החלטת האו"מ לכלול את ישראל ברשימה השחורה של הרג ילדים בעוד שבוע פירושה קטסטרופלית, ישראל תהפוך סופית למדינה מצורעת, רשימה של ארגוני טרור ודיקטטורות חשוכות, היא תיכנס לרשימת אמברגו עולמי וסנקציות שיכולות להכריע את הכלכלה שלה. הכישלון המדיני המוחלט של ממשלת נתניהו מהווה לא פחות מאיום קיומי על מדינת ישראל.
הניתוק בהבטחות הסרק הנוספת של נתניהו השבוע על מה שהיה הוא לא מה שיהיה, בהמשך לאמירת הפסע מעידה שאינו מחובר למציאות. ישראל נכנסה לוורטיגו אסטרטגי, מצבה בכל ההיבטים מחמיר וככל שהימים נוקפים היא מאבדת אחיזה והדברים יוצאים מידי שליטה. העזיבה הצפוייה של גנץ ואייזנקוט רק תחמיר מאד את המצב, ניוותר עם פער גובר והולך בין אשלייה פוליטית מנותקת למציאות הרת אסון. ישראל נמצאת במצב המדיני בטחוני הגרוע ביותר שהיתה בו אי פעם.
מבחינה צבאית, החמאס משתקם וחוזר לתקוף למרות המבצע ברפיח, חיזבאללה מגביר את העזתו ותקיפותיו ויורה לטווחים של חצי מדינה, איראן שביצעה התקפה ישראל בהיקף משמעותי מתכננת מתקפה נוספת, החות'ים תוקפים באין מפריע כל כמה ימים כולל ההתקפה האחרונה על אוניית ה"אייזנהואר", מליציות מעיראק משתתפות בירי לישראל, במילים אחרות ישראל איבדה את ההרתעה ומהווה מטווח אזורי חופשי לירי עליה, הזירות מסביבה מתלכדות וישראל נכלאה לתוך מלחמת התשה כלל זירתית ללא מנופים מדיניים וללא אסטרטגית יציאה, לראשונה בתולדותיה ישראל נמצאת באיום קיומי שיכול להכריע אותה.
3 בעיות חמורות מאפיינות את תפקוד הממשלה
הבעיה הראשונה - בשולחן מקבלי ההחלטות אין גורם בעל ראייה אסטרטגית: ישראל מתנהלת בתוך ארועים טקטיים בלבד מתוך אשליה של שליטה במצב, ואין בנמצא שום תוכנית כוללת שלוקחת בחשבון את כלל ההיבטים והשלכותיהם. החמור מכל זה היעדר ניהול ציר הזמן - ישראל מתנהלת בהכחשה מלאה כאילו כל הזמן שבעולם נמצא בידה, בעוד שהמצב הפוך לגמרי והזמן פועל אך רק לרעתה. ישראל מתכחשת להתגברות המשמעותית של התדרדרות האזור, ולחלוטין לא מנהלת את המפולת המדינית שרק הולכת ומחמירה.
בנוסף, ישראל נחלשת מבפנים. לממשלה אין שליטה על המשבר הכלכלי החמור שהמשק בישראל נקלע אליו בכל הענפים: בינוי, מסחר, שירותים, השקעות, ירידה בייצוא ובעייה חמורה בייבוא. ענפים שלמים מושבתים כמו הבנייה והתיירות והמשק בשיתוק בלי כוח עבודה. אין הערכה מהותית על אורך הנשימה הבטחוני-צבאי ומשמעותו להמשך הלחימה. המורל הלאומי ומידת האמון בשפל גדול ואינם כלל נמדדים. להיפך - הפילוג והשיסוע חזרו להוות כלי השליטה המרכזי לשרידות השלטון על חשבון אחדותינו מול אויבינו.
הבעיה השנייה - היעדר מוחלט של קבלת החלטות גדולות הנדרשות בעת משבר: כשאין מנהיג שמתעלה לרמה האסטרטגית, אין מי שיקבל את ההחלטות הגדולות. אין מי שיזהה את הסחרור שאנו מצויים בו והבעיה הופכת להיות כפולה ומוכפלת.
הבעיה השלישית - עם הנבחרת הקיימת בממשלה הזאת, לא ניתן לנצח כלום, בטח לא מלחמה בכמה חזיתות: חבורה שמה שמאחד אותה לבד מאינטרסים אישיים זה פחד תהומי מהמצב ושיתוק שמוסתר בציפוף שורות והפרחת סיסמאות כוחניות סתומות ומנותקות מהמציאות. אף לא החלטה אמיצה אחת נלקחה על ידי הממשלה והעומד בראשה לאורך המלחמה כולה והפחד הכי גדול שמאחד אותה זה להימנע מלהרים עיניים ולראות את המציאות הקשה לה היא אחראית.
היחיד שניסה לפעול בהגיון ואחריות זה שר הביטחון יואב גלנט אבל הוא משותק על ידי רה"מ נתניהו, שמעדיף להסתיר את המצב בערוצי הפראבדה: שופרות עיוורים שלא בוחלים בשום שקר או סילוף, ותוקפים בטירוף כל פיסה של מציאות. "מכונת תעמולה" המייצרת מציאות של מסע ניצחון וממגרת כל מה שמפריע בדרכם כולל משפחות חטופים. בערוצים אחרים, פרשנים מקצועיים ש"מומחים בכל התחומים" הופכים את הנשיא ביידן לשמאלן ומרימים מהאשפתות משיחי שקר.
כמה אבסורדי ששרה בישראל מכנה את הכישלון הגדול ביותר, פינוי תושבים מבתיהם המופצצים כבר 8 חודשים, אורחים בבית מלון?! באוקראינה, נשיא מבולבל אחד שלא מצא את הדרך החוצה מהמלחמה, תקע את מדינתו במלחמה אין-סופית כאשר העולם איבד בה עניין ממזמן. ישראל נכנסת בגאון למדבר השכחה העולמי.
מדינת ישראל הולכת ונקלעת למלחמת התשה ללא מוצא נראה לעין. העולם לא רק שמאבד בנו עניין אלה עובר לצדד בפלסטינים באופן מלא. אווילות ממשלת ישראל היא שעתם הגדולה של הפלסטינים, עדנה אשר לא קיבלו באוסלו ומקבלים אותה בהרחבה במלחמת חרבות ברזל .
איראן מבינה היטב את חולשת הממשלה - ושינתה אסטרטגיה: היא עובדת באינטנסיביות לגרור את ישראל למלחמת התשה רב זירתית ארוכה שתביא לבסוף להתפוררותה. חמומי המוח בצד הזה מעודדים את עצמם בסיסמאות ניצחון ונגררים בדיוק לשם.
ישראל, נוכח מגבלותיה, התמודדה כל השנים במלחמות הכרעה קצרות ונמנעה ממלחמות התשה ארוכות. היא ידעה להפחית זירות ולרכז מאמץ הכרעתי בכל זירה בנפרד, ועתה היא מוצאת את עצמה שוקעת לעומק במלחמת התשה רב זירתית - בעזה, בלבנון, וביהודה ושומרון, שמחלישה אותה מאוד. האיראנים משקיעים מאמץ לבנות את המליציות החדשות בסוריה, ונערכים להגביר את ההסלמה ההתקפית של הטילים מכלל הזירות מסביב לישראל במטרה לשבש ולהחריב לאורך זמן את אורח חייה, ולפרק את כלכלתה. ישראל שמותחת את הזמן משחקת בדיוק לידי איראן.
כדאי שנפנים - המשבר הנוכחי גדול בכמה מידות על הרכב הממשלה הנוכחית. היא היתה בהלם ב-7 לאוקטובר עת שנאחזה בפאניקה באנשים כדוגמת האלוף בריק ופחדה להכנס לעזה. היא לא קיבלה שום החלטה אמיצה במהלך המלחמה ובעיקר נגררה אחרי הצבא ולא ממש ניהלה אותו. היום היא מבוהלת מלקבל החלטה קריטית לתעדף זירות לעבור ללבנון ולצאת מעזה שאינה מהווה איום קיומי יותר. העיוורון והדבקות חסרת האחריות בהעמקת הלחימה ברפיח מעצימה את הוורטיגו וגורר אותנו היישר לתוך מלחמה רחבה בצפון שנסראללה מחכך ידיו בהנאה אל מול הגליל הנשרף.
הממשלה הזאת מהווה תמונת מראה לתופעת בן גביר, גיבור השיתוק שלה. האיש הכי פחדן, שלא פספס הזדמנות להגיע אחרי כל פיגוע, להצטלם אחרי שהסכנה חלפה ולנפנף בפחדנות מאיימת באקדחו - שמעולם לא ירה באף מחבל. האיש שברח מכל בעיה. האיש שאין לו את האומץ להסתכל למשפחות חטופים בעיניים. האיש שאחראי על "הביטחון הלאומי" שברגע האמת לא התקרב לאזור שאליו פלשו מחבלי חמאס, בשעה שהשוטרים האמיצים נלחמו שעות ארוכות בחירוף נפש - בשדרות, נתיבות, אופקים ולאורך כל כביש 232. הפחדן הזה לא התקרב לקו האש וגם לא השמיע את ציוצי הגבורה שלו. גיבור הטוויטר נמלט על נפשו מסכנות ומסתפק ב"אבו עלי" על חסרי בינה שמצביעים עבורו. ה"גבורה" החדשה שלו היא השפלת ראש הממשלה, שלדאבוננו מעידה על כך שהאחרון עוד פחות אמיץ ממנו. מצב עגום שבגינו אין סיכוי לשינוי בהתנהלות הממשלה, המשותקת ממילא.
לישראל יש בעיה חמורה מאוד. לא מדובר כאן על השקר של "ימין ושמאל". לא מדובר כאן בגיבורים ופחדנים. יש כאן מצב מתסכל של מציאות קשה למול רטוריקה של אשליות. ססמאות ניצחון ואידאולוגיה משיחית. יש כאן בעיה פשוטה אבל מאד חמורה של אנשים שלא מתאימים לתפקידם ולגורליות שבידיהם. בראש ובראשונה ראש הממשלה המצוי במצב משברי ואינו מסוגל להתעלות ולבצע את תפקידו ההיסטורי. יש כאן איום קיומי והממשלה הזאת חייבת להתפרק.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. היה קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים