בזו אחר זו החלו לצוץ אתמול העדויות והציוצים של מקורביו של הנשיא ביידן, כולם בטענה חד משמעית שהוא חד וכשיר. לא הרבה זמן אחרי, הבית הלבן עדכן את הלוז היומי והוסיף הצהרה מיוחדת של הנשיא, לא דבר שבשגרה, בטח בהתראה כזו.
רק מהתגובות הראשוניות כבר אפשר היה להרגיש את הפאניקה בסביבתו של ביידן לקראת פרסום הדוח של החוקר המיוחד בפרשת המסמכים המסווגים, והחשש לא נבע מהאישומים עצמם. אף שהדוח קבע שלא יוגש כתב אישום נגד ביידן על החזקת מסמכים סודיים במעונו בדלאוור, הוא פירט באופן נרחב על מה שפורש כבעיות הזיכרון של הנשיא.
מסיבת העיתונאים המיוחדת שכינס ביידן הייתה אמורה להפריך את הביקורת שבדוח על מצבו הקוגניטיבי, אך בפועל זה היה קצת יותר תאונת רכבת. בארה"ב כבר החלו להשוות אותה למסיבת העיתונאים של ראש ה-FBI על הילרי קלינטון, ימים ספורים לפני פתיחת הקלפיות, שבמידה רבה גרם לה להפסיד בבחירות ב-2016.
בדוח של החוקר הור, מתואר ביידן כ"אדם סימפתי, שמכוון לטוב, קשיש עם זיכרון גרוע״. נכתב שם שביידן לא זכר במהלך התשאול מתי נפטר בנו בו מסרטן, ואפילו לא הצליח לנקוב בטווח של שנים. בנוסף, נכתב בדוח שהוא התקשה לזכור מתי בדיוק התחילה והסתיימה כהונתו כסגן נשיא. הכותרת של הדוח היא שלא יוגש כתב אישום נגד הנשיא בפרשה - אבל זה ללא ספק היה החלק הפחות מעניין במסמך.
בבית הלבן דחו את הטענות מיד אחרי פרסום הדוח, וטענו שההתייחסות לטיב הזיכרון של הנשיא היא גם לא נכונה וגם לא במקום בדוח כזה. ואז הגיעה מסיבת העיתונאים - ומהר מאוד הסיטואציה יצאה מכלל שליטה. זה התחיל דווקא במסר שאפשר להתחבר אליו, ביידן דיבר בזעם ועלבון על כך שהחוקר המיוחד טען שהוא שכח את תאריך מותו של בנו. ״איך הוא מעז״ הוא רטן בזעם אל המצלמה.
״איך הוא לעזאזל מעז להעלות את זה? חשבתי על זה ברגע שהוא שאל אותי, מה זה עניינו? אני זוכר את זה כל יום ואף אחד לא צריך להזכיר לי!״, זעם הנשיא. הוא סיפר איך העדות שלו נמשכה חמש שעות על פני יומיים, והתרחשה מיד אחרי טבח השבעה באוקטובר ובזמן שהוא מנהל במקביל משבר בין-לאומי.
זה עוד היה החלק הסביר, ניסיון חכם של הבית הלבן לענות לשאלות ולהשתלט חזרה על סדר היום. אלא שאז הגיעה הזמן לשאול שאלות וביידן שכבר היה עצבני, ענה לשאלה הראשונה ששאל הכתב של רשת פוקס ניוז ומשם זה רק הדרדר.
הוא היה טעון, לא הפסיק לבקר את התקשורת, ולסיום אפילו כשדיבר על ניסיונותיו להתניע הפסקת אש ארוכה ושחרור חטופים הוא קרא לא-סיסי נשיא מקסיקו ולא מצרים. כל זה בשבוע שבו כבר טעה בשמם של שני מנהיגים ובטעות נקב בשמם של המנוחים נשיא צרפת לשעבר מיטרן במקום מקרון, והלמוט קוהל מגרמניה במקום הקאנצלרית לשעבר אנגלה מרקל.
בסביבת ביידן ניסו להדוף את הטענות על מצבו, להדגיש באמצעות גורמים שונים באולפנים את הרקע הרפובליקני של התובע המיוחד (שמונה על ידי משרד המשפטים של ביידן) שאולי זו הסיבה שחרג מסמכותו כשתיאר את טיב הזיכרון של הנשיא ולא התמקד במשימה שלשמה מונה - האם הנשיא יואשם בטיפול רשלני במסכים מסווגים.
כך או כך, היה ברור שסוגיית הגיל והכשירות של ביידן תהיה מרכזית בקמפיין הזה, במקום שמסיבת העיתונאים תרכך קצת את מבול התגובות, היא עשתה בדיוק את ההפך.