להתהפוכות שטלטלו את המזרח התיכון בחצי השנה האחרונה יצרו מציאות חדשה וחסרת תקדים בגבולה הצפוני של מדינת ישראל. בעוד שכולנו מייחלים לנורמליזציה עם סעודיה, ייתכן שדווקא בצפון גלום פוטנציאל ממשי להסדרת היחסים בינינו לבין לבנון וסוריה, ובהמשך להסכמי אי-לוחמה וצמצום ניכר של העימות. אם נתנהל נכון, יהיה אפשר לחתור בעתיד גם להסכמי שלום מלאים, בוודאי עם לבנון, שבינה לבין ישראל אין מחלוקות וסכסוכים מהותיים. הן לבנון והן סוריה יכולות וצריכות לנתק עצמן (Decoupling) מהבעיה הפלסטינית ולהותיר את ההובלה בנושא הפלסטיני לסעודיה.
בלבנון, ישראל הכתה קשות את חיזבאללה, ומעבר לאבדות הכבדות שגרמה לו, סדקה את תדמיתו ככוח בלתי מנוצח, והוכיחה כי אסטרטגיה של לחימה מתוך תשתית אזרחית לא תספק לו הגנה ותגרום נזק כבד לאוכלוסייה, המשמשת לו כמגן אנושי. השפעת הארגון בלבנון נחלשה מאוד, מה שאפשר למדינה לצאת במהירות מהשיתוק הפוליטי שכפה עליה בשנתיים האחרונות, לבחור נשיא ולהקים ממשלה.
בסוריה, התמוטט משטר אסד, חוליה מרכזית בקשר בין איראן לחיזבאללה, ובמקומו עלה משטר עוין לאיראן ולציר השיעי, שנוכחותו תקשה על איראן לשקם את חיזבאללה, להתבסס מחדש בשטח סוריה, או להתערב משם בלבנון. מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, שהבינו את ההזדמנות הגדולה הגלומה באובדן המאחז האיראני בסוריה, נמצאות במרוץ על השפעה במדינה. זאת, תוך ניצול הצורך האדיר של המשטר החדש בדמשק והעומד בראשו, אחמד א-שרע, בסיוען, לטובת שיקום המדינה ההרוסה לאחר עשור וחצי של מלחמת אזרחים.
סיפור חדש בלבנון
תושבי לבנון הנוצרים, הסונים והדרוזים לא ידברו על כך בפומבי, אבל בחדרים סגורים הם מודים לישראל ומביעים צער על "שלא סיימה את העבודה" ומיגרה לחלוטין את חיזבאללה. חלקם סבור כי תם עידן הדומיננטיות של חיזבאללה בלבנון, בעוד אחרים סקפטיים יותר. מנגד, אזרחי לבנון השיעים חווים תחושה קשה של תבוסה, השפלה ואבל על מות מנהיגיהם, ובראשם נסראללה, והבנה כי מעמדם החברתי והכלכלי צפוי להיפגע בצל חולשת חיזבאללה.
בכל מקרה, ניכר כי השיח בלבנון מתמקד כיום בשאלה כיצד לנצל את ההזדמנות שנקרתה עבורה, לראשונה בתולדותיה, לחזור להיות "מדינה אמיתית", רב-תרבותית ורב-עדתית, שממשלתה שולטת במוסדותיה ובנשק שלה. זאת, כשמעבר לפגיעה בכוחו הצבאי, חיזבאללה איבד גם את הקואליציה הפוליטית שהייתה לו עם מפלגת ה"זרם הפטריוטי החופשי" הנוצרית, ואת הרוב החוסם בממשלה החדשה. ועדיין, נותרו במקומם בעלי בריתו, בהובלת נביה ברי, שחשוב להרחיקם ממעגלי ההון, השלטון וההשפעה.
בתנאים אלה, ביכולתה של לבנון לחזק את מוסדות המדינה, לשנות את המציאות שבה חיזבאללה סיפק את מה שהמדינה כשלה לתת, ולמעשה למשוך בהדרגה את השטיח תחת רגלי הארגון. ועדיין, ללא פירוקו מנשקו על בסיס החלטה 1559 ופירוז הדרום על בסיס החלטה 1701, ובלי מונופול של המדינה על הנשק, לא תהיה רפורמה אמיתית בלבנון.
ניכר שהנשיא והממשלה החדשה מבינים זאת. הממשלה נקטה צעדים כדי למנוע הזרמת כספים לחיזבאללה באמצעות עצירת טיסות מאיראן לנמל התעופה בביירות, מה שגרר עימותים אלימים עם פעילי הארגון, והשמיטה מקווי היסוד שאימצה את ההתייחסות לזכות ל"התנגדות חמושה", שסיפקה, עד היום, לגיטימציה ממשלתית לנשק של חיזבאללה.
סדר חדש בסוריה
נקודת המפתח בהשפעה על סוריה היא סוגיית שיקום המדינה, שההשקעות הנדרשות בה נאמדות במאות מיליארדי דולרים. המשטר החדש זקוק נואשות למדינות המפרץ, ובראשן לסעודיה - המדינה הראשונה שבה ביקר אחמד א-שרע, ולא במקרה, אחרי שעלה לשלטון - כשברור לו כי לטורקיה, שתמכה בו במעלה השנים, אין את משאבי העתק הכרוכים בשיקום סוריה. לפיכך, את התנהלותו מול המערב אבל בעיקר מול מדינות המפרץ, מנחה הצורך במשאבי שיקום, עליהם מתחרות מולו גם עזה ולבנון.
התנאי המיידי לתחילת שיקום סוריה הוא הסרת "סנקציות קיסר" האמריקניות – ולכן השליט החדש בדמשק מכוון את עיקר מסריו ופעילותו הדיפלומטית לוושינגטון (שהדרך אליה עוברת לא פעם בירושלים). במקביל, המשטר החדש עוין מאוד את איראן וחיזבאללה, שסייעו לאסד לטבוח בסונים בסוריה, נלחמו לצידו והותירו שובל דמים ארוך ומאות אלפי הרוגים. המשטר נחוש שלא לאפשר לאיראן דריסת רגל בסוריה, ופועל בכוח כדי לקטוע את נתיבי העברות הנשק לחיזבאללה דרך גבולה ללבנון.
מיצוי ההזדמנות
איראן, שהשפעתה בסוריה ובלבנון ספגה מהלומה קשה, כבר פועלת לשקם את חיזבאללה באמצעות הזרמת כספים לארגון, וסביר שתחתור במקביל לערער את המשטר החדש בסוריה במטרה לשוב ולהתבסס במדינה. כדי למנוע זאת, קיימת חשיבות למאמצי אכיפה של ישראל וארצות הברית שיבטיחו כי חיזבאללה לא מתאושש, ואיראן – "הפיל שנזרק מחוץ לחדר" – לא שבה ונכנסת אליו, לא בלבנון ולא בסוריה.
אחד ההיבטים החשובים ביותר מבחינת יכולתה של לבנון לממש את ההזדמנות הוא חסימת גבולה עם סוריה. חסימת הגבול חיונית להחלשת חיזבאללה ולמניעת שיקום המעמד של איראן בלבנון. ממשלת לבנון החדשה צריכה לדרוש הכרה של סוריה בריבונותה והפסקת ההברחות של נשק וסמים, בהתאם להחלטת מועצת הביטחון 1701, ולבקש סיוע לשם כך גם מהמערכת הבין-לאומית. חשוב לשלב במאמץ חסימת הגבול גם את עיראק, שאיראן עושה שימוש בשטחה בדרך לסוריה וללבנון.
ישראל יכולה לסייע לממשלת לבנון, בעקיפין, לאכוף ריבונות ולהתקדם לעבר מונופול על הנשק, בהתאם להחלטות מועצת הביטחון 1701 ו-1559, באמצעות מניעת נוכחות צבאית של חיזבאללה מדרום לליטאני, על בסיס הסכם הפסקת האש. זאת, תוך המשך נוכחות במספר נקודות חודרות על הגבול כדי להבטיח את ביטחון תושבי הצפון, לצד מחויבות לנסיגה עתידית על בסיס שליטה מלאה של צבא לבנון בשטח, בהתאם להסכמים, כדי שלא לספק לחיזבאללה אמתלה להמשיך ולהחזיק בנשקו. במקביל, לישראל וללבנון אינטרס להסדיר את נקודות המחלוקת ביניהן, שאינן מהותיות (ללא סכסוך על משאבים או חבלי ארץ), וקונקרטית להסכים לדון בתיקוני גבול מינוריים בין המדינות, לאחר שתוכרע בין לבנון לסוריה הריבונות בחוות שבעא, בשאיפה להסיר מכשול זה מיחסי ישראל-לבנון.
עם סוריה קיימת, לעומת זאת, מחלוקת על רמת הגולן, שהמשטר בדמשק מצהיר כי לא יוותר עליה, הגם שהיא לא נמצאת כיום בראש מעייניו. לישראל, באמצעות ארצות הברית ומדינות המפרץ, מנופים גם על המשטר החדש בסוריה – משאבי השיקום וסנקציות אמריקניות – שניתן להתנותם בדרישות סף מהשלטון החדש בדמשק. מדובר במעין "תנאי קוורטט" לסוריה אותם נדרש להגדיר במדויק, ובאופן שיעמיד את המשטר הסוני הקיצוני במבחן: שסוריה לא תוכל לאיים צבאית על שכנותיה, לא תיתן מקלט לטרור, תכיר בהסכמים קודמים, לא תאפשר התבססות של הציר האיראני, תשלוט בגבולותיה, תגן על מיעוטים וכדומה.
הנוכחות הצבאית הישראלית בשטח סוריה, באזור החיץ ובחרמון, היא שגיאה המעכבת הסדרה של היחסים, דה-פקטו לפחות, עם המשטר בדמשק. הנוכחות הזו, אינה משרתת צורך ביטחוני הגנתי חיוני, נתפסת על ידי סוריה ומדינות ערב כסנונית ראשונה לכוונות התפשטות של ישראל, מסיטה את הדיון לשאלת רמת הגולן כולה ומונעת יישום של הסכמי ההפרדה בין המדינות משנת 1974, שלהם מתחייב בפומבי המשטר החדש בסוריה.
בשורה התחתונה, ייצוב גבול לבנון והפיכתו לגבול שקט ("גדר טובה") הם בהחלט "בקלפים". לאורך זמן, ככל שתימנע ההשפעה האיראנית בלבנון ותעמיק חולשת חיזבאללה, חשוב יהיה לקדם הסכמי אי-לוחמה בינה לבין ישראל, ובעתיד אף לחתור לצרף אותה להסכמי הנורמליזציה – הצעה שעצם העלאתה ודיון פתוח שבה יערערו עוד יותר את הלגיטימציה של חיזבאללה, ולכן מוטב להקדים ולהניחה.
בסוריה, המשטר החדש – המחויב לדחיקת איראן מהמדינה ויהיה עסוק בעתיד הנראה לעין בשיקומה – לא מעוניין בעימות עם ישראל ויראה חזרה להסדרי הפרדת הכוחות כהישג. לפיכך, ניתן להגיע גם עימו להסכמי אי-לוחמה על בסיס עקרונות מוסכמים ותמורות אמריקניות.
בכל אלו גלום פוטנציאל ליחסים יציבים ולגבולות שקטים עם לבנון וסוריה, שיאפשרו לישראל לשקם את הצפון מבית, ולהרחיב את מחנה מדינות השלום המתונות במזרח התיכון מחוץ.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL. אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL