זה כבר הפך לדבר שבשגרה. מפגינים פרו-פלסטינים מחכים לנשיא ביידן וסגניתו האריס כמעט בכל כינוס פוליטי אליו הם הולכים. לפעמים הם חלק מהקהל, לפעמים הם מתאספים מחוץ לאירוע, אבל כמעט תמיד הם שם - כאלה שעד שבעה באוקטובר היו תומכים של הנשיא וממשלו ומצביעי המפלגה הדמוקרטית. אבל התמיכה החד משמעית של ביידן בישראל, לצד מספרי ההרוגים בעזה, גרמה להם לאבד בו אמון, ולהכריז, לפחות נכון לעכשיו, שלא יתמכו בו בבחירות הקרובות.
כשהנשיא ביידן הגיע אתמול לאירוע עם עובדי תעשיית הרכב במישיגן, מדינת מפתח עם האוכלוסיה המוסלמית הגדולה בארצות הברית שהוא צריך את תמיכתה כדי לזכות בבחירות, הם חיכו לו בצמתים עם דגלי פלסטין וקראו לעברו ״כמה ילדים הרגת היום?״ ״Genocide Joe״ (ג׳ו רצח עם - י.ל.) ו”Fuck Joe Biden”. בכל כהונתו לא התקבל הנשיא ה-46 של ארה״ב במחאה כזו, וזה בהחלט הדבר האחרון שהוא צריך בשנת בחירות.
כמה שעות לפני שנחת, הבית הלבן פרסם את הצו הנשיאותי המחמיר ביותר נגד ישראלים בו נקט אי פעם: סנקציות כלכליות נגד ארבעה גורמי ימין קיצוני מההתנחלויות שלפי אותו צו, תקפו פלסטינים ופעילי שלום, השחיתו ושרפו שטחים חקלאיים ובתים של פלסטינים.
משמעות הצו היא שהארבעה לא יוכלו להיכנס לארצות הברית, בדומה לאיסור הויזה שממשל ביידן כבר הכריז עליו בחודש דצמבר, אבל גם לא יוכלו לפתוח חשבונות שם, להתקשר עם חברות אמריקניות, לקבל תרומות ונכסיהם באמריקה יוחרמו.
השפעה של ממש לא תהיה עליהם, משום שהם לא אנשי עסקים עם פעילות עניפה בארה"ב. אבל המשמעות היא החשובה - הממשל שם את כל כובד משקלו על העברת המסר: ננקוט בכל הכלים שבארגז כדי לפעול נגד הגורמים הקיצוניים בשטחים. לפי בכיר בבית הלבן שדיבר איתנו, העבודה על הצעדים החלה כבר בנובמבר, בגלל מה שרואים בממשל ביידן כלא פחות מאשר "איום על היציבות האזורית ופגיעה באינטרסים והביטחון הלאומי של ארה״ב".
איסור כניסה לארה״ב על מספר גורמים ששמם לא נמסר היה רק הצעד הראשון לפני הטלת הסנקציות, אחד הכלים הכלכליים החזקים ביותר שיש לממשל נגד אזרחים של מדינה אחרת. היו שקשרו את התזמון של ההודעה בהגעתו של ביידן למישיגן, בה ניצח ב-2020 עם יתרון של 154,000 קולות.
במדינה שבה האוכלוסיה המוסלמית מונה על פי ההערכות כ- 280,000 תושבים, המאבק יהיה על כל קול. אבל התמונה רחבה יותר. הצעד הזה הוא האחרון בשרשרת של הכרזות מהשבוע האחרון שנועדה לספק את הרושם - גם פנימה לבוחריו הפרוגרסיביים המאוכזבים וגם לממשלת ישראל - הנשיא לא יחכה לנצח ויפעל גם באופן עצמאי כדי לממש את חזונו לפתרון שתי המדינות.
מי שעוקב באדיקות אחרי נאומיו של ביידן ומשנתו לא אמור להיות מופתע מהקו הזה. מתחילת כהונתו וגם אחרי טבח השבעה באוקטובר, ביידן חזר שוב ושוב על כך שהפתרון היחיד לעתיד הוא להקים מדינה פלסטינית, ובאירוע פוליטי אף חזר כמה פעמים על שמו של בן גביר ואמר שזו הממשלה הקיצונית ביותר שהוא עבד איתה אי פעם בישראל, שבן גביר הכי רחוק מפתרון שתי המדינות וש״לביבי יש החלטות קשות לעשות״.
ביידן כבר עבר לשלב המעשים
עבר כבר חודש וחצי מאז שהדברים האלה נאמרו, ונראה שבממשל כבר עברו לשלב המעשים. זו אולי הסבלנות הפוקעת, התסכול מאי הצבת יעדים למלחמה ושורה של בקשות אמריקניות שנדחו שוב ושוב עד שיצאו לפועל, כמו אישור העברת כספי המיסים הפלסטינים והגדלת הסיוע ההומניטרי - אבל עכשיו ברור שהממשל החל להתקדם גם באופן חד צדדי, אפילו אם אין שיתוף פעולה ישראלי.
במשרד החוץ של ארה״ב החלו לעבוד על תכנית ליום שאחרי, כפי שפרסם העיתונאי ברק רביד, שכוללת גם הכרה במדינה פלסטינית, בניית תכנית של עבודה ותרחישים למצב שבו זה יעשה באופן חד צדדי. כרגע זו רק בחינה, אין לזה משמעויות בפועל וזה תואם לחלוטין את העמדה האמריקנית, אבל לדבר על זה באופן מוצהר זה הידוק הלחץ על ישראל ועל ראש הממשלה נתניהו במיוחד - להתחיל להתקדם לשלב הבא.
השבוע בראיון למהדורה המרכזית הודה דובר הבית הלבן לענייני ביטחון לאומי ג׳ון קירבי כי ממשלת ישראל אכן נקטה בכמה צעדים בהתאם לבקשות מארה״ב, כמו הפחתת עוצמת הלחימה ותקיפות חיל האויר והגדלת הסיוע ההומניטרי והכנסת קמח לרצועה.
בניגוד אולי למה שהתרגלנו במחוזותינו, בבית הלבן מדברים בשפה אחת ובמסר אחד. ביידן לא אומר לתקשורת ותומכיו בארה״ב דברים אחרים על ישראל ממה שאומרים פקידי הממשל למקביליהם בשיחות השוטפות. המסר ברור ושקוף, והוא תמיד על השולחן: לצד הפגיעה בחמאס, ביידן רוצה לראות הפחתה בעוצמת הלחימה, התכנסות לעבר תכנית היום שאחרי וקידום פתרון שתי המדינות.
ברור שממשלת ישראל צריכה להתגייס כדי להגשים את הרצון הזה - אבל אם היא לא משתפת פעולה כרגע, האמריקנים יעשו כל מה שהם יכולים מצידם כדי להתקדם בכיוון הזה.
