בדיאגנוזה, יריב לוין צודק. השבועות האחרונים רק חידדו את הצורך באיפוס ואיזון המערכת המשפטית, ובמיוחד הדיון ההזוי אתמול בבג"ץ על פסילת חוקי יסוד, בניגוד לדברים של אהרן ברק. אבל אחרי שבחורף הפרוגנוזה הביאה לטיפול חמור מדי, שבעצם הקים עליו את האופוזיציה והביאה לגניזת האופציה לרוב קואליציוני בוועדה לבחירת שופטים, עכשיו לוין ונתניהו רוצים ליצור בה תיקו בין הקואליציה והאופוזיציה.
היוזמה הטיפשית של לוין ונתניהו בעצם תוביל לאחת משתי אפשרויות גרועות: או לשופטים חלביים ששני הצדדים מסכימים עליהם, או שכל צד יביא את האקסטרים שלו. זה פתרון פשוט גרוע ברמה הטכנית, ויש בפתח פתרון טוב ממנו שאפשר להגיע איתו להסכמה גם עם האופוזיציה - וזו לא הערכה או ניחוש.
לקואליציה עם המורדים החדשים פשוט אין יכולת כרגע להעביר שינויים בוועדה לבחירת שופטים. מה שבאמת צריך לעשות אלו שינויים עדינים אבל חשובים, החל מהכנסת הבאה, ואז כולם רגועים. בכנסת הזאת צריך להגיע להסכמות, ואסתר חיות וראשי האופוזיציה יצטרכו להבין כאן את גודל השעה ולהסכים. אם האופוזיציה לא הייתה עושה את השטות ועוזבת את הדיונים בבית הנשיא, נתניהו היה בבית הנשיא עד היום.
נתניהו לא יכול יותר להיגרר ע"י לוין. זה היה נכון מרגע הצגת הרפורמה: שינויים כאלה צריכים להיות מובלים ע"י ראש ממשלה לא ע"י שר, חשוב ככל שיהיה. המכונית של לוין עדיין צריכה בלמים. לכן הדיון אתמול בבג"ץ, שמסקנתו תהיה בעצם שנתניהו לא יוכל להתעסק ברפורמה, הוא טעות מרה ואני מקווה שהשופטים יתפסו שכל.
נתניהו חייב להתערב. יש לו איזו אשליה מסוכנת שיש זמן, ואפשר להתעצל עד נובמבר, אבל לא. בחודש הבא בג"ץ ידון בהרכב מורחב של 15 שופטים בפסילת עילת הסבירות. אני מציע לכולם להתייחס לדבר הזה בחרדת קודש כמו ניסוי בשיגור טיל גרעיני. אחרי שהדבר הזה יקרה, אם חלילה ייפסל חוק יסוד, או שאפילו רק תצא איזו אמירה שבימין יפרשו כשינוי בוטה של כללי המשחק, תהיה פה התנגשות שסופה מי ישורנו.
אני מציע לכל הצדדים, באמת לכל הצדדים, להניח את נשקם הגרעיני - כי לכל צד יש כזה - ולהתחיל לדבר עכשיו ולנתניהו להתערב.
אבל המצב במערכת המשפט לא יוכל להימשך כמו שהוא. ומי שחושב שהמחאה תפיל את הממשלה ואז נחזור לעידן הישן שבו 15 שופטים מחליטים מה שבא להם, שוגה שגיאה מרה.
מתנגדי נתניהו טענים בחודשים האחרונים טענה שסותרת את עצמה. מצד אחד הוא דיקטטור, מצד שני הוא נורא חלש. אבל נתניהו באמת ובתמים לא התערב בנושא המשפטי בהתחלה לא כי הוא לא רצה, אלא כי הוא פחד באמת שיוציאו אותו לנבצרות. הראיה לכך היא שהוא רץ לחוקק תיקון לחוק יסוד שנידון עכשיו בבג"ץ.
אם בג"ץ יפסול חוק יסוד
באף מדינה בעולם מלבד בנגלדש לא התערב מעולם בית המשפט העליון בחוקי יסוד. בפסק הדין שהתחיל את המהפכה החוקתית כתב השופט מישאל חשין שלא ייתכן שעל כל דבר שירצו להפוך לחוקה יכתבו עליו "חוק יסוד". אהרן ברק לא הסכים איתו. וכך בג"ץ יצר לנו בולען באמצע נתיבי איילון, בימים שעוד נסעו בהם, ואמר "חוק יסוד הוא החוקה שלנו". ועכשיו אחרי 20 שנה אומרים שבעצם לא? אז צריך להחליט. והפתרון לטווח הארוך הוא חוק יסוד: החקיקה.
אם בג"ץ יחליט להיות אקטיביסט יותר מימי אהרן ברק, בניגוד מוחלט לדברים שנאמרו על ערש הולדתה של המהפכה החוקתית, זה יגרום נזק אדיר למדינה וכל אדם בר דעת צריך להבין את זה. גם בג"ץ צריך לציית לחוק שהוא עצמו קבע.