איפה אנחנו עומדים?
הנה רק מקבץ חלקי מאירועי השבוע:
- נתניהו ושריו פתחו במסע איומים מאפיוזי על בג"ץ. הם מאותתים שלא בהכרח יצייתו להכרעותיו. זה מזכיר את המופע המאפיוזי מבוקר פתיחת משפטו. ראש של סוס טרם הונח לפתחה של נשיאת העליון אסתר חיות.
- השתלחות מופקרת של נתניהו וסביבתו ברמטכ"ל ובכירי צה"ל, בניסיון שקוף לגלגל אליהם אחריות ולהכין את הקרקע להאשמתם בכל התפתחות ביטחונית כואבת. כל זאת אחרי שבמהלך מופקר, החורג בעליל מסמכותו, מנע נתניהו דיון קבינט, טרם ההצבעה, על ההשלכות המיידיות של החקיקה על ביטחון המדינה. עד כה, טרם נרמז עדיין שבכירי צה"ל הם "משרתי ההפיכה הצבאית" של מובילי המחאה, ובעצם "שמאלנים בוגדים".
- דיון על "חוק (אי) גיוס", מוגן ב"פסקת התגברות" או בשריון מיוחד, כאתנן לגחמה מגזרית. זהו ריסוק "צבא העם" ומימוש הזוי של רעיון ה"חצי משרתים - חצי לומדים".
- "פרפראות": השר הממונה על הגרעין, דוד אמסלם, זנח את לימוד תפקידו והתפנה לסלק את מנהלת רשות החברות הממשלתיות עו"ד מיכל רוזנבוים, משרתת ציבור מוכשרת ומצליחה, רק משום שהיא כזאת; קבוצת נערות נכפתה להצטופף באחורי אוטובוס ולכסות כתפיים בשמיכות, באמצע העיר! באמצע היום! אם תרצו, רמז למה שמחכה לנשים בישראל בהמשך; קציני מילואים מבצעיים נדרשים להחזיר נשק המוחזק ברישיון בתעלול מביך, פרי השראתו של השר לביטחון לאומי (והפיתות), בהמשך לפברוק האשמות "פליליות" נגדם כ"מפירי סדר" בהפגנות. איילת החן הפרטית שלו ממשיכה לשאת נשק, וכן פעילי "הטרור היהודי" שיוצאים לרעות צאן, מאוחר בערבי שבתות (הצאן נענה ליוזמה), מסיימים בירי חי וגופה וכמובן זוכים ל"גיבוי מהשר".
מה המשמעות?
הקץ לאשליות! לא "נתניהו נגרר" ולא "גורמים בליכוד דורשים ריכוך". גם לא "רק עוד ועדה לבחירת שופטים" (תורגם מאנגלית). לא "חידוש השיחות" ולא "כניסה מתחת לאלונקה". אנו בעיצומה של "הפיכה משטרית" על סטרואידים, התנקשות מתוכננת לחיסול הדמוקרטיה בישראל והפיכתה לדיקטטורה דה פקטו, מושחתת ואפלה, דתית וגזענית. נכונותו של נתניהו לרסק את מערכת המשפט כדי להיחלץ ממשפטו שלו, ולשלם על הדרך את האתננים לשותפיו, גם במחיר סיכון ודאי וקרוב לכשירותו ולכידותו של צה"ל, ליסודות ביטחונה של ישראל ולחיי אזרחיה ולוחמיה, מהווה הפקרות חסרת תקדים ומסוכנת בעליל, שמטילה צל כבד על עצם כשירותו להמשיך ולהוביל את המדינה. כל זאת, בלי להזכיר את הנזק האדיר לכלכלה, ליחסים עם ארצות הברית, או את הסרת ההגנה מלוחמים ומפקדים בפני צווי מעצר בחו"ל ותביעות בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג.
זהו מרד של נתניהו נגד הדמוקרטיה הישראלית, לצד הפרת שבועת האמונים שלו ביום השבעת הממשלה, שלא לדבר על הפרה בוטה של הסדר ניגוד העניינים, שעליו השעין את הבג"ץ את אישורו לאדם שעומד לדין על עבירות שחיתות חמורות, להמשיך ולכהן כראש ממשלה.
הוא המחולל, הוא האחראי והוא נחוש לדרוס את כל מה שיעמוד בדרכו. אסור לטעות! נתניהו, חרדותיו וירידתו מהפסים - הם הבעיה. הטייסים ו-15 אלף משהי ההתנדבות - הם הפתרון, לא להפך. הטייסים ויתר משהי ההתנדבות הם האצבע בסכר. נחישותם היא זאת שמצילה את ישראל מאובדן דרכה, ערכיה ומקורות שגשוגה. ממש כשם שקודמיהם והבוגרים שביניהם הצילו את ישראל מהמחדל ההוא, לפני 50 שנה.
ויובהר, התוקפן הוא נתניהו. לצידו רוטמן ולוין, סמוטריץ' ובן גביר. הוא המורד, שמנסה, כפי שניסחה זו הנשיאה חיות: "לרסק את עצמאות בית המשפט ולדחוק את ישראל אל מחוץ למשפחת הדמוקרטיות". מחאת ההמונים והשהיית ההתנדבות של הטייסים והלוחמים הן תגובות נגד ספונטנית של אזרחים, פעולת הגנה עצמית של הציבור נגד ממשלת מורדת, שפועלת באורח לא דמוקרטי ובלתי לגיטימי בעליל. האחריות לנזקים, לפגיעה הקשה בצה"ל, להידרדרות ואף לתוצאות כואבות של ההתגוננות הזאת, כולה על התוקף, נתניהו, ולא על נאמני הדמוקרטיה, טייסים או אזרחים.
והרי יש לנתניהו דרך פשוטה לפוגג את המשבר מיד. יתכבד ראש הממשלה ויכריז על כינוס פגרה של הכנסת בשבוע הבא, כינוס שבו יבוטלו ביום אחד של דיונים חוק צמצום עילת הסבירות ויתרת תשעת "חוקי ההפיכה" שעברו בקריאה ראשונה או טרומית. האקדח יוסר מרקת הדמוקרטיה והמשבר יתפוגג. אכן, המשפט יימשך. היעלה על הדעת, והאם ניתן לקבל, שזהו המניע היחידי למשבר הלאומי שבפנינו? יהיו גם מי מהעבריינים, או החמדנים, או הגזענים המשיחיים, שלא ישבע נחת. אבל מי ומה בדיוק מחכים להם אם יחליטו לעזוב את הממשלה? וייאמר כאן, עצם העובדה שנתניהו לא מעלה על דעתו לצעוד בנתיב הזה, היא שמחייבת את גורמי המחאה לא להסתפק ביעד של "גניזת חקיקת ההפיכה", אלא לדרוש בפירוש את הרחקת מחולליה, ובראשם נתניהו, מהגה המדינה. זוהי הדרך היחידה להבטיח לאזרחי המדינה שהסיוט שאנו נאבקים היום על יציאה ממנו, לא יוכל לחזור.
ולאן מכאן?
ששת השבועות הקרובים יעמדו בסימון הכרעות בג"ץ בעתירות בנושאי "עילת הסבירות", "נבצרות" ו"ניגוד העניינים". אין דרך לצפות את הכרעות בג"ץ. אני מאמין, עם זאת, שבג"ץ לא יירתע מהאיומים והקו המרכזי של הכרעותיו יהיה ביטול בפועל של החוקים בניסוח כזה או אחר. הכרעה מסוג זה של בג"ץ תיצור מיד משבר חוקתי. "משבר גלוי", ככל שהממשלה תסרב לציית להוראות בג"ץ, או "משבר כבוש" - סנטימטר מתחת לפני השטח, אם הממשלה תבחר להתעלם מההכרעה, לנסות להימנע מהתנגשות ישירה עימה, בעודה חותרת להמשיך ולכרסם בדמוקרטיה הקורסת בכל דרך אחרת. מצב זה עשוי לרופף את אחיזת נתניהו בשותפיו ואף בליכוד עצמו. בכל מקרה, במוקדם או מעט מאוחר יותר תתרחש ההתנגשות בין הוראות שמקבל הרמטכ"ל או שומר סף אחר מהשר הממונה עליו, לבין הכרעת בג"ץ. אני משוכנע ששומרי הסף יפנו אל היועמ"שית, שתנחה אותם לציית לחוק - וכך יהיה. ניסיון של הממשלה לפטר את שומר הסף האמור או את היועמ"שית יוציא לרחובות מיליון אזרחים. המחאה והמרי האזרחי לא ייעצרו עד שהממשלה תתקפל או תופל.
יש להבהיר: ממשלה וראש ממשלה שאינם מכבדים הכרעת בג״ץ פועלים בניגוד לחוק ולעיקרון הפרדת הרשויות. זוהי הפרת אמונים וייתכן שאף עבירה פלילית. זוהי פעולה בלתי לגיטימית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה. לא רק זכותו, אלא גם חובתו של כל אזרח לפעול בכל דרך כדין, על מנת לעצור אותה. אי-ציות אזרחי, בלתי אלים, הוא אז חובתם המוסרית והמעשית של יחידים ושל כל גוף המכבד את עצמו
זו תהיה תקופה קשה מנשוא גם ליועמ״שית, שמגלה עמוד שדרה יוצא דופן, שהיה חסר משהו לקודמה בתפקיד. זו תקופת מבחן לשר הביטחון ותקופה קשה לשאר שומרי הסף, במיוחד לרמטכ"ל. אני מאמין באינטגריטי ובעמוד השדרה של כל אלה, אבל במבט-על, כל הגורמים הללו, בג"ץ והיועמ״שית, שומרי הסף ואף מנהיגי האופוזיציה, כולם שואבים את הלגיטימציה הציבורית ואת הסמכות המוסרית לפעולתם ועמידתם בלחצים, מקיומה של מחאת המונים אזרחית בלתי אלימה, מתעצמת, יצירתית, מרגשת ומעוררת השראה. זוהי פעולת ההגנה העצמית של הציבור והיא התנאי ההכרחי, גם אם לא המספיק, לניצחון. והניצחון בוא יבוא.
ייתכנו בתקופה מסובכת זו גם התפתחויות שמקורן בהידרדרות ביטחונית אפשרית, כאשר רמת האמון בראש הממשלה, בשיקול דעתו והחלטותיו בשפל חסר תקדים (ואני מצטט: "קיים חשש ממשי, מוצדק אני חייב לומר, שמדובר בשיקולים הנובעים ממצבו המשפטי, ולאו דווקא מהאינטרס הנכון של המדינה וביטחונה". חלק מהקוראים זוכר, בוודאי, מי אמר זאת). ותיתכנה גם התפתחויות בתחום המדיני, שגם בהן יידרש שיקול דעת מעמיק, נקי מפניות ואמון (שאיננו בנמצא) של הציבור על מנת לקבל הכרעות נכונות. מסיבות ברורות הקשורות לרגישות וריבוי הפנים של השיקולים לא איכנס אליהם במאמר זה.
מה עושים?
דרושים לנו בתקופה שלפנינו צעדים מעשיים רבים. על חלקם מתאים לדון גם בפומבי, ביניהם:
- מחאה מתעצמת והולכת, לקראת 12 בספטמבר ועד ההכרעות בעתירות.
- הכנת תשתית ההבנות, ההסכמות, התיאומים ומוכנות לעבור בהתרעה קצרה לאי-ציות אזרחי בלתי אלים, רחב היקף, כולל השבתת חלקים רחבים של הפעילות במדינה וגיבוש דרכי פעולה קונקרטיות המתאימות לתחומים השונים.
- הנעת דיון ציבורי רחב בנושאי מעמדה של "ממשלה מורדת" בשלטון החוק, אי-חוקיותה, לצד חוקיות מאבק ההגנה העצמית נגדה; מהות הנושאים שבלב העתירות לבג״ץ; אחריות ראש הממשלה; חובותיהם ואחריותם של שומרי הסף ושל השרים הממונים עליהם (ביטחון, ביטחון איו״שׁ, ביטחון לאומי, ראש הממשלה).
- השגת הבנות עם ראשי האופוזיציה שלנוכח הסכנה המיידית והברורה של דיקטטורה דה-פקטו, לא יהיו "חידוש שיחות" בחסות הנשיא ולא היחלצויות לחילוץ נתניהו, עד שיושגו הכרעה ברורה וסיכול מלא של ההפיכה המשטרית. מנשיא המדינה, שאני סבור שליבו במקום הנכון, חיוני וראוי שנשמע בקולו באיזה צד הוא עומד במחלוקת הזו ומה המסקנות המעשיות מכך.
- המשך ליווי משפטי איכותי והדוק לעתירות שעלולות להידרש ברמה מקצועית גבוהה וקבועי זמן קצרים. זאת לצד גיבוי רצוף לפעילות ההפגנות והמחאה לנוכח הידרדרות מדאיגה ביותר בדפוס הפעולה של חלק מגורמי המשטרה, בהשראה בעייתית מלמעלה. בשני התחומים יש בשורות המחאה פעילות מקיפה ויעילה כבר היום.
- הכנות להשבתה כללית של המשק והחברה, ולחסימת מוסדות וסמלי שלטון מלנהוג בניגוד לדין.
קודם הכרעה, אחר כך הסכמה רחבה
אנו בימים קריטיים לביטחונה, זהותה ועתידה של מדינת ישראל. במאבק על כל מה שיקר לנו, מול יריב רדוף ונואש - אך מנוסה וחסר מעצורים. אנחנו ננצח, אבל זה ידרוש מאמץ ממוקד, נחוש ויצירתי. שתי הסכנות העיקריות האורבות לנו הן: מחד, הטמנת הראש בחול. התעלמות מהסיכון הממשי והקרוב שבשער. הזמן למאמץ העליון הוא - עכשיו. לא תהיינה הזדמנויות אחרות. במצבים כאלה עד נקודה מסוימת נדמה שאפשר לפעול כשיגיע הזמן. עדיין לא קרה ה-דבר (בה"א הידיעה) וברגע מסוים הכול מתהפך ודברים קורים מהר מכדי שנוכל להגיב. אם ניכשל, לא נוכל לחולל דיון באף אחד מהנושאים שקובעים את חיינו, וכפי שהיטיב לתאר פרופ' יובל נח הררי - גם בחירות הוגנות וחופשיות לא תהיינה יותר.
ומאידך, הפיתוי שבמשאלות לב, "ווישפול ת׳ינקינג". אין קל מזה. מי לא משתוקק להסכמה רחבה, לשיח במקום מאבק, לשבת אחים גם יחד, לעיגול פינות והחלקת שסעים. זה אכן אפשרי, אבל אם ורק אם יש בסיס משותף. לו יתואר שהיה מדובר בשני צדדים, ששניהם חותרים לעצמאות בית המשפט, לערכי מגילת העצמאות כבסיס ערכי ולדמוקרטיה כשיטת משטר, אבל יש ביניהם מחלוקת על דגשים, כלים ודרכים, היה אז מקום למשא ומתן ולפשרות. זה מה שקרה בכינון חוקות במדינות מתקדמות. ואכן יש הרבה גרסאות לדמוקרטיה מתפקדת, אבל מרגע שנפלו המסכות ולא ניתן לטעות יותר במהות הכוונות של נתניהו ושותפיו - אין דרך לפשרה ומשא ומתן בין מי שרוצה דמוקרטיה, שוויון ושלטון החוק, למי שרוצה עיקור בית המשפט, שליטה בכל שלוש הרשויות וכוח בלתי מוגבל. כשם שאין אפשרות למשא ומתן בין הכבשה ושני הזאבים בשאלה מה אוכלים לארוחת הערב, או בין האנס וקורבנו על הסכמות רחבות לגבי האונס הבא. בתנאים שנוצרו אין ברירה אלא להכריע: עצמאות בית המשפט, ערכי מגילת העצמאות, דמוקרטיה.
רק לאחר הכרעה, כואבת ככל שתהיה, תגיע העת לשיח הפיוס, לאיחוי הקרעים ולשבת אחים גם יחד. וגם לתיקון יסודי ועמוק בחינוך לאזרחות, ביחסי הקבוצות השונות בחברה ובכינון חוקה הולמת או לפחות חוק יסוד: החקיקה ו"מגילת זכויות האזרח", שניהם משוריינים ברוב והליך מיוחדים.
זהו המאבק החשוב ביותר שנשתתף בו בימי חיינו. בסוף הדרך נביט אחורה בגאווה על ההישג, חרף המחירים. אנחנו ננצח, כי אנחנו עם החוק ועם ערכי הדמוקרטיה ועם כל מה שהביא את הארץ הנפלאה שלנו עד הלום, ורוחנו איתנה ואיתנו יותר ויותר צעירים, ויותר ויותר דתיים ואנשי ימין מתון, גם ערבים ובני מיעוטים. אנחנו לצד האמת, ואנחנו לא שונאים ולא מפחדים, מאף אחד ומשום דבר. אנחנו מבינים מה נכון ונכונים להיאבק עליו עד שננצח. וכך יהיה.
>>> אהוד ברק הוא ראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל, כיהן גם כשר הביטחון, כשר החוץ וכרמטכ"ל ה־14 של צה"ל