המהלך שישראל צריכה לעשות עכשיו הוא פשוט: להציע לגדודי חטיבת רפיח להיכנע ולצאת מן הרצועה, כמו שיאסר ערפאת ואנשיו יצאו מביירות ב-1982. הצעה ישראלית כזו תסייע לממשלה מול הנשיא ביידן ותיצור לחמאס קושי גדול בעולם הערבי. לרבים נראה שרעיון כזה הוא מחוסר סיכוי, אבל זאת טעות: ארבעת הגדודים ברפיח אינם להוטים להילחם כמצדה האחרונה של החמאס בעזה.
מנהיג החמאס בעזה יחיא סינוואר אינו מוכן, ככל שאנחנו מבינים, להסכים להפסקת אש כשאין חטופים סביבו.
מבחינתו כל הסדר – גם לפי התחבולה הערמומית שהציגו המצרים – חייב להבטיח שישראל תחויב להפסקת אש קבועה בעוד הוא מחזיק בידיו חטופים. אין ממשלה בישראל שתקבל תנאי כזה.
שעל כן על מנת להדוף לחצים בין-לאומיים ולחשוף את המשחק של חמאס חייבת ישראל להציג חלופה שיש לה סיכוי להישמע בדעת הקהל הבין-לאומית: נכונות להציע הסדר לחטיבת חמאס ברפיח להשליך את נשקה ולעזוב את הרצועה תחת ביטחונות בין-לאומיים. קשה לנבא אם יהיו קונים להצעה הזו אבל מה שחשוב הוא שהיא תשפר מאוד את המופע הישראלי בדעת הקהל הבין לאומית. הגיע הזמן לעשות את זה!