קשה לחשוב על מינוי הולם יותר בסיטואציה כזו.
בדיון משפטי בין-לאומי, בהשתתפות שופטים מהעולם, ישב לצידם פרופ' למשפט בעל שם עולמי, שופט מוערך בדימוס ולשעבר נשיא בית המשפט העליון. הוא ניצול שואה, שייצג את ישראל בדיון שייערך בבית דין שנולד בעקבות זוועות השואה, וידון באישום שנולד בעקבות זוועות השואה. פרופ' אהרן ברק הוא האיש שישראל צריכה במקום שבו ישראל לא רוצה להיות.
יחסי הכוחות בדיונים שייערכו בבית הדין בימים חמישי ושישי יהיו כאלה שהקייס של מדינת ישראל יתבסס על מערכת המשפט העצמאית שלנו, על הייעוץ המשפטי המקצועי שלנו, על האמירות השקולות שנאמרו, על המעשים האחראיים שנעשו, על צוות מיומן ומוערך ועל אחד שיצטרף לפאנל השופטים, פרופ' אהרן ברק.
כל אלו יוצגו בדיון אל מול הקייס שנגדנו, קייס שבנוי מתיאור עובדתי של המצב בעזה, אבל לא פחות חשוב מזה, ואולי אף יותר מטריד משפטית, על אמירות פופוליסטיות וחסרות אחריות של פוליטיקאים שמצוטטים מילה במילה בכתב התביעה שהגישה דרום אפריקה.
מומחי המשפט הבין-לאומי - לפחות אלו ששוחחתי איתם - לא מאוד חוששים מהאישום ברצח עם. "ישראל", אמר לי פרופ' עמיחי כהן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בפרק של הפודקאסט "אחד ביום", "לא מתקרבת אפילו עם מקל ארוך מאוד לפשעים שמיוחסים לה". על כל טענה משפטית שתציג דרום אפריקה אפשר להציג טענה מנוגדת: הם יגידו שישראל עוקרת מאות אלפי תושבים בעזה? אנחנו נסביר שזה פינוי שמציל את חייהם של בלתי מעורבים משדה הקרב. הם יטענו שישראל פוגעת באזרחים? ישראל תראה איך חמאס משתמש באכזריות ובציניות בעזתיים כמגן אנושי. הם יאשימו את ישראל בהרס מבנים? אנחנו נראה את המנהרות שחמאס חפר מתחתיהם, ונאמר שאם באמת הכוונה הייתה השמדה טוטאלית של הרצועה, ישראל הייתה יכולה להפעיל כוח גדול הרבה יותר מזה שהפעילה. לכל שאלה תשובה, ובמקרה הזה - אומרים המומחים - התשובות בהחלט טובות.
למרות זאת, כולם הסכימו שישראל חייבת לקחת את הדיון ברצינות. זאת בעיקר בגלל נקודת התורפה שלנו, סעיף חמור שמדבר על "הסתה לרצח עם". אותן אמירות שיכולות, לכאורה, ללמד על כוונה להשמדת עם.
וכך, ביום חמישי, יישב פרופ' אהרן ברק ויסביר ל-15 עמיתיו המלומדים מהעולם מי זה ניסים ואטורי. הפרופ' המושמץ ינסה לאזן נבחרי ציבור, שבחודשים האחרונים קידמו את האמירות שלפיהן הוא בכלל נבל סטייל סרטי ג'יימס בונד שצריך למרר את חייו.
כך, למשל, ביום חמישי, הייעוץ המשפטי הצמוד שמעניקה לקבינט היועמ"שית, ייעוץ שמדינה שמעוניינת בהשמדת עם לא נזקקת לו, הייעוץ הזה יהיה הטענה הנגדית לאמירות של פוליטיקאים שבמשך שנה תקפו את אותה יועמ"שית וקראו לפטר אותה. ויש עוד דוגמאות, שכולן יעלו מן הסתם בהולנד בהמשך השבוע.
זה לא עניין ייחודי להאג, זה תסמין. דפוס פעולה ישראלי קלאסי, כזה שמפריד בין הבית לחוץ. ראש הממשלה דילג בין בירות אירופה והסביר שההפגנות נגד המהפכה המשפטית הן ההוכחה שישראל היא דמוקרטיה תוססת. בבית, מקורביו פעלו להטיח במחאות ובמוחים רפש ולטעון שהן מובילות לסוף המדינה. באותו אופן, ישראל מתהדרת בעולם בקהילה גאה, אותה קהילה שנאבקת על זכויות בישראל ויש מי שאמר שהיא גרועה מחמאס. ישראל מתהדרת ביצירות תרבות ואומנות, בטכנולוגייה והייטק, בחקלאות מתקדמת, אבל כשהאינטרס הפוליטי קורא - כל אלו הופכים בקלות לשק חבטות.
ביום שאחרי, ברור הרי שיהיו מי שבאופן נוח למדי ישכחו את כל אלו ויחזרו לזרוק רפש. יש את מי שלא מחכה ועושה את זה כבר עכשיו. וכאן האחריות שלנו, לזכור מי מגן על ישראל מפני מה, לזכור את מי שמציגה ישראל כשהיא רוצה שהעולם יראה את פרצופה היפה, ומה עושים לפרצוף הזה בבית כשאנחנו חושבים שהעולם לא מסתכל.