אין כמו קריאת מה שמסתתר בין שורות מאמריו של אבראהים אל-אמין, עורך "אל-אחבאר" הביירותי, ששימש שנים מוביל המסרים הרגישים שנסראללה העדיף לא להשמיע במו פיו. מאז חיסולו של פטרונו, מרבה אמין לכתוב, שלא כדרכו. הוא נחלץ לעודד את רוחם של לוחמי התנועה וחסידיה: חיזבאללה כבר מאתר את הפרצות, שדרכן הנחית עליו המודיעין הישראלי מהלומות פתע מכאיבות, ברצועת הכפרים הצמודים לגבול צה"ל מתקדם באיטיות והטנקים שלו חשופים, מתרחב טווח הרקטות והכטב"מים ועוד כהנה וכהנה. אבל הקביעה בשורה התחתונה היא ברורה: חיזבאללה אינו לוחם עוד למען עזה - הוא נאבק על עצם קיומו. ולא רק ישראל קמה עליו, כי אם גם אויבים מרים מבית, מהמרחב הערבי וכמובן "האויב הראשי" ארצות הברית והמערב שלצידה. לאמור: לא "חזית תומכת" כבתחילה, אלא קרב הישרדות לכל דבר ועניין.
להבנתי - וזו גם דעת אנשים בלבנון, המכירים את חיזבאללה מקרוב - מודאגים האיראנים ועושי דברם בארגון מכמה סכנות:
- חמאס איבד את יכולתו לרתק כוחות גדולים יותר של צה"ל לרצועה ואינו מצליח להצית את הגדה המערבית. יש להם חשש שחאלד משעל - שאינו משרת נרצע שלהם - ישתלט על ההנהגה.
- הפעילות של המיליציות השיעיות מעיראק (ולעיתים גם מסוריה) בשיגור כטב"מים - לרוב באופן לא יעיל - מעוררת התנגדות חזקה בבגדד, לרבות מצד המורה הרוחני החשוב ביותר ביקום השיעי: האייתוללה סיסתאני.
- המאמץ ,שנמשך כבר שנה תמימה, "לחמם" את גבול ירדן עם ישראל הניב עד כה תוצאה דלה ושרותי הביטחון של המלך עבדאללה כבר הזהירו בחריפות את האחים המוסלמים שם, שעל אף הצלחתם בבחירות לפרלמנט ינהגו בהם ביד קשה אם ימשיכו לעודד את צעירי התנועה לבצע ירי או חדירות.
- חשוב במיוחד: כפי שהסברתי לאחרונה, בשאר אסד מתרחק בהדרגה מחיזבאללה ואחיו, מאהר, המפקד על המפלצת הקרויה דיוויזיה 4, נתן הנחיות לחייליו לא להסתבך בהעברות נשק ללבנון ולא לתת לאנשי חיזבאללה מחסה בבסיסי הצבא הסורי. ברקע, אגב, האזהרות של ארדואן שישראל עשויה לכבוש את דמשק.
- בפקעת המסובכת של הפוליטיקאים שטופי השחיתות בלבנון כבר מהמרים בגלוי נגד חיזבאללה וממהרים להפיק רווחים מהיחלשותו. כך, לדוגמה, כבר ברור שמועמדו הוותיק של נסראללה לתפקיד הנשיא, המנהיג המרוני של הצפון הרחוק סלימאן פרנג'ייה, איבד כל סיכוי אף שהוא ממאן להקשיב להסבר שנתן לו המושך בחוטים יו"ר הפרלמנט נביה ברי. מפקד הצבא גנרל ג'וזף עון, שחשוד על חיזבאללה בגין קרבתו לאמריקנים, חוזר להיות מועמד מוביל ומעורר במדינה חלומות שיתפקד כמו גנרל פואד שיהאב, מפקד הצבא הראשון שנבחר לנשיא והצטיין מאוד. גם המועמדים האחרים כמו בכיר קרן המטבע ג'האד אזעור, אינם יקירי חזבאללה.
מספק תקוות גדולות ללבנונים, גנרל ג'וזף עון - ואין לזלזל באווירה בלבנון. עם 1.2 מיליון עקורים, כ-3,000 קורבנות והרס נרחב מתריסים כעת בקולי קולות כלפי חיזבאללה, שבמקום לשמש חומת מגן למדינה, כשם שתמיד הבטיח, התחוור, שאינו מסוגל להגן אפילו על עצמו. מזכירים, ששנים רבות נאבקה לבנון להיפטר מכוחות פלסטינים בשטחה וכעת בונים זאת מחדש כשלוחה של חמאס. וכמובן, שואלים איפה בכלל העזרה מאיראן ועד מתי יינתן לה להילחם עד ללבנוני האחרון? אפילו תעשיית הסמים הפורחת בבקעת הלבנון כבר נפגעת, לפי דיווחים משם, בתקיפות חיל האוויר על מעבדות ומחסני קפטגון.
מכל הסיבות האלה רוצה חיזבאללה לשעוט לקו הסיום. הם מכריזים על הסלמה ובעצם משתוקקים להסדרה מחשש שעם כל שבוע שעובר יורעו התנאים. גם בטהראן וגם בדאחייה שוררת דאגה עמוקה פן תנאי הסיום של המלחמה לא יתבססו רק על החלטה 1701, שאסרה - ולא כובדה - על פריסת חיזבאללה מדרום לליטאני, אלא גם על החלטה 1559 בדבר פירוק הארגון מנשקו ויותר מזה: חבילת הסיוע להעמיד את לבנון פושטת הרגל על רגליה תותנה בהגבלות מרחיקות לכת על חלקם של יורשי נסראללה בממשל.
הפחדים הללו הניעו את יו"ר הפרלמנט האיראני, קאליבאף, להציע לנהל עם צרפת את המשא ומתן על הפסקת אש. התגובה הפעם הייתה תקיפה ולא שגרתית: נזיפה פומבית מצד ראש הממשלה נג'יב מיקאתי באיראן על התערבות בענייני לבנון.
מסקנה: על צה"ל להשלים - במלוא הזהירות! - את הכתישה מהאוויר בעומק לבנון ואת גריסת הקו הקדמי של יחידות חיזבאללה בדרום. ולנשיא הילדותי הנבוב עד גיחוך של צרפת, עמנואל מקרון, המטיף להפסקת אש מיידית, יש לומר בפומבי שייזהר שמא ייזכר בעתיד כאדוארד דלאדייה בן זמננו: ראש ממשלת צרפת, שחתם עם נוויל צ'מברליין ב-1938 את "הסכם מינכן" הידוע לשימצה עם היטלר ומוסוליני.