יאיר שרקי
בתחקיר, שב"כ לוקח על עצמו את הסיבות המרכזיות לאי מתן ההתרעה המודיעינית למתקפת 7 באוקטובר, אבל כשהם מתייחסים לאיך חמאס התעצם - בשב"כ מכוונים את החיצים לדרג המדיני.
שני התנאים שפורסמו בציטוטים של ראש השב"כ רונן בר הם ועדת חקירה ממלכתית והשבת כל החטופים. הוא גם רמז לכך שמחליפיו צריכים להיות אחד משני סגניו בארגון. להבנתי, ועדת חקירה ממלכתית היא אינה תנאי אמיתי וזה גם לא צריך להיות תנאי. הצורך החשוב והמוצדק בהקמת ועדת חקירה ממלכתית הוא לא תירוץ שלא להתפטר מראש הארגון. להבנתי, בסביבת רונן בר לא רואים בזה תנאי שימנע את הרגע שבו יניח את המפתחות. ועדיין, בשב"כ מבהירים שחייבים חקירה חיצונית לארגון ולזה רונן בר מתכוון.
כעת, ראש השב"כ רונן בר ניצב בפני דילמה, בגלל ששב"כ אחראי על סיכול טרור אבל גם על היבטים של דמוקרטיה ישראלית. זאת, לצד החקירה בפרשת המעורבות הקטארית בסביבתו של ראש הממשלה. מבחינתו, הדילמה של בר היא מה יקרה לשב"כ אחרי עזיבתו. האם גורלו של הארגון יהיה כגורלה של המשטרה, או כגורלו של צה"ל. שם, ראינו מינוי וחילופי רמטכ"ל, אבל נבחרה דמות מוסכמת והיה קונצנזוס על הרמטכ"ל הנכנס אייל זמיר. המינוי חיזק את שרשרת הפיקוד. על מה שקרה במשטרה הדעות חלוקות.
רונן בר סימן את שני סגניו כיורשים פוטנציאליים ראויים. לפחות לגבי אחד מהם, מ', נראה שיש קשר טוב עם הדרג המדיני. ראש הממשלה אף הכניס אותו באחרונה לצוות המשא ומתן. כלומר, אחד היורשים הפוטנציאליים יש מישהו שראש הממשלה רואה בו כגורם שניתן לתת בו אמון. זה אולי יכול להיות המוצא מהאירוע.
אמנון אברמוביץ'
ראש השב"כ רונן בר לקח אחריות על כתפיו, והיא תהיה שם לכל ימי חייו. הוא כותב בתחקיר: "לו פעלנו אחרת הטבח היה נמנע". הוא מתעלם כאן מהרפיסות והאפסות של צה"ל, כפי שראינו בתחקירים שפורסמו, מנחל עוז ועד נתיב העשרה. לאחר מכן באה גם סתירה פנימית מסוימת: בתחקיר נכתב שבשב"כ סמכו על הגדר וסמכו על צה"ל. אבל טענתם שאם הייתם פועלים כמו שצריך הטבח היה נמנע - אז מה עניין צה"ל לכך?
הנושא המרכזי בתחקיר הוא הפרק שנקרא הסיבות המרכזיות: כאן הדוח מונה את העובדה שנתניהו חיזק את חמאס, מימן אותו וגם את הזרוע הצבאית. ישנם גם ההפרות על הר הבית, היחס לאסירים, יוזמות התקפיות שנתניהו בלם וכמובן את הלכידות החברתית והפיצול בחברה הישראלית עקב ההפיכה המשפטית-משטרית.
נתניהו רועד ופוחד מוועדת חקירה בצדק, כי שם צפויים להעיד גם ראשי שב"כ לשעבר: נדב ארגמן שאותו הוא מינה, יורם כהן שאותו הוא מינה, יובל דיסקין ואחרים. הם יעידו על כך שמדיניותו הייתה הסיבה המרכזית למחדל.
המסקנה החד-משמעית גם מהתחקיר הזה: דרושה ועדת חקירה ממלכתית.
ירון אברהם
קראתי גם את התחקירים של צה"ל לעומק. נדמה לי שבכל זאת המסרים בתחקיר שב"כ נכתבו ביותר ישירות מאשר בתחקירי צה"ל.
הטענה המרכזית בעצם של ראש השב"כ ושל האנשים שתחקרו את המחדל בארגון - השב"כ כשל במתן התרעה, אבל מי שחושב שאפשר יהיה להפיל את המחדל הזה על גופי הביטחון והמודיעין של ישראל בלבד, מונע מהציבור את הקונטקסט הכללי. ההקשר הכללי היה מדיניות של "שקט יענה בשקט", של שקט בכל מחיר, של מדיניות שמכניסה כסף לרצועה והטבות כלכליות (אגב, שב"כ דחף למדיניות כזו, שלא יהיו טעויות. שב"כ הגיע לדיונים אפילו כמה שבועות לפני המתקפה ואמר - סינוואר רוצה שקט, פועלים והטבות כלכליות). כך שיש פה כשל הדדי, אבל מה שאומרים בשב"כ - אם אתם חושבים שזה שלא מקימים ועדת חקירה ממלכתית יעזור לכם להפיל את הכול על גופי הביטחון, כדאי שתחשבו שוב. יש כאן הקשר גדול וחשוב לא פחות.
ישראל חסון, סגן ראש השב"כ לשעבר
זו הפעם הראשונה ששב"כ מפרסם תחקיר לידיעת הציבור, מתוך הבנתו את אחריותו כלפי הציבור. זו נקודה אחת לזכות שב"כ. הנקודה השנייה שצריך לזכור היא שבשב"כ נערך תחקיר במשך מספר רב של חודשים. השב"כ מבהיר ומדגיש שהיה כאן כשל מערכתי, אבל אי אפשר שלא להתייחס למחלות הרקע שהובילו לאירוע.
כשראש השב"כ ב-9 באוקטובר עומד ומבהיר שהוא נושא באחריות למחדל, הוא מתרגם את האחריות כך - אני קברניט שהעלה ספינה באחריותי על שרטון. הוא, מבחינתו, לא נוטש את הספינה עד שהוא לא מעלה את אחרון הנוסעים על סירת הצלה. אפשר לזלזל בזה, אפשר לפסול את התפיסה הזו, אבל מדובר בסוגיה עקרונית. השאלה בסוף היא אם נושא שחרור החטופים הוא סוגיה שנמצאת בראש סדר העדיפויות שלנו. אם כן, אז ראש השב"כ צריך לעסוק בזה עד הסוף.
ועוד דבר: חקר האמת הוא לא שאלה של אשמה, אלא אחריות שלנו כלפי העתיד שלנו, כלפי הנרצחים, החטופים, החללים והילדים שנשארו פה. אני מצדיע לרונן בר שהוא מחבר בין הסוגיות, והשאלה אם יפטרו אותו או לא היא לא שאלה של רונן בר אלא של עתיד המדינה.
ישי כהן
איזה ערך יש למילה "אחריות" אם אין בסופה גם מעשה? כשדרשו ובצדק שראש הממשלה בנימין נתניהו יצהיר שיש לו אחריות למה שקרה ב-7 באוקטובר, ויש לו אחריות כזו, צריך להבין מה הוא הערך יש למילה הזו אם אין מעשה בסיומה. קבלת ההחלטה על אחריות אישית והסקת מסקנות אישיות היא עניין נדרש גם כשמדברים על ראש השב"כ, כשמדברים על הרמטכ"ל וגם כשמדברים על ראש הממשלה.