארצות הברית באזור, מרמזים על הבנות לא רשמיות רחבות יותר בין ממשל ביידן לאיראן: הימנעות אמריקנית מסנקציות חדשות על איראן תמורת האטת ההתקדמות האיראנית בגרעין, והימנעות מהעשרה לרמה של 90% - חציית קו אדום שתגרום ללחץ על נשיא ארצות הברית לפעול.
התפתחות זו מעידה על כישלון האסטרטגיה של ממשלת ישראל:
- ישראל לא השפיעה כלל על מדיניות ארצות הברית, אם בשל מצב היחסים עם וושינגטון, היעדר קשב מדיני בשל התמקדות בזירת הפנים בישראל, או היעדר חלופה אמינה לעצירת ההתקדמות האיראנית.
- היעד הישראלי היה למנוע מאיראן להתבסס בסף הגרעיני, אך איראן כבר עשתה זאת, וההסכם למעשה מכיר בכך ומסתפק בהתחייבותה שלא להתקדם להעשרה ל-90%, בלי לוותר על יכולות שכבר ברשותה. אם ההבנות אינן כוללות הפחתה ניכרת בחומר המועשר שצברה כבר, איראן תישאר במרחק של כשבועיים מחומר בקיע ברמה צבאית המספיק למספר פצצות.
- איראן תוכל להמשיך לקדם את תוכנית הגרעין מבלי לחצות את הקו האדום של ארצות הברית והמערב. אם ישראל תרצה לפעול נגד תוכנית הגרעין האיראנית היא תעשה זאת כשהיא מבודדת, ללא תמיכת בעלות בריתה ומול תוכנית מתקדמת וממוגנת.
- ביידן אותת כי אינו רוצה הסלמה מול איראן והוא נכון לפשרה כדי למקד משאביו בסין וברוסיה - זהו מסר הפוך מהאיום האמין באופציה הצבאית שישראל הייתה רוצה שארצות הברית תפגין.
גם על רקע הפרסומים על תגבור כוחות אמריקניים באזור במטוסי קרב, ספינות ואלפי נחתים, במטרה להרתיע את איראן מהמשך ההתנכלויות לספינות סוחר ומיכליות סמוך למייצרי הורמוז, סביר להניח שגם התנגשויות מקומיות לא יביאו לתפנית אסטרטגית ביחסים בין ארצות הברית ואיראן, בוודאי לא במהלך שנת בחירות בוושינגטון.
לאור כל זאת, על ראש הממשלה נתניהו להפנים כי האסטרטגיה הישראלית שהוא מוביל - עצירת איראן לפני כניסתה לסף הגרעיני, התנגדות לכל הסכם - גם "ארוך ומשופר", וחוסר רצון לתאם מדיניות עם ארצות הברית - האסטרטגיה הזאת כשלה. נדרשת התאמה למציאות החדשה: לחתור להבנות בין ארצות הברית לישראל, במקביל להבנות של ארצות הברית עם איראן.
ראשית, על נתניהו להיזכר במה שידע לעשות פעם: להוריד את כל הנושאים האחרים מסדר היום ולהשיב את הסוגיה האיראנית לראש סדר היום בין המדינות. עד כה, התנהגות שריו הקיצוניים ביהודה ושומרון והתמקדות במהפכה המשפטית מרחיקות את פגישותיו עם נשיא ארצות הברית ועם מנהיגים באזור וגוזלות זמן בפגישות של בכירים ישראלים ואמריקנים, על חשבון סוגיות אסטרטגיות.
שנית, ראש הממשלה צריך לחתור לכך שהנשיא ביידן יצהיר שהוא מאשרר את מחויבות ארצות הברית להסכם "משופר וארוך יותר" כיעד הדיפלומטי היחיד מול איראן, ושהוא דבק במחויבות שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, ככל הנשיאים לפניו. בהצהרות חשובות אלה יהיה כדי לחזק את מחויבות המפלגה הדמוקרטית למאבק בגרעין האיראני, בעיקר כאשר ההבנות עם איראן מאפשרות לדחוק סוגיה זו מסדר היום לפחות עד בחירות 2024.
השינוי במדיניות ישראל מהליכה לעומתית ונפרדת לתיאום והסכמות הינו מחיר סביר ביותר שעל הממשלה להציע כדי לייצר מסגרת הבנות אסטרטגיות, ואף תיאום אופרטיבי, עם ממשל ביידן בנוגע לתוכנית למניעת איראן גרעינית. בוודאי שמדובר בחלופה אסטרטגית טובה יותר לישראל מאשר לאפשר לאיראן להתבסס בסף הגרעיני, כך שתוכל לחצות את הסף כשתרצה תוך מתן עידוד מכך שארצות הברית וישראל אינן מציגות חזית אחידה.
כיצד יראו הבנות אלו בין ישראל לארה"ב?
- הסכמה על תוכניות דיפלומטיות וחשאיות היכולות לעצור באופן יעיל את איראן מהצטיידות בנשק גרעיני – תוך חידוש המחויבות האמריקנית להסכם "משופר וארוך" כיעד הדיפלומטי של קמפיין זה.
- תוכנית מודיעין מתואמת לחיזוק היכולת המשותפת לזהות במהירות החלטה איראנית לחצות הסף הגרעיני.
- להסכים על סימנים מעידים להתקדמות טכנולוגית ומבצעית של איראן לפצצת גרעין ועל התגובה לפעולות אלו.
- להכין יחד אופציות נוספות לעצירת איראן אם תחליט לסטות מהנתיב הדיפלומטי.
- מאמץ משותף שתכליתו הצבת איום צבאי פומבי אמין ישראלי-אמריקני, כולל תיאום ותרגול תרחישים של תקיפת מתקני הגרעין באיראן.
- סיכום על דרכי הפעולה וחלוקת אחריות כשהאיראנים יחצו קו אדום – ומידת הסיוע והתמיכה ההדדית לפעולה שכזאת.
- תיאום בין המדינות יבטיח לממשל האמריקני שלא יופתע אסטרטגית מישראל ולכן מאפשר לדרוש מהנשיא מחויבות כתובה על כך שחופש הפעולה הישראלי מול איראן לא ייפגע.
- חיזוק יכולות ההגנה של ישראל ושל הכוחות האמריקנים באזור והתיאום ביניהם.
- תיאום מאמצים להרתעת איראן לצמצום היקף תגובתה לתקיפה עליה, אם תתרחש, ושימוש במנופים העומדים לרשות שתי המדינות לעצירת העימות שיתפתח.
- מחויבות בוושינגטון למנוע מאיראן לשקם את תוכניתה הגרעינית לאחר תקיפה, אם תתרחש.
לסיכום – על ראש הממשלה להכיר במגבלות וחוסר היעילות של מדיניותו הנוכחית מול איראן. גם אם הוא משוכנע שהאמריקנים השלימו עם איראן גרעינית והם ב"אסטרטגיית הכלה", עליו לאתגר את הממשל בהתאם להצהרות ארבעת הנשיאים האחרונים, שבהן התחייבו לאסטרטגיה של "מניעה" ולשפר התנאים לפעולה ישראלית צבאית ככל שניתן, אם ישראל תידרש לפעול. נכון לבחור כעת מהלך יזום שיחתור להבנות עם ארצות הברית על אסטרטגיה ותוכנית אופרטיבית משותפת למניעה וסיכול של הצטיידות איראן בנשק גרעיני.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> ד״ר אבנר גולוב מכהן כסגן נשיא Mind Israel, שירת עד לאחרונה כבכיר במטה לביטחון לאומי (מל״ל)