נוכחות ישראלית על ציר פילדלפי - בלא קשר להיקפה ומתכונתה - תחייב הסכם חדש עם מצרים, שיחליף את ה"סידורים המוסכמים" שעליהן חתמו ישראל ומצרים במהלך ההתנתקות מרצועת עזה ב-1 בספטמבר 2005. עד כה מסרבים המצרים לפתוח מחדש את הסוגיה הזו, שכן אין להם עניין להיראות כמי שמאפשרים לצה"ל לחדש את המצור על עזה.
מאחורי הקלעים, המצרים מעודדים את אבו מאזן לזרז את הכנותיו – ככל שיהיו בלתי רציניות, לשלוח כוח של הרשות הפלסטינית גם למעבר רפיח וגם לשאר חלקי הרצועה. ל-N12 נודע כי בפגישה עם כל ראשי מנגנוני הביטחון שלו ברמאללה אמש (רביעי), הורה להם אבו מאזן בפנים כעוסות לקחת לידיהם מחדש את השליטה בצפון הגדה המערבית, לרבות במחנות הפליטים, ולהשלים את הכנתה של תוכנית להיערכות ברצועת עזה. אגב, אבו מאזן עדיין נחוש בכוונתו לבקר ברצועת עזה ומינה ועדה חדשה של נציגי הפלגים הפוליטיים השונים כדי לפעול להסדיר ביקור כזה. לצורך זה – כך נודע ל-N12 – החלו אנשיו של אבו מאזן, בראשם יד ימינו המקורב חוסיין א-שייח, זו הפעם הראשונה, לקיים משא ומתן עם אנשיו של מוחמד דחלאן, שהורחק מפת"ח ונשפט בהיעדרו. המגעים התקיימו עם סגנו של דחלאן, סמיר משהראווי, ועלתה בהם האפשרות של פיוס בין שני המחנות היריבים בפת"ח. משהראווי דרש כי פיוס כזה יכלול גם את אנשיו של מראוון ברגותי. בעקבות זה, פנה אבו מאזן לסגן שר החוץ הרוסי הממונה על ענייני המזרח התיכון, סרגיי בוגדנוב, והשיג הבטחה שמוסקווה תארח פגישה של נציגי הפלגים היריבים בפת"ח. אבו מאזן היה רוצה להיעזר בפעילות שיש לאנשי דחלאן ברצועת עזה בניסיונו לקחת שליטה שם.
ואולם, מבחינת המצרים, כל הצעדים הללו עדיין אינם מספקים תשובה לשאלה מי יתמודד במורד הדרך עם מחתרת חמאס חמושה.
ישראל כבר גיששה בקהיר באשר לאפשרות עדכון "הסידורים המוסכמים" מ-2005, שאינם הולמים יותר את המציאות בציר פילדלפי. לפי "הסידורים המוסכמים", הותר למצרים להחזיק לאורך 14 הקילומטרים של גבולם עם רצועת עזה 750 אנשי משמר הגבול מצוידים בנשק קל בלבד ומחולקים לארבע פלוגות. לבד מהם, סוכם שיותר להם להחזיק כמה מכ"מים על הקרקע ושמונה מסוקים קלים שכל טיסה שלהם תתואם מראש עם ישראל. הותר למצרים להחזיק גם ארבע סירות פטרול בצד המערבי. נקבעו חוליות תיאום בין הכוחות בשטח, באזור כרם שלום.
מטרת הסידורים המוסכמים האלה הייתה שמצרים תפעל למניעת הברחות לא רק על ציר פילדלפי עצמו, אלא גם על הכבישים המוליכים אליו מעומק סיני. המצרים ביקשו אז לפרוס כוח גם לאורך גבול הנגב, ובשנים שחלפו אישרה ישראל למצרים, בלא פרסום, כחלק מן המערכה נגד פעילות דאעש בסיני, להציב במצרים כוחות, לרבות טנקים, מעבר למה שסוכם בפרוטוקול הצבאי של חוזה השלום בין שתי המדינות מ-1979. המצרים ניצלו זאת לבניית תשתיות צבאיות בחצי האי.
אין צורך לומר שפיקוח אמיתי על הברחות הנשק לא התקיים מעולם, גם לא פיקוח רציני על תנועת משאיות ממרחקים אל רפיח. "משמר הגבול" המצרי פשוט כלל חיילים של הארמיה השנייה שהולבשו במדים אחרים. חברות מסחריות גדולות, שלהן קשרים מסועפים עם המודיעין הכללי והמודיעין הצבאי של מצרים, שיחקו תפקיד במערך ההברחות, שכלל פחות נשק ויותר חומרים ששימשו להרכבת רקטות וכדומה בסדנאות של חמאס בתוך עזה. אותן חברות, אגב, גם גבו אלפי דולרים בעשרת החודשים האחרונים מכמאה אלף העזתים שהורשו לעבור למצרים.
בכל מקרה – ולכך מסכימה גם ארצות הברית – נדרש שינוי מרחיק לכת בהסכם "הסידורים המוסכמים", קל וחומר אם ישהו חיילים ישראלים בצד הפלסטיני של הגבול. זה ידרוש לא רק תיווך של מפקדי הכוח הרב-לאומי בסיני, אלא מעורבות דיפלומטית מלאה של האמריקנים.
בנתונים הקיימים, אין לצפות לשינוי ההסכם שמזמן פשט רגל או להחלפתו במבנה משפטי אחר. המצרים, מצידם, ממשיכים לנהוג כאילו "הסידורים המוסכמים" עדיין תקפים ומספר המנהרות שחשפו אנשי ההנדסה הקרבית רק מלמדים עד כמה דבקו המצרים בטקסט שעליו חתמו.