המתקפות על אמצעי התקשורת של חיזבאללה והבלבול שנוצר בעקבותיהן בארגון יוצרים הזדמנות נדירה לשקול אם אין זו השעה הנכונה לפעול נגד מערכי הטילים, במיוחד המדויקים, שאגר הארגון בכל השנים האחרונות, שבהן דבקה ישראל פעלה תחת התאוריה השגויה שלפיה אנחנו שרויים במב"ם (המערכה שבין המערכות).
לבל יהיו אי-הבנות: עם כל יום שחולף, היכולת של חיזבאללה להתארגן מחדש תלך ותעלה.
בשלב זה, חיזבאללה נמצא במצב שבו מערכות התקשורת שלו להפעלת אנשיו ולהנחתת הוראות אינן מתפקדות. יותר מזה: חלק ניכר מהמפקדים בדרגי השדה ולמעלה מזה נפגעו באופן שבו אינם מסוגלים כרגע לתפקד באופן סדיר. זו תמונה שלא תחזור על עצמה במהירות: שלוחת הטרור החזקה ביותר של איראן נמצאת במצוקה של אי-סדר ובלבול, חוסר יכולת לתקשר ואובדן נוכחות של רבים ממפקדיה.
נכון, חיזבאללה שינה באחרונה את מערכי הטילים הכבדים שלו - ובעיקר אלה המדויקים - אבל במצבו הנוכחי, לאחר מה שעוללו לו בימים האחרונים, אין זה כוח צבאי שמסוגל להפעיל את אנשיו ואת כליו באופן שתכנן. קשה להם להוריד הוראות, קשה להם לתת הנחיות לירי, קשה להם להצביע לאנשיהם על מטרות ולא פחות מזה - קשה להם להתגונן.
במילים פשוטות: חיזבאללה נמצא כרגע במצב הגרוע ביותר שבו היה מאז תום מלחמת לבנון השנייה ב-2006. הוא ספג הפתעה מוחלטת שאינו יודע כיצד להתמודד עימה. אין פירוש הדבר שחיזבאללה הפך לארגון חסר יכולות או בלתי מתפקד לחלוטין, אבל המשמעות האמיתית היא שאין זה עוד חיזבאללה כפי שהכרנו בשנים האחרונות וחלילה לנו להניח לו להשתקם מן המהלומה הזו.
שעל כן, ישראל חייבת לשקול ברצינות אם לא נקרתה בדרכנו שעת כושר נדירה לקחת סיכון ולהכות - באופן מדוד ומדויק - במערכי הטילים הכבדים שהם בנו במשך שנים ארוכות בעזרת האיראנים במרחב שבין הנהרות זהרני ואוולי, בג'בל בארוק ובבקעת הלבנון. אלה טילים שרובם לטווח של כ-300 ק"מ ומיעוטם מסוגלים להגיע לטווח של 700 ק"מ. הם העתודה האסטרטגית שאיראן הכינה במשך שנים ארוכות למקרה שיותקפו מתקניה הגרעיניים.
אין לטעות: מהלומה של חיל האוויר לא תצליח להשיג סיכול של כל מאגרי הטילים, במיוחד לאחר שבמהלך המלחמה הנוכחית הם שינו מיקומים והיערכות. עם זאת, בעת הנוכחית אין חיזבאללה מסוגל להפעיל כראוי את אנשיו, להתמודד בגמישות עם איומים ישראליים. לפיכך בהינתן כל השיקולים המורכבים האחרים, צריכה האופציה הזאת להיבחן ברצינות גם בממשלה שסועה מבפנים ועתירת מריבות.
מעולם לא היה ארגונו של חסן נסראללה - ואין זה חשוב מה בדיוק יאמר בנאומו - במצב כה גרוע. מאות ממפקדי השדה והדרג הבכיר שלו נפצעו ובכל מקרה אינם מתפקדים כרגע באופן מלא. כל מערכות הקשר שבהן השתמשו - ביפרים, ווקי-טוקיז וכדומה - הושבתו אם בגין המתקפה עליהם ואם בשל הוראת חיזבאללה לאנשיו להיפטר מכל המכשירים האלה. העברת פקודות ללוחמי הארגון, לרבות מפעילי הטילים, נעשתה עכשיו מסובכת עד בלתי אפשרית ועדיין איננו יודעים מי ומי בין נפגעי הפצצת הביפרים ומכשירי הקשר. אפשר שיש ביניהם אנשים מן הדרג הבכיר ביותר שהחליפו את פואד שוכר לאחר חיסולו.
צריך לזכור: ארסנל הטילים הכבדים של חיזבאללה - להבדיל מהרקטות שנורות אל הגליל - נתפש על ידי איראן כעתודה אסטרטגית שלה למקרה שתותקף. האיראנים לא השקיעו מיליארדים בבניין מערך הטילים של חיזבאללה כדי "לבזבז" אותו על הגנת לבנון או חמאס. איום ישיר בפועל על המערך הזה יחייב את טהראן לקבל החלטה - לסכן את כל מה שבנתה למען האינטרס שלה או להניח לחסן נסראללה להשתמש בטילים שיוותרו אחרי מתקפה של חיל האוויר כדי לבצע מטחים אל תל אביב וחיפה. אין לדעת מראש כיצד ינהגו.
השיקולים בעד ונגד תקיפה מהירה, אחרי ההישגים האחרונים, מורכבים מאוד. השיקולים נגד מעבר לשלב אחר לגמרי בלחימה צריכים להיבחן בכובד ראש, אבל אל לממשלה להתכחש למציאות: נוצרה הזדמנות נדירה לתפוס את חיזבאללה "עם המכנסיים למטה", במקום לצפות להסדר בגבול הצפון שלדעתי איננו בר-השגה או לאפשרות של הפתעה אסטרטגית שלא תזדמן לנו עוד שנים.
זו הערכה אישית בלבד ולא שיקוף של המלצה מגורם אחר כלשהו.