ב-13 בנובמבר 2023, פרסם דובר צה"ל סרטון של דניאל הגרי, פונה למצלמה וחושף בפני הצופים, באנגלית ישראלית, את הממצאים של צה"ל מבית החולים רנתיסי. "יש לנו חשד וסימנים שמעידים על כך שחלק מהחטופים נמצאו לזמן מה בבית החולים", ציין הגרי בסרטון, שכמעט כל ישראל ראה. כל כלי התקשורת הקרינו באותו יום את הסרטון של הגרי, שזכה ברשת "X" ללמעלה מ-8 מיליון צפיות. זו הייתה אחת ההופעות הראשונות של הגרי בסרטון באנגלית לקהילה הבין-לאומית, אבל זו הייתה רחוקה מלהיות ההופעה האחרונה שלו.
למעשה, רובנו לא זוכרים את הגרי מהתקשורת הבין-לאומית. כדובר צה"ל, הגרי היה אחראי על ניהול החזית התקשורתית בסיפור שהיה, עד עלייתו של טראמפ, הסיפור הגדול ביותר בעולם. אלא שלישראלים הוא זכור בזכות עבודתו כמסבירן והמרגיען הלאומי. בתפקיד זה פקד אין-ספור פעמים את המרקע של המשפחות הישראליות, מלאות הפחדים, החששות והתקוות, והפך בזכות קולו הרגוע והבוטח לקצין המפורסם והאהוב ביותר בישראל.
ההופעות הללו, שסיפק הגרי לאומה אכולת דאגה וחוסר ודאות, הן שהפכו את ההודעה על סיום דרכו בצבא לסיפור התקשורתי שחרג במאה סדרי גודל מהעניין שמגלה המערכת התקשורתית בגורלו התעסוקתי של כל אחד מעשרות תתי האלופים האחרים השואפים לעלות בדרגה ולהצטרף לפורום מטכ"ל.
אלא שלמרות שהצליח כפרזנטור, הגרי נכשל בניהול החזית התקשורתית הבין-לאומית - וגם את זה צריך להזכיר. הוא נכשל דווקא בשל המשיכה שלו אל המצלמה, שמשכה אותו מהמטרה האמיתית של תפקידו, שהיא - שימוש אסטרטגי במידע, לצורך עיצוב חיובי של הנרטיב של ישראל בעולם. הגרי נכשל במשימה הזו, למרות תנאים חלומיים.
מלחמה בתוך קופסה
בניגוד לרוב המלחמות האחרות, לעיתונות העולמית לא הייתה יכולת לבקר בזירת הלחימה העזתית. המלחמה התנהלה, למעשה, בתוך מכלאה ענקית או אם תרצו - בתוך קופסה, מה שאפשר לצה"ל לשלוט באופן חסר תקדים בזרימת המידע החוצה - ומכאן, יכולת לשלוט בסיפור. אלא שבמקום שדובר צה"ל יסחור במידע הבלעדי שעמד לרשותו, בכדי לעצב דרך העיתונות העולמית את הסיפור שהעולם קורא, שומע ורואה על חמאס ומעלליו - התעקש הגרי פעם אחרי פעם אחרי פעם, להציג לעולם את הסיפור בעצמו.
לאזרחי ישראל, שהגרי ודובר צה"ל מוכרים ואהובים עליהם, העובדה הזו עשויה להראות במבט ראשון כחסרת משמעות. אלא שמנקודת מבט חיצונית ובעיקר תקשורתית, מדובר באסון.
קודם כל, כלי תקשורת אוהבים סיפורים בלעדיים. הם לא ישימו בכותרת ראשית או בראשית המהדורה ידיעה משומשת, ובמיוחד לא כזו שהיא יד ראשונה מצבא זר שמטנף על האויב. אם הידיעה הופיעה בכלי תקשורת המצוי מעליהם בשרשרת המזון, הם עוד ידווחו על ממצאיו כעובדות בדוקות, אבל לדובר צה"ל הם לא חייבים כלום.
וכאן אנו מגיעים לנקודה השנייה: אף אחד מחוץ לישראל הנלחמת על קיומה, לא נותן אמון בסיפורים שמכרו אנשי צה"ל במדים.
בשביל להבין למה, תתנתקו רגע מהסיטואציה הישראלית. תחשבו שאתם אזרחי העולם - ושאתם צופים במלחמה אחרת, נגיד מלחמה דמיונית בין ארמניה לאזרבייג'ן. למי אתם חושבים שהעולם היה מאמין? לכתבה בוול סטריט ג'ורנל או ב-CNN שתספר על טבח מזעזע שביצע הצבא הארמני בתושביו של איזה כפר או לסרטון של גנרל אזרבייג'ני במדים מצחיקים ואנגלית שבורה, שהתעקש להציג את הממצאים בעצמו וטוען בסרטון הנדחף אליכם מחשבון ב-X של הצבא האזרבייג'ני כי האויבים של צבאו ועמו ביצעו פשע נגד האנושות.
כשהגרי גייס אנגלית מג'ויפת ורץ לשרוף ידיעה בלעדית בכדי להציג לעולם מנהרת טרור או מרתף אמל"ח בבית חולים, הישראלים התרגשו. הם "ראו שהוא אשכרה עובד", ושהוא יורד לשטח "בשבילם". אלא שלעולם הגרי לא נראה כמו גנרל ישראלי מסוקס, אלא כמו בוראט. הוא הפך סיפורים שיכלו לטלטל את העולם לקומדיית סלפסטיק על חשבוננו. אף אחד לא היה מוחא כפיים למפקד חיל האוויר אם בזמן המלחמה הוא היה פותח את המחסנים ומשתמש בפצצות מדוייקות בכדי לייצר מופעי זיקוקים מרהיבים בשמי ישראל, או מפקיע פעם ביומיים להק של מטוסי F16 לטובת מטס חגיגי אל מול חופיה.
אין שום סיבה שנמחא כפיים לדובר צה"ל שהתעקש לשים את עצמו על המרקע, במקום לאפשר לסיפור לתווך לעולם את הסיפור דרך סוכני תודעה שהוא תופס כאמינים - וכך לכבוש מוחות ולבבות.
בהפוך על הפוך, אנחנו אוהבים את הגרי לא על שום הצטיינותו כמפקד פלגת הלוחמים בשייטת, ולאחר מכן כמפקד שהפך אותה ליחידה שזכתה לפרס הרמטכ"ל ליחידה מצטיינת, אלא על שום פרסומו שנקנה לו גם כתוצאה משיקול דעת קלוקל.
הטרגדיה של הגרי, היא גם הטרגדיה שלנו. הוא אומנם לא ראוי לקידום על שום תפקודו בתפקידו האחרון, אך למעשה לא היה צריך לכהן מעולם כדובר צה"ל. לוחמיה של ישראל צריכים להישאר לוחמים, ואת הדוברות ראוי שיותירו לאנשים שמלאכתם היא דוברות ותקשורת. זה לקח שמאוחר מדי להגרי, אך ראוי שצה"ל יקדים ויפנים בכדי לוודא כי להבא ננצח גם בחזית התקשורתית, ולא נבזה את לוחמינו.
>>> רותם מ. סלע הוא מו"ל הוצאת "סלע מאיר" ו"מחרתיים", מגיש הפודקאסט "הטווח הקצר"