נותר רק לשפשף את העיניים כששר הכלכלה ניר ברקת ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' פועלים בכיוונים כלכליים מנוגדים, בכל זאת שניהם מצליחים לעשות הפוך ממה שצריך. שניהם, בניגוד למה שהיינו מצפים, מביאים להעלאת מחירים, כלומר אינפלציה, ומונעים דה-פקטו את הורדת הריבית. מה שכמובן משפיע על עלות המשכנתאות ועלות הדיור.
השר ניר ברקת הודיע השבוע על כוונתו להכריז כי בתקופת החירום שבה אנחנו נמצאים תיאסר "הפקעת מחירים" של שורת מוצרים חיוניים שייכנסו לפיקוח. מדובר ברשימה הכוללת שמן קנולה, אורז, פסטה, שימורי טונה ותירס, ממרח שוקולד (מה?), מזון לתינוקות ועוד. אלא מה? שהכנסת מוצרים לפיקוח מחירים מובילה בסופו של דבר לחוסרי היצע. מדפים ריקים בסופר. כך היה עם החמאה, עם השמנת ועם מוצרים נוספים. חוסר בהיצע, או אפילו תחושה של מחסור או צפי למחסור עתידי, יוצרים בהלה בשוק והתנפלות. כלומר, התגברות הביקוש בצורה לא פרופורציונלית - שתוביל בסופו של דבר לעליית מחירים.
לדוגמה, מחירי החמאה עלו בסוף העשור הקודם במעל 20%. כשהסירו את חסמי הייבוא על חמאה, מחיר החמאה ירד מתחת למחיר הפיקוח. זה גרם בסוף גם למשרד הכלכלה להוריד את הפיקוח מחירים מחמאה. אז גם אם מוצרים אלו, שמחיריהם כבר עלו בשנה האחרונה, כמו גם מוצרים רבים אחרים, יישארו קפואים בצורה מסוימת, תחושה של מחסור בזמן מלחמה תשפיע פי כמה וכמה כאש בשדה קוצים. בלשון חכמים: "כיוון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע".
בתחילת שנת 2025, רפורמת "מה שטוב לאירופה" אמורה להיכנס לתוקף. במסגרת הרפורמה, תחול הקלה על יבוא מוצרים מאירופה באמצעות הורדת חסמים. זה אמור להגדיל את ההיצע ולהוריד את המחירים. אם הרווחיות של היצרנים המקומיים יורדת בגלל התחרות מיבוא, והם גם נאלצים להתמודד עם פיקוח מחירים, זה עלול לגרום ללחץ כפול על העסקים שלהם ולהקטין עוד יותר את ההיצע. אם פיקוח המחירים יחול גם על מוצרים מיובאים וגם על מוצרים מקומיים, חברות אירופיות עשויות להימנע מלשווק בישראל בשל הרווחיות הנמוכה. זה עלול לחבל במטרה המרכזית של הרפורמה: להוזיל מחירים באמצעות הגדלת ההיצע.
חשוב לציין שרק לפני כמה ימים בנק ישראל החליט שלא להוריד את הריבית, וציין ארבעה גורמי סיכון להאצת האינפלציה, וביניהם: "מגבלות היצע מתמשכות". ואני אוסיף, שלמרות שהתקציב "שומר" על משמעת פיסקלית, הוא אינו נוגס בבשר החי של תשלומי ההעברה והעברת המוקד להשקעות בצמיחה. כל עוד מזרימים, שלא לומר מזריקים, מזומנים למשק, הניסיונות להנדס באמצעים טכניים כאלו ואחרים לא יעזרו. גם אם חוסמים את ההצפה מכאן, היא תעלה ותשטוף אותנו ממקום אחר.
במקביל, משרד האוצר החליט השבוע על העלאת המכסים על יבוא כוספת חמניות וסויה. למה? כי בעלי מפעל סולבר, המפעל האחרון בארץ שמייצר מסויה מיובאת (!) כוספת סויה, איים שהוא לא יעמוד בתחרות מול היבוא הזול, יסגור את המפעל באשדוד ויפטר 120 עובדים. כוספת סויה משמשת להאכלת בעלי חיים. מה זה אומר? שהחקלאים והמגדלים יצטרכו לשלם יותר על המזון לפרות, מה שאומר שהם יגלגלו את המחיר הגבוה יותר אלינו הצרכנים. זו בוודאי לא מדיניות כלכלית ימנית הדוגלת בשוק חופשי וניצול יתרון יחסי כדי להוריד מחירים.
אז ביד אחת מקפיאים מחירים, פוגעים ברווחיות של יצרנים ישראלים ומקשים על מפעלים לייצר, וביד השנייה מטילים מכסים כדי לשמור על מפעל שמייבא. המכנה המשותף של שני המהלכים הללו הוא עליית מחירים. אם זה לא מספיק, יש לברקת גם הצעה לאסור העלאה של מחירי הטיסות. אולי במקום כדאי לו פשוט לדבר עם שרת התחבורה ולנצל את הפסקת האש להחזרת החברות הזרות שנטשו? אולי גם פה צריך להגדיל את ההיצע והתחרות? זה אפשרי.
אז מה צריך לעשות? צריך להסיר פיקוח מחירים כדי לא ליצור אינפלציה, צריך להוריד חסמי יבוא כדי להגדיל היצע. בקיצור: מה שטוב לארגנטינה של חאבייר מיליי, טוב לישראל. שם זה עובד, ואין סיבה שזה לא יקרה גם כאן.
>>> מייקל אייזנברג הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן ההון-סיכון ״אלף״, משקיע הון-סיכון בתעשיית ההיי-טק הישראלית והאמריקנית