אייל זמיר, הרמטכ"ל ה-24 של מדינת ישראל, נכנס לתפקידו לאחר הכישלון הגדול ביותר של צה"ל מאז הקמתו, ובעיצומם של המלחמה הארוכה ביותר מאז מלחמת השחרור, והמשבר הפוליטי החמור בתולדותינו. בנסיבות מיוחדות ומסובכות אלו, יעמדו בפני הרמטכ"ל הבא מגוון רחב של אתגרים מורכבים: אסטרטגיים, מבצעיים, טכנולוגיים, ארגוניים ופוליטיים.
בדומה לרמטכ"ל גבי אשכנזי לאחר מלחמת לבנון השנייה, זמיר יידרש להוביל תהליך שיקום מקיף ורב-ממדי של צה"ל, אולם בתנאים קשים בהרבה, וזאת בשל פיצול עמוק מבית, בחישה חסרת תקדים של פוליטיקאים בצבא, שחיקה קשה ביותר של כוחות הסדיר והמילואים, ומעל הכול, כשכל אחת משבע החזיתות שבהן נלחם צה"ל בשנה החולפת, עלולה להתלקח בכל רגע, ביוזמת ישראל או כיוזמה של אויבינו.
יחסי הגומלין במשולש ממשלה-צבא-ציבור עוברים תמורות עמוקות בדור האחרון. במבט קדימה, הרמטכ"ל יידרש למצוא נקודת איזון נכונה בשלוש חזיתות – עמידה מקצועית איתנה מול הדרג המדיני, הצבת עמדות ביטחוניות וערכיות ברורות במישור הפומבי-ציבורי, ודרישה בלתי מתפשרת למשמעת וממלכתיות בכל הנוגע לצה"ל פנימה.
להלן עשרת האתגרים שהרמטכ"ל יידרש לעסוק בהם כחלק מתהליך השיקום של צה"ל והכנתו למלחמות הבאות.
סיום המלחמה
הרמטכ"ל יידרש להביא לסיום המלחמה ולהשגת מטרותיה בחזיתות השונות, בין היתר כדי להתפנות לאתגר המרכזי שהוא האתגר האיראני. בעזה - היעד הוא שחרור כל החטופים ומעבר ממלחמה למערכה מתמשכת נגד חמאס, מאמציו לשוב ולהתעצם ושלטונו. בלבנון – היעד הוא מניעת התחמשות חיזבאללה והתבססותו מחדש מדרום לליטאני, תוך עיבוי מערכי ההגנה של צה"ל בגבול כדי להשיב את תושבי הצפון לבתיהם בביטחה. בסוריה נדרש מאיתנו לבסס סידורי ביטחון עדכניים ולמצוא עיתוי נכון להסגת כוחות צה"ל מאזור החיץ והחרמון הסורי, שנוכחותם שם אינה משרתת צרכים ביטחוניים חיוניים, ושהעולם, ובעיקר מדינות ערב, רואים בה הפרה של עקרון השלמות הטריטוריאלית של סוריה, כיבוש וניסיון התפשטות ישראלי.
הרמטכ"ל יידרש להבהיר לדרג המדיני ולציבור כי בהיעדר אסטרטגיה מדינית, שתתרגם את ההישגים הצבאיים בזירות השונות למציאות אסטרטגית משופרת ולהשגת מטרות המלחמה, הם יישחקו, והמחירים הכבדים ששולמו עבורם ירדו לטמיון.
משבר כוח האדם
הניצחונות בזירות השונות מקורם באיכות כוח האדם של צה"ל. טובי הלוחמים והלוחמות, מפקדים ומפקדות, נשות ואנשי מודיעין וכל המערכים תומכי הלחימה הם שאפשרו לצה"ל להפוך כישלון ומחדל להצלחה מבצעית ואסטרטגית. עם זאת, הולך ומתברר שבצה"ל מעמיק משבר כוח האדם, במיוחד בקצונת הביניים, שמצביעה ברגליים ועוזבת את השירות. הסיבות מגוונות, ובראשן עומס חריג, שחיקה, מודל צבא הקבע ששונה ב-2016, תגמול חסר ואי-אמון במערכת.
אירועי 7 באוקטובר ולקחי המלחמה המחישו באופן חד-משמעי כי נדרש צבא סדיר גדול בהרבה מהקיים. זאת, כחלק ממוכנות למלחמה רב-זירתית, ובמקביל גם למשימות הגנה לאורך הגבולות הארוכים, קו התפר ומעבר לקו הירוק; ובמטרה להפחית את העומס הבלתי נסבל על מערך המילואים, וכתוצאה מכך את הפגיעה במשק ובכלכלה. כל אלו יהיו אפשריים רק באמצעות הרחבת ציבור הנושאים בנטל.
הרמטכ"ל ומערך כוח האדם תחת פיקודו יידרשו למצות מחזורי גיוס הולכים וגדלים, לא רק ליחידות הלוחמות – שאליהן המוטיבציה של הצעירים להתגייס נותרה גבוהה – ובמקביל להשאיר בצבא לשירות ארוך גם את המפקדים, אנשי הטכנולוגיה ואנשי המודיעין.
הרמטכ"ל גם יידרש להתמודד עם השחיקה רבת-השנים במקצועיות הצבאית, להגדיל את ההשקעה בהכשרות, בראש ובראשונה בדרג פיקוד הביניים והבכיר (פו"ם, המכללה לביטחון לאמי ועוד). במסגרת זאת, יידרשו התמקדות בלימוד יסודות המקצוע הצבאי ולקחי המלחמה, ותנאי סף וקריטריונים מקצועיים לקידום לדרג בכיר, ולא קורסים של "מנוחה והפוגה".
אמון הציבור בצה"ל
מחדל 7 באוקטובר חולל שבר באמון הציבור בצה"ל. את המצב מחמירים פוליטיקאים המבקשים לחמוק מהאחריות לקטסטרופה שאירעה במשמרתם, ומכפישים את הצבא באופן מופקר ובלתי נתפס, כמו מערכת חיסונית שתוקפת את הגוף במקום להגן עליו.
במהלך המלחמה, צה"ל גילה יכולת התאוששות והתארגנות והביא להישגים צבאיים בכל הזירות, חלקם חסרי תקדים. ועדיין, הדרך לשיקום מלא של האמון בצבא ארוכה ומורכבת, וכוללת, בין היתר, את השלמת התחקירים בשקיפות והצגתם לציבור, ובניית מטכ"ל חדש על בסיס הישגים ומקצועיות צבאית, נחישות, יכולות פיקודיות במלחמה, לצד הצטיינות בבניין הכוח בשנים הקרובות.
הוצאת הפוליטיקה מהצבא
משימתו המאתגרת ביותר של הרמטכ"ל תהיה כנראה להתייצב מול הפוליטיקאים ולחדול את ההתערבות הגוברת בעניינים צבאיים המצויים באופן מובהק בתחום אחריותו, דוגמת מינויים מקצועיים של קצינים, הוראות פתיחה באש, יעדי גיוס ועוד. כמו קודמו, הרמטכ"ל יהיה חייב להבהיר באומץ ובשקיפות לממונים עליו את ההשלכות ההרסניות לצה"ל ולמודל צבא העם של הסדרת השתמטות בחקיקה והמשך אי השוויון בנטל.
במקביל, יידרש הרמטכ"ל לבלום פרקטיקות מסוכנות ואף הזויות, כולל בחקיקה, המרסקות את שדרת הפיקוד הצבאית, כגון צירי דיווח עוקפים לדרג המדיני מתוך הצבא ומערכיו הרגישים, תוך עקיפת סמכות, סיכון מקורות וחיי אדם; וכן התערבות פוליטיקאים ורבנים בשרשרת הפיקוד וניסיונות הדתה של הצבא, מינוייו, התנהלותו וערכיו.
משמעת וערכים
הרמטכ"ל יידרש לשקם את המשמעת בצבא, בין הדרגים השונים, שהתרופפה במהלך המלחמה הארוכה והשוחקת, ועלתה באבדות כואבות ובתאונות מבצעיות. הוא יצטרך לשים דגש מיוחד על חיזוק ועיגון מחדש של הקודים האתיים, ואם נדרש גם לעדכנם. זאת, בין היתר, כדי למנוע ערעור הבסיס הערכי של הצבא וחשדות להפרת דיני המלחמה, שאת החקירות לגביהם יש למצות עד תום. מהלכים אלו נדרשים גם כדי לשמור על חופש התנועה של קצינים ולוחמים ברחבי העולם, ולהתמודד עם המערכה המשפטית המתנהלת נגד צה"ל ומדינת ישראל בזירה הבין-לאומית.
תפיסת ביטחון ואסטרטגית צה"ל
כדי להבטיח את ניהוג הצבא לאור מצפן אסטרטגי, נכון שהרמטכ"ל יעדכן את אסטרטגיית צה"ל, שנכתבה בימי הרמטכ"ל איזנקוט. זאת, כחלק מתפיסת ביטחון לאומית, מקיפה ומעודכנת, למדינת ישראל, שגיבושה הוא באחריות הדרג המדיני. לרשות הרמטכ"ל עומדות שורה של עבודות בנושא, שגיבשו ארגונים שונים בצל המלחמה, כולל הצעה לתפיסת בטחון מעודכנת שגובשה ב-MIND ISRAEL, המתעמקת, בין היתר, בחיוניותם של מאמצי מנע, במשמעות הניצחון וההכרעה, בהיערכות למערכות מתמשכות, ובזיקות ההכרחיות בין מהלכים צבאיים לאסטרטגיה מדינית.
תהליכי תכנון, תר"ש ובניין כוח
כדי להבטיח תהליך התעצמות רציף המותאם לסביבת האיומים המשתנה ולדינמיות האסטרטגית, על הרמטכ"ל לחתור לגיבוש תוכנית בניין כוח רב-שנתית, עדיף לעשור ולא לחומש, מתואמת עם הדרג המדיני. זאת, על בסיס תפיסת הביטחון העדכנית, לקחי המלחמה שיסוכמו על בסיס התחקירים ומתווה תקציבי מוסכם ויציב.
מה שהיה הוא לא מה שיהיה. חמש חזיתות ביטחון שוטף – עזה, איו"ש, גבול ירדן, סוריה ולבנון – יחייבו השקעת משאבים ניכרת כדי להבטיח שתרחיש 7 באוקטובר לא יחזור בעתיד. איראן והחות'ים הם אתגרים רחוקים גאוגרפית ומאתגרים מערכתית, שידרשו משאבים ויכולות מבצעיות בסדר גודל מעצמתי להתמודדות עימן. מומחיותו של הרמטכ"ל הנכנס לאחר שמילא תפקידי סגן רמטכ"ל ומנכ"ל משרד הביטחון, ולאחר שעסק רבות בבניין כוח ובמלאים תוך כדי המלחמה, מהווה הזדמנות להסדרת תהליכי תכנון, מבנה וארגון של צה"ל בהקשרי בניין כוח.
תקציב
הרמטכ"ל יצטרך לוודא כי המסגרת התקציבית, שהציעה ועדת נגל, תהיה רף המינימום לתוכנית הרב-שנתית של הצבא. במסגרת זאת, יידרש איזון עדין, מחושב וזהיר של ההשקעה בסד"כ, במוכנות ובמלאים, תוך שקלול הירידה באיום בחלק מהזירות בעקבות המלחמה. זאת, כדי לתמוך תפיסת ביטחון נכונה ולהימנע מעשור אבוד לכלכלה הישראלית, כפי שאירע אחרי מלחמת יום כיפור.
השקעת תקציבים ייעודיים תידרש עבור פתרונות תורתיים וטכנולוגיים לסגירת פערים מול איומים שאליהם לא הייתה מוכנות מספקת במלחמה, דוגמת תת-קרקע ומל"טים. יידרשו תקציבים רבים כדי להכניס לצבא טכנולוגיות מפציעות – בתחומי ה-AI, הלייזר, החלל ועוד - החיוניות לשימור עליונות, אולם זאת בלא לוותר על חיזוק מרכיבי המחץ שהוכיחו עצמם: חיל האוויר, המודיעין והתמרון הקרקעי.
הזירה הפלסטינית
בהיעדר מצפן מדיני ואסטרטגי, צפויים לרמטכ"ל אתגרים ואיומים מחריפים בזירה הפלסטינית. בעזה, בשל הימנעות הממשלה מעיסוק ב"יום שאחרי" ומבניית אלטרנטיבה שלטונית לחמאס, במעורבות ואף בהובלה של מדינות ערב, נשאר האויב לבדו על המגרש וימשיך לשלוט ברצועה. במקביל, באיו"ש, זירה מורכבת רוויית נשק ותשתיות טרור, מחלישים מהלכים פוליטיים, לחצים כלכליים, טרור יהודי וחולשה באכיפת חוק, את אחיזת הרשות הפלסטינית, ומייצרים לצה"ל אתגרים גוברים בתחומי הביטחון והשליטה האזרחית. המבצע הצבאי המתנהל כעת בצפון השומרון הוא דוגמה ראשונית לעתיד לבוא. בנסיבות אלה, יידרש הרמטכ"ל להבהיר בצורה ברורה לדרג המדיני ולציבור את ההשלכות המסוכנות של שיקולים פוליטיים הבאים על חשבון החלטות ביטחוניות קריטיות והכרחיות.
איראן כאתגר עליון
ולבסוף - הרמטכ"ל וראש הממשלה, שעבדו יחד בצמידות, יודעים היטב, שאיראן היא האיום הקריטי ביותר על קיומה של מדינת ישראל, שצה"ל חייב להיערך מולו. הרמטכ"ל יידרש להכין את צה"ל לעצירת תוכנית הגרעין של איראן, שאחריתה התחמשות בנשק גרעיני, אבל גם להתמודד עם מערך הטילים והכטב"מים, איום חמור שהופעל לראשונה נגד ישראל משטח איראן באפריל ובאוקטובר 2024, ונהדף בהצלחה בעזרת ארצות הברית ושותפות נוספות. צה"ל יידרש לעדכן ולשכלל אופציה צבאית אמינה וגם לשמש עמוד תווך בתכנון האסטרטגי המשותף עם הממשל האמריקני. על בסיס לקחי המלחמה ברור כי הרמטכ"ל יידרש לא רק לבנות יכולת צבאית לפגיעה אפקטיבית בתוכנית הגרעין האיראנית, אלא להכין את הצבא למלחמה ממושכת עם איראן, שבה העורף הצבאי והאזרחי צפויים להיות חזית עיקרית.
בשורה התחתונה, הרמטכ"ל ה-24 של מדינת ישראל נכנס לתפקידו באחת מהתקופות המאתגרות והמורכבות ביותר בתולדות מדינת ישראל. הוא יידרש לאזן בין סיכול איומים מיידיים לבין בניין כוח ותכנון ארוך-טווח, בין חזרה ליסודות המקצוע והמשמעת הצבאיים לבין חדשנות, ובין הצרכים והיעדים הביטחוניים החיוניים לביטחונה הלאומי של ישראל, לבין פוליטיקה חסרת מעצורים, החותרת תחת יסודותיו. הרמטכ"ל יידרש למנהיגות ולפיקוד יוצאי דופן, אך בעיקר לעמוד שדרה מפלדה ולחוסן אישי כדי לעמוד איתן בפני השררה, כשרק ביטחון ישראל לנגד עיניו. מהיכרות רבת שנים עם הרמטכ"ל הנכנס, אין ספק כי הוא האיש הנכון ברגע ההיסטורי הנוכחי.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL