4,592.5 ק"מ מפרידים בין ישראל לאנטבה, מקום שספק אם ישראלים רבים הכירו לפני 50 שנה. למרות זאת, בשנת 1976 אנטבה הפכה לסמל, לחלק מהאתוס וה-DNA של כל ישראלי, אחרי שלוחמי צה"ל הסתערו בגבורה על נמל התעופה המקומי וחילצו עשרות בני ערובה ישראלים. מדינת ישראל שידרה לעולם, ובעיקר פנימה לאזרחיה, שהיא תעשה הכול, שהיא תחצה גבולות ואוקיינוסים כדי להציל אותם. 157 ק"מ מפרידים בין תל אביב לניר עוז. בסך הכול שעתיים נסיעה ברכב. ודווקא כאן, האתוס הישראלי שנולד באנטבה, דווקא כאן - בניר עוז, בבארי, בשדרות, ביכיני, באופקים - האתוס הזה קרס.
בפתח היום הרביעי של המלחמה, התחושה של אזרחים רבים היא שהמדינה בתרדמת. בסלנג צבאי, אין איש אחד בהנהגה שנכנס באירוע ברבאק. כמה הצהרות מצולמות, כמה סיסמאות נבובות, וזהו - איפה אנטבה ואיפה מלחמת אוקטובר 2023? איש איש לנפשו ולקהילתו. שתי יממות אנשים הסתגרו נצורים בממ"דים, התחננו לעזרה אבל היא לא הגיעה. בייאוש הם פנו למקום היחיד שהיה זמין להם - לקהילה. מאות משפחות זעקו שיקיריהן נעדרים ואיש לא יצר קשר.
בישראל מכהנת הממשלה הגדולה בתולדותיה. יש שרים ושרות חסרי מעש - למה הם לא חורכים את השטח? גם אם אין מידע, והגיוני שאין מידע, תראו למשפחות שמישהו מקשיב, שלמישהו אכפת. יש שרה למשימות לאומיות, יש זמן יותר מתאים למשימה לאומית? אשת ראש הממשלה היא פסיכולוגית ילדים שהתגאתה בעבר בתרומתה לקהילה, איפה היא? "פסיכולוגית ילדים" נשמע לי כמו מקצוע נחוץ מאוד עכשיו. חיילי מילואים נאלצים לתפוס טרמפים ולאסוף תרומות לציוד בסיסי ואוכל. אין להם לאן לפנות. מאות הורים מודאגים עוברים בין בתי חולים ומרכזים מאולתרים בניסיון לקבל מידע על הילדים שלהם. אין מי שמתכלל את האירוע, אין תוכניות חירום שהוכנו מראש, אין תוכניות יצירתיות שמתגלגלות בזמן אמת. רמטכ"לים מנוסים כמו בני גנץ וגדי איזנקוט אומרים פעם אחר פעם - תכניסו אותנו, תנו לנו מקום ליד ההגה. ואז? משא ומתן בדרג נמוך נקבע לבוקר למוחרת. יש זמן.
משווים את אירועי שבת ל-11 בספטמבר הישראלי. אחרי אסון מגדלי התאומים היה ראש העיר רודי ג'׳וליאני חיית שטח והפך לגיבור. הנשיא ג'ורג' בוש עלה על חתיכת סלע, לקח מגפון ואמר להמון "אני שומע אתכם". באוקראינה, הנשיא וולודימיר זלנסקי, קומיקאי שאיש לא לקח ברצינות, הפך לגיבור. בסרטונים מעוררי השראה מהשטח הוא נתן תחושה שהוא שולט באירוע במלואו, לא נח ולא נעלם לרגע מהציבור שלו. הוא העמיד את ראשי מערכת הביטחון לצידו ברחוב, עבר אחד אחד ואמר "כאן". מי הגיבורים שצמחו במלחמה הזו?
חוץ מאזרחים שלקחו נשק ורכב ויצאו להילחם, אזרחים שנקטו יוזמה וסייעו לאחרים, אזרחים שגילו תושייה וגבורה יוצאת דופן - איזה איש ציבור, איזה מנהיג נושא תפקיד ייזכר משתי היממות הראשונות? אין תחושת בהילות. אין הבנה שאנחנו באירוע חסר תקדים שמצריך תגובה חסרת תקדים. בעלי הבית לא רק שלא השתגעו, הם לא נמצאים.
אתוס אנטבה מת, ואין ואקום, יצמח אתוס חדש. אנחנו עם של אריות, אמר בנט, ואני מוסיף, אריות עם הנהגה של כבשים. תנו לנו רחל אדרי אחת ויאיר גולן אחד על עשרה שרים חסרי מעש ולהט.
עם של אריות, זה האתוס החדש, ועם האתוס הזה ננצח.