גלנט הטיל אתמול פצצה פוליטית שאין להפחית במשמעותה. הוא שם את כל כובד משקלו על סוגיית הגיוס, אף שהוא יודע היטב שמדובר בנושא סבוך שהסיכוי לפתור אותו בתוך שבועות בודדים נמוך ביותר. אז מה גרם לשר הביטחון להמר כך על כל הקופה ולהכניס את המערכת הפוליטית לסחרור שעשוי להוביל לבחירות?
קודם כול, תפקידו. כך פשוט. גלנט רואה את עצמו כנציג מערכת הבטחון במערכת הפוליטית, ולא כנציגו של נתניהו בצה"ל. שר הביטחון הבין שבקואליציה מתכננים לקדם חוק גיוס בנוסח "ישראבלוף" רק בשביל להציג התקדמות לבג"ץ כדי להימנע מפגיעה בתקציב הישיבות. לאחר מכן, כמובן, הנושא יירד מסדר היום ואף חרדי לא יגויס. בסביבת גלנט לא זיהו שום בשלות אמיתית לקדם חוק גיוס אמיתי שיוביל חלוקה אחרת של הנטל.
ולא מדובר בעניין דווקאי. במקביל לשחרור תלמידי הישיבות, צה"ל מקדם בימים אלה את הארכת את שירות החובה במספר חודשים לכל המשרתים, ולשלש את משך שירות המילואים: במקום 54 יום בשלוש שנים, 42 יום בשנה! גם תאריך השחרור ממילואים יידחה במספר שנים.
לאחרונה ראיינתי את יצחק בריק, אחד המומחים הגדולים למבנה מערכת הביטחון, ומי שמתריע כבר שנים על בעיית המוכנות של צה"ל. הוא הזהיר שהחוק להכבדת הנטל הוא אסון לאומי. לדבריו להטיל עוד עומס על שני האחוזים הבודדים שנושאים בנטל שירות המילואים יוביל לשבירתם, ולכך שנוספים לא יסכימו לשרת במילואים. לבסוף, הוא מזהיר, הצבא יתמוטט. על דבר כזה, הוא אמר, שר ביטחון צריך להתפטר.
ויש פה גם סוגיה פוליטית. גלנט אינו תמים, הוא יודע היטב מה המשמעות של הדרישה השאפתנית שהציג - קידום חוק גיוס שיזכה לתמיכתם של גנץ ואיזנקוט מחד, וגולדקנופף וגפני מאידך תוך שבועות בודדים.
להערכתי גלנט מבין שימיה של המחנה הממלכתי בקואליציה הולכים ומתקצרים. בקרוב ימצא את עצמו שר ביטחון בממשלה צרה יחסית, בתקופת מלחמה. גלנט, שמכיר היטב את שלל האתגרים המדיניים והביטחוניים של המדינה, מבין שזה לא בר קיימא. בשלב הזה הוא כבר יודע מה מידת הרגישות של נתניהו לאיומים של בן גביר וסמוטריץ', וממילא לא סבור שיש לממשלה כזו תוחלת.
אם כבר הולכים לבחירות, שיהיה זה על הנושא הצודק והחשוב ביותר של חוק הגיוס, נושא שיש בו תמיכה ציבורית מקיר אל קיר ולא כשהעניינים יתחילו לצאת מכלל שליטה בגלל איזה משבר תורן של בן גביר. אגב עומד בפניו אתגר לא פשוט, גלנט יצטרך לשכנע שמדובר בהתעקשות עקרונית ומקצועית שלו, ולא בניסיון מתוחכם לחבור לצד השני. המתקפות עליו כבר החלו, ובקרב הזה כל צד ייתן את כל מה שיש לו.
בשורה התחתונה, גלנט מנסה להציב את עצמו בסיטואציה של "win-win". אם יצליח להגיע להסכמות, יעביר חוק היסטורי של גיוס חרדים. משהו למורשת. אם יפסיד, יוביל לסחרור פוליטי שיפרק ממשלה, שממילא לדעתו בלי גנץ ואיזנקוט, אין לה יכולת אמיתית לשרוד, בתקופת מלחמה.