ביום חמישי האחרון החלה ברוב רושם ותחת מעטפת תקשורתית הצגת התחקירים של צה"ל על אירועי שבעה באוקטובר.
התחקיר הראשון שהוצג היה התחקיר על בארי. העמקה בתחקיר, שאת מרבית הפרטים כבר הכרנו, מקוממת ומתסכלת, אך לדאבוני לא מחדשת כלום ולא משפיעה בכלום על מטרתו המרכזית של התחקור - עשיית תיקון מערכתי ודין עם האשמים.
כמו פטריות אחרי הגשם יחלו להפציע התחקירים - עשרות אירועים בלתי נתפסים של גבורת התושבים והלוחמים במציאות שלא העלנו על הדעת שתתנגש בנו בעוצמה כזו. אני קורא את התחקיר ומתמלא בבושה, כלימה וזעם כאזרח במדינת ישראל וכקצין צה"ל במילואים, עוצמת המחדל בלתי נתפסת והסיבות לו אינן מובנות מהחומרים שפורסמו. התחקיר מציף את פניה היפות ואת התקווה של הארץ הזו: חברי כיתת הכוננות הגיבורים, יוסי התותח שעל המור"קים עליו מתקופת רצועת הביטחון גדלנו כולנו, הלוחמים מהיחידות השונות שלקחו אחריות אישית והגיעו אל התופת.
בבארי שכלתי את בנג'י, פקוד שלי שנים רבות, לוחם אמיץ ויפה תואר ששימש כקצין אג"ם של חטיבה 7. בנג'י הגיע מהבית ולחם בגבורה. גם הגדוד שבו גדלתי ואליו הצטרפתי בהמשך הלחימה הגיע לשם, סלמאן המג"ד ז״ל ויואל שהגיעו מהבית "אספו" טנקים בצאלים, ונכנסו לבארי בניסיון להשיב את המצב לקדמותו.
בהיסטוריה ובעתיד של העם המופלא שלנו תמיד יהיו לוחמים אמיצים שיצעדו לפני המחנה ויסתערו באומץ בלתי נתפס אל תוך האש, היכן שיידרש – גבורת הלוחמים בחזית אינה הבעיה שלנו. סביר שבטווח הנראה לעין, באם נעשה את התיקון הנדרש צבאית וחברתית, היא לעולם לא תהווה בעיה.
הבעיה היא התחכום ומאמצי התודעה אותם מפעילים האחראים והאשמים בכשלי שבעה באוקטובר. בניסיונם לטשטש את הדיון ולהסית את השיח מהכשלים הבלתי נסלחים, הם משתמשים בגבורת הלוחמים כשכפ"ץ על מנת לטשטש את גודל המחדל ובכך לאפשר להם להמשיך ולהחזיק בכיסאם. קריאה בתחקיר זועקת וקורעת את הלב, אך היא מלאה בעצים ובתתי פרטים ומתעלמת כמעט לחלוטין מהיער השחור של המחדל הגדול.
לבושתנו, על הציבור מופעל מאמץ דוברותי ותודעתי מתוחכם. אנחנו, כציבור הלום וכאוב, מתרשמים מהפטריות אבל לא רואים את גודלה ועומקה של הביצה אותה הם מנסים להסתיר. הבושה, הכישלון והחידלון לא יעזבו לכול אשר נפנה עד שלא נשלים את התיקון העמוק אליו אנו נדרשים.
השאלות הגדולות, אלו שבאמת צריכות להישאל ולאפשר למערכת לתקן עצמה, ולגרום כי לעולם לא ישנה מקרה שכזה, לא נשאלות ולא מקבלות מענה:
- מה קרה בסוכנויות המודיעין שלנו וכיצד כזו היערכות התפספסה.
- מדוע מודל ההתרעה עליו נסמכת תפישת הביטחון כשל.
- אילו פקודות והנחיות הוציא אגף המבצעים כנגזרת מהאיום למלחמה רב-זירתית עליו התריעו אלופי צה"ל ערב שבעה באוקטובר.
- מדוע לא בוצעו פעולות בסיסיות מהרגע שבו התקבעה ההבנה כי ביום המחר עומד להתרחש ניסיון פיגוע כלשהו – מהמטה הכללי ועד לדרג הגדוד והפלוגה.
- היכן היו הגורמים המערכתיים האמונים על הגזרה (אגף המבצעים, חטיבת המבצעים, פיקוד הדרום, אוגדת עזה) ומדוע לא השפיעו כלל על תמונת הקרב ביממות הראשונות למחדל.
- כיצד התפתחה תרבות ארגונית ואווירה של יוהרה וזלזול בתוך צה"ל ובדרגים שמעליו.
- מהם מנגנוני הפיקוח והבקרה שלנו כעם ומידת יעילותם בפיקוח על הרשות המבצעת בדגש על החזון הלאומי, אסטרטגיה ואופן מימושה בפועל.
- כיצד אנחנו כעם מקבלים עדיין את מרותם של מנהיגים ומפקדים שהובילו אותנו בעיניים פקוחות לאסון הגדול ביותר מאז תקומת מדינתנו.
הניסיונות לגלגל את התחקיר שנים אחורה ולהטיל אשמה על "קונספציה" מגוחכים, מהווים זלזול בציבור וזריית חול בעיניו. האסטרטגיה, שהובלה על ידי כלל ממשלות ישראל, מיקמה את עזה כזירה משנית ופעלה לבידול בינה לבין הישות הפלסטינית ביו"ש, תוך הפניית קשב ומשאבים לזירות המאיימות בצפון ובאיראן.
ניתן לבקר אסטרטגיה זו ולטעון כי בפועל הפכה את חמאס למפלצת אותה פגשנו ב-7 באוקטובר ואילך. אולם אל לנו לטעות - כולם ידעו. יחד עם זאת, נשענו על ההבנה כי צה"ל ושב"כ ידעו לזהות ולחסל כל איום משמעותי לפני שיבשיל לאסון.
קצת אירוני, אך באותו היום ממש שבו הוצג תחקיר בארי לתושבים, עמד ראש המטה הכללי ברחבת המסדרים בבה"ד 1, לבוש מדי קרב בטקס סיום קורס הקצינים, ודיבר ברוב רושם על אתוס הקצין.
מהלכים עלינו אימים כי אנו לקראת מלחמה רב-זירתית – בצבא למדנו סביב אותה רחבת המסדרים שבה נאם השבוע ראש המטה הכללי לצד שר הביטחון וראש הממשלה, כי לכל אחד יש מחליף והקבוצה חשובה חזקה וגדולה מן העומד בראשה.
אנא לכו, פנו את הדרך, ובכך תאפשרו לאלו אשר בם לא נגע חטא היוהרה והכישלון לשוב ולהקים את ישראל משברה.
>>> אל"ם חנוך דאובה השתתף בקרבות ב-7 באוקטובר בעוטף ולחם במלחמת חרבות ברזל תחת גדוד 77. לאחר מכן החליף את מג"ד 53 שנפל בקרבות, שימש בעבר כרל"ש הרמטכ"ל גדי איזנקוט, בעל עיטור העוז ממלחמת לבנון השנייה