בביקור ניחומים שערכתי אצל גדי איזנקוט הוא סיפר, שיחד עם בנו גל ז"ל נפל גם חברו האהוב איל מאיר ברקוביץ' ז"ל, שגדל והתחנך בהתנחלות סוסיא. איל וגל היו קרובים כאחים וחלוקים פוליטית. יחד עם גל שירתו לוחמים דתיים. כדי להשלים מניין היה גל מתרוצץ בבסיס ומגייס חילונים למניין. ההגנה על המולדת הייתה אחדות מטרתם. הנפילה למען המולדת הייתה אחדות גורלם. מטרה נעלה. גורל אכזר.
באותו היום, שעות אחדות אחר-כך, במסגרת הקמפיין הנרקיסיסטי והמופקר שלו, הקביל נתניהו את הסכמי אוסלו לטבח הגדול ביותר בתולדות ישראל, לפוגרום ה-7 באוקטובר. איזה פער פעור, איזו תהום פעורה, בין הנוער, בין הציבור בכללו, לבין ראש-הממשלה. בין המונהגים למנהיג.
במהלך מנוסה מאחריותו העליונה והמוחלטת, מרסס נתניהו בעצמו ובאמצעות צייצניו ונושאי דברו את אמ"ן, את השב"כ ואת צה"ל בכללו. לכל אלה חלק רב באסון, אך כל האחראים כולם בארגונים הללו עסוקים כעת בלחימה. הם מתכוונים לממש את אחריותם ולהתפטר בסיומה. נתניהו עסוק בפוליטיקה. הוא זומם את יום המחר של עצמו ומשפחתו. הוא מרוכז בכך וחושב פחות על יום המחר של המדינה. הוא מתאמץ לפלג את הציבור ולהחזיר אותו אל קווי השסע הישנים, ימין-שמאל, דתיים-חילונים. בינתיים הוא מתפתל גם בין מלחמת יום הכיפורים, להסכמי אוסלו, להתנתקות מרצועת עזה.
תקצר היריעה, אין מקום לכתבה, שתמנה את כל נכלוליו ופיתוליו בסוגיות של ביטחון לאומי בכלל ויחסו לחמאס בפרט. כבר בשנת 1990, בריאיון שערכתי איתו בעיתון "מעריב", הוא הודה בגלוי ובגאון בהעדפתו את חמאס על פני אש"ף. חמש שנים אחר כך, חודשים אחדים לפני הירצחו, אמר יצחק רבין ז"ל לעיתון "ידיעות אחרונות", שהליכוד של נתניהו הוא סייען של חמאס(!). נתניהו הגיב אז באמירה לפיה: רבין נפל על הראש.
בשנים האחרונות הוא עטה על עצמו תחפושת שקופה של "מר ביטחון". האמת היא, העובדות מוכיחות, שהביטחון היה אצלו תמיד פוליטי והפוליטיקה תמיד התחזתה אצלו לביטחון. הרשו לי, קוראים יקרים, להזכירכם כיצד לעגני וזחוח הוא סיפר, שמינה את נפתלי בנט לשר ביטחון רק כדי שלא יחבור לבני גנץ. הוא הוסיף אז: "למה אתם לא צוחקים"?
מאחר שהוא משתמש כעת באוסלו, אביא דוגמית אחת בלבד המאיירת את יחסו לתהליך ההוא. בארכיון המדינה, בתיק נאומיו, רובץ הנאום שלפניכם: "ירשנו תהליך במצב של גסיסה. יכולנו להניח לו למות, בייחוד אחרי שרוביהם של הכוחות הפלסטינים הופנו אל חיילינו והרגו בהם. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל קבע שמקרה כזה – של שימוש בנשק נגדנו על ידי המשטרה הפלסטינית – יסתום את הגולל על כל תהליך אוסלו. אך החלטתי הייתה נחושה: להחיות את התהליך, לא רק מפני שהבטחתי לבוחרים להמשיך בו, אלא מכיוון שרציתי, כמו כל עם ישראל, להביא שלום בטוח".