כשנתניהו מסתכל על הסקרים יש לו סיבה רצינית לדאגה, אבל פתח קטן לעידוד.
חלק גדול מתומכי הקואליציה איבד בה אמון ב-7 באוקטובר. עוד לפני המלחמה הייתה הקואליציה של נתניהו במגמת ירידה עקבית לאור קידום הרפורמה המשפטית והכאוס ששרר בציבור בעקבותיה. המלחמה כבר הובילה להתרסקות של ממש. הסקר האחרון לפני המלחמה הציב את קואליציית נתניהו, שמונה כיום 64 מנדטים, על 54 בלבד, וכעת היא כבר על 44 מנדטים היה והמפה הפוליטית לא משתנה, וזה יכול להגיע עד 40 בלבד כששחקנים חדשים כמו בנט ויוסי כהן נכנסים לגזרה.
גם נתונים תומכים מראים שהציבור בשל להנהגה אחרת. סקר חדשות 12 מראה ש-57% רוצים להקדים את הבחירות מול 35% שמתנגדים. במילים אחרות - משבר האמון בנתניהו וממשלתו עמוק מתמיד.
עם זאת, נתניהו שואב עידוד משני נתונים בסקר. האחד מראה שהציבור מתנגד להעברת עזה לידי הרשות הפלסטינית. נתניהו מאמין שיש לו הזדמנות - אם יצליח להציג את עצמו כיחיד שיכול למנוע זאת, יחזיר לעצמו את התמיכה שאבדה. הרי לא הגיוני שהציבור ינוע ימינה ומי שירוויח בסוף זה גנץ. נתניהו מאמין שחייבת להיות דרך לגשר על הפער. זו הסיבה שהשיק את קמפיין "אוסלו ו'היום שאחרי'", אף שאין אוסלו נוסף באופק, ויש קונצנזוס מלא בקבינט שישראל צריכה לעשות כל מאמץ לטפח בעזה מנהיגות מקומית שלא תתמוך בטרור ולא תאיים על ישראל. ישראל חיה במציאות של אלטרנטיבות ולא של סיסמאות.
ועדיין, הפיתוי כה גדול, שנתניהו השיק את הקמפיין ברגע הכי לא מתאים - כשישראל עושה כל מאמץ להרוויח אשראי מדיני להשלמת המלחמה לחיסול חמאס וגרר איתו את הזירה הפוליטית כולה. הבעיה של נתניהו היא שהציבור לא ממהר לקנות את זה. וגם אם כן, הוא לא בטוח שהוא רוצה לקנות את הסחורה הזו מנתניהו.
וזה כבר הנתון השני שמעודד את נתניהו - אומנם 22 מנדטים חונים בימין שאינו ביביסטים - 13 אצל בנט ו-9 אצל יוסי כהן, אבל הוא עדיין מצליח להוביל עליהם במעט עם 15 מנדטים. כלומר, נתניהו יוכל לבוא ולטעון שהוא צריך להוביל את גוש הימין. זו כמובן תקוות שווא, כי בנט וכהן מחפשים להיות אלטרנטיבה לנתניהו, אבל נתניהו בהחלט נאחז בה. הסיוט הכי גדול של נתניהו הוא שכל הדמויות בימין יתאחדו - סער, בנט, ליברמן יוסי כהן ונוספים למפלגה אחת גדולה שתהווה מעין "ליכוד חדש". אם כי בהתחשב בכמות האגו שרצה באגפים הללו, ייתכן שבכל זאת יש לנתניהו מהיכן לשאוב עידוד.