כל מי שקורא את העיתונים במגזר החרדי, מרגיש שמשהו קורה שם. "לנוכח המערכה הגורלית", כתבו השבוע רבני דגל התורה. "חלילה מלהשתמט". רבני הפלג הירושלמי ערכו אספת חירות וזעקה בקריאה "לעמוד על נפשנו". ב"יתד נאמן", הכותרת כבר בישרה על "זעקה של הרגע האחרון" נוכח "חובת השעה". היא הזהירה שמי שיעמוד מנגד עובר על "לא תעמוד על דם רעך".
הטקסטים המרגשים הללו לא מבשרים על הפנמה מאוחרת של משמעות המלחמה וחשיבות הגיוס לצה"ל, אלא על בואן של הבחירות המוניציפליות. כמו ביקום מקביל, האפשרות שמפלגה חרדית אחת תכניס עוד נציג למועצה על חשבונה של מפלגה חרדית אחרת, מוציאה מפוליטיקאים החרדים תחושת חירום ודחיפות שלא ראינו כמותה מראשית המערכה בעזה.
פוליטיקה זה חשוב, אפילו החיילים בעזה מצביעים, אבל ההתגייסות למאבקי הכוחות בעטיפה של קדושה, בזמן שמתעקשים על המשך הפטור מגיוס - היא מופע של ניתוק מביש.
כמה ניתוק? הנה סרטון של אגודת ישראל בירושלים עם בעיה מהחיים עצמם - למה צריך אינטרנט בשביל הנחה בארנונה?
אז גם מי שלא התחבר לבעיות האברך החסידי וההנחה בארנונה, לפחות על משהו אחד בסרטון הזה אפשר להסכים. הסיסמה מדויקת: המציאות באמת חייבת להשתנות.