מאחורי העימות הפומבי האחרון בקואליציה עומד משבר הרבה יותר עמוק. הסרת חוק הרבנים החדש ברגע האחרון בעקבות ההתנגדות של השר איתמר בן גביר, שדורש חברות בקבינט המצומצם, מגבירה עוד יותר את התסכול מהמצב של לא מעט שחקני מפתח בקואליציה:

דרעי

אריה דרעי התחיל את השותפות בממשלה הזו עם ציפיות גבוהות, במיוחד אחרי שנדד עם נתניהו למדבר האופוזיציוני במשך שנה. כשקמה הממשלה, דרעי הרגיש שהגיע לארץ המובטחת ומילא את ההסכמים הקואליציוניים בכל מאווייו ותקוותיו. עם זאת, מהר מאוד גילה דרעי את הפער שבין ההבטחות לבין המציאות. כל הניסיונות להכשיר אותו לתפקיד שר נכשלו, הוא ויתר גם על "חוק דרעי 2" שהיה אמור לסלול את דרכו חזרה לממשלה. החרדים הסכימו לדרישת יריב לוין להתחיל מהרפורמה המשפטית ורק אז להגיע לסוגיית הגיוס, שהייתה בנפשם.

התוצאה עגומה מבחינתם: גם סערה ציבורית וגם דה-לגיטימציה כלפי הציבור החרדי, שצמצמה מאוד את מרחב התמרון של הממשלה. הפסיקות האחרונות של בג"ץ על חוק הגיוס גנזו סופית את החלומות והביאו את החרדים למצב שלא דמיינו - נטולי מעמד משפטי מוגדר ועם איום בשלילת הטבות לאברכים. ההישג המשמעותי היחיד של דרעי עד כה היה תוספות עתק לישיבות, שגם הן מתחילות כעת להתקזז בגלל הסנקציות על אותן ישיבות.

כשדרעי הבין שגם חוק הגיוס לא יעבור, הוא ביקש פיצוי - את חוק הרבנים, שגם הוא נפל בעקבות התנגדות ראשי הרשויות. כעת גם הגרסה המרוככת, שתאפשר לשר הדתות לקדם מינויים ותעניק לו סמכויות בנוגע למינוי תקנים ושכר במועצות המקומיות, נתקלת בהתנגדות. 

מעל לכול, מרחף התסכול של דרעי מההתנהלות של ראש הממשלה נתניהו, ששוב ושוב בוחר באג'נדות של בן גביר וסמוטריץ' ונסחף אחריהם (בניגוד לתפיסה הרווחת שדרעי משפיע בקבינט).

בן גביר

איתמר בן גביר שיחק מאז ומתמיד על הטיקט של האאוטסיידר, שאיש לא מקשיב לרעיונות המיליטנטים שלו. פרישת גנץ ואיזנקוט שמה אותו במצב בלתי אפשרי. הוא הפך לשחקן וטו, ומכאן שהוא שותף מלא למדיניות הביטחונית והמדינית של הממשלה. במילים אחרות, בן גביר מוצא את עצמו חתום על הרפיסות בצפון, על המדיניות ההומניטרית בדרום ועל פינוי חבלי ארץ. השבוע, הוא עמד בלב סערה על שחרור מחבלים שהיו מעורבים במלחמה בעזה.

הצורך של בן גביר בבידול הולך וגובר, ולכן הוא נעמד על הרגליים האחוריות בדרישה להיות חבר קבינט המלחמה, אף שהוא יודע שנתניהו מתקשה מאוד לתת לו את זה. בן גביר חייב לבדל את עצמו ממדיניות הממשלה, ויתקשה לאורך זמן ללכת עם ולהרגיש בלי. ללא שינוי ניכר במדיניות, הוא יתקשה להמשיך ולתרץ ישיבה בממשלה.

נתניהו

ראש הממשלה בנימין נתניהו מוצא את עצמו קרוע בין דרעי לסמוטריץ' ושורה ארוכה של אילוצים מדיניים וביטחוניים. לאט לאט הוא מאבד סבלנות, הוא עדיין זועם על מסכת ההשפלות שעבר בידי בן גביר בתקופה האחרונה (על הסרטון במבואה, על קוצב הלב שלו ועוד). הוא חש פעם אחר פעם שהוא מתקשה לממש את המרות שלו מול שרי הממשלה.

נתניהו לא מוכן להכניס את בן גביר לקבינט משורה ארוכה של סיבות, ובראשן חשש מהדלפות מדיונים רגישים ונזק מדיני, ומציב את העניין הזה כקו אדום מבחינתו. יתרה מכך, מרגע שהפכה זו לדרישה פוליטית סחטנית, נתניהו יתקשה הרבה יותר לתווך לציבור את המהלך.

גם מול דרעי, נתניהו תקוע. הוא לא מצליח לרבע את המעגל של חוק הגיוס ולייצר חוק עם הסכמה רחבה או אפילו קואליציונית. לכן כרגע אין לו איך לבוא לקראתו, אם כי נתניהו עדיין לא הרים ידיים ונחוש לפתור את סוגיית הגיוס בדרכים יצירתיות.

התסכול הולך ונערם אצל כלל השחקנים, ועדיין - שותפיו בממשלה מעריכים שזו הממשלה הטובה ביותר בשבילם. אין להם אלטרנטיבה אחרת. אומנם הסיבוכים של ממשלת נתניהו הולכים ומתרבים, אבל עדיין מוקדם להספיד אותה.