במהלך השבועיים האחרונים, הרמטכ"ל הכין את מכתב ההתפטרות שראינו אתמול (שלישי). הוא התייעץ עם אנשים בסביבתו, אבל הוא תכנן את המהלך הזה במשך כמה חודשים. לאחרונה הוא אמר שהוא לא ימלא את ימיו בתפקיד, ושהוא מסתכל על שני מועדים מרכזיים שיכולים להיות הסמן מבחינתו לקום וללכת – השבת החטופים וסיום התחקירים בצה"ל. שני האירועים הללו, כפי שנראה, מתכנסים ל-6 במרץ, לכן הוא מניח את מכתב ההתפטרות מספיק זמן מראש. הכוונה היא ששני דברים יקרו: גם השלמת המשימות הצבאיות וגם שאפשר יהיה לבחור את הרמטכ"ל הבא, להכין אותו ולהכשיר אותו.
התפטרות הרמטכ"ל - סיקור N12
- הרמטכ"ל הודיע על התפטרותו - ואחריו גם מפקד פיקוד הדרום
- "הלוי התפטר - עכשיו תורו של נתניהו": התגובות במערכת הפוליטית
- הפרישה מתקרבת: היעד האחרון שהציב לעצמו הרמטכ"ל הלוי
הרמטכ"ל רואה חשיבות בכך שההחלפה תיעשה באופן סדור, שלא "ישבור שורות" ושיאפשר לצבא להמשיך לעבוד קדימה. היו כאן פעולות שנעשו מסביב, ואולי מי שהעצים אותן לאחרונה היה שר הביטחון הנוכחי, כדי לנסות ולהראות לרמטכ"ל את הדלת. אחד הדברים המרכזיים שקבע כ"ץ זה בלימת כל המינויים בצה"ל. זה דבר מאוד משמעותי, ולדעתי היווה רכיב שהרמטכ"ל הסתכל עליו בקבלת ההחלטות שלו לגבי עיתוי ההתפטרות ומועד סיום תפקידו. ברגע שאתה לא יכול למנות אנשים, אתה לא מאפשר לצבא להתקדם – ואם טובת הצבא לנגד עיניך, נכון לעשות את המהלכים כפי שהם נעשו.
יש כאן כמה דברים שקורים במקביל. הדברים האלו החלו להתגבש אל הנקודה שאליה אנחנו מגיעים כעת, יש שיגידו באיחור, אבל זה קורה. עכשיו המשימה הכי גדולה של שר הביטחון היא למצוא חלופה ולהמליץ על מועמד ראוי, אחראי ושקול. מועמד כזה שיוכל לגבש מאחוריו את המטה הכללי ואת הצבא כולו. כאשר הרמטכ"ל הולך, יש גם שורה של אלופים ותתי-אלופים שילכו בעקבותיו. הדבר הזה אמור לסדר מחדש את הצבא, גם בנראות וגם על שיקום התדמית של הצבא בעיני הציבור.
הרמטכ"ל מודע לחלוטין לאחריותו, הוא לא ברח ולא התחמק מזה. מי שדיבר איתו לאחרונה יודע לומר גם שהתחושה שלו הייתה שהוא לא יכול ללכת באמצע, עד שהמערכה מגיעה לשלב שבו הוא יכול לעזוב. אל מול הדבר הזה אנחנו רואים את מי שלא לקח אחריות, לא מתכוון להתפטר ומסרב שיבדקו אותו.
יש מי שמנסה להציג את צה"ל כמי שגרר רגליים במערכה הזו, כאשר האמת היא הפוכה. צה"ל הוא זה שדחף קדימה כל הזמן אל מול הדרג המדיני המהסס. הרמטכ"ל דחף לרדת יותר מהר לח'אן יונס ולרפיח, דחף לעלות לביירות ולדרום לבנון, וגם לתקוף בסוריה ולעשות דברים שהדרג המדיני חשש לעשות. הניסיונות הללו להציג את צה"ל כהססן הן שקר. כאשר יצאו הסטנוגרמות ויצאו כל הדיווחים מתוך הדיונים – זה גם יצא החוצה. יש כאן ניסיון להטיל את כל האשמה ואת כל האחריות על גוף אחד. האופן הזה שבו מישהו מנסה להתנער מאחריותו כדי להישאר, זה לא יקרה לעולם. לא יכול להיות מצב שבו מי שאחראי לכל מה שקרה כאן לא ילך הביתה.
בתקופה האחרונה הייתה גם תסיסה בקרב חלק מהקצינים בצה"ל, שהסתכלו למעלה וראו את עצמם תקועים כי הרמטכ"ל לא זז. השיח הזה הגיע גם אליו. הרמטכ"ל הזה חתום קודם כול על 7 באוקטובר, אבל כאשר הרבה אנשים מסביבו הפסיקו לתפקד ואיבדו עשתונות, הרמטכ"ל הזה הצליח להביא את צה"ל להתאוששות שלא הייתה כדוגמתה מעולם. האופן שבו צה"ל אסף את עצמו, אל מול הכישלון המחפיר, ולקח את החיילים ואת המפקדים – נגד עמדתם של האנשים שלחשו על אוזנו של ראש הממשלה שאסור לתמרן בעזה והזהירו והבהילו – והביא את צה"ל ללחימה ולהישגים בכל הגזרות השונות. יש לזה משקל עצום בדרך שבה רואים את ישראל בסביבה כולה.
המפקדים בצבא כשלו, ואין בזה ספק, אבל זה צה"ל ואלו מפקדיו. אין טובים מהם. הם נמצאים עשרות שנים בתפקידים האלו ונושאים בעול הלחימה והפיקוד. לכן, גם כאשר הם כשלו, צריך לראות איך לא שופכים את התינוק עם המים. הרגע הזה הוא רגע קריטי, כי אי אפשר לדעת מה מתוכנן ברגעים אלה מאחורי הקלעים. זה לא אירוע שבו ניתן "לדלג דורות" בשביל מטרות פוליטיות.
הרמטכ"ל הוא לא רק מפקד הצבא, משום שלצה"ל תפקידים רחבים הרבה יותר בחברה הישראלית ובאתוס הישראלי. יש למי שיושב על הכיסא הזה אחריות עצומה. אם ראינו שמעל הרמטכ"ל עושים הרבה מאוד פוליטיקה, ברגע הזה הדבר הזה לא יכול להיות גם מהלך פוליטי. אי אפשר להכניס במקום הלוי מישהו שאינו בשל, שלא מגיע מתוך ה-DNA של ארגון שהוא יודע איך להוביל אותו.