בעוד העולם נותר עם לסת שמוטה למשמע הצהרותיו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שקבע כי שני מיליון עזתים יעזבו את עזה (ולא יחזרו), וכי ארצות הברית "תיקח עליה בעלות", גדולי הפרשנים עדיין מנסים לפצח את "פרדיגמת הריביירה של המזרח התיכון" הטראמפיסטית. מעבר לשאלות הגדולות סביב המוסריות ומידת הישימות של הרעיון, הפרשנויות נעות בין "טראמפ העניק חבל הצלה פוליטי לנתניהו", דרך "טראמפ מנסה לדחוף את מדינות האזור לקחת יותר אחריות" ועד "טראמפ מתייחס לעזה כפרויקט נדל"ן גדול, פינוי-בינוי סטייל". כל מי שיטען שהוא יודע בוודאות מה עומד מאחורי הרעיון היצירתי של טראמפ - ישקר, אבל מה שבטוח, זה שטראמפ עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לטרוף את הקלפים.
על רקע המהלך הנועז של טראמפ, נדמה שנתניהו, חצי מבושם-חצי מבולבל, לא מהסס "לקפוץ בראש" ולגלות חוסר-תבונה מדינית. בריאיון ליעקב ברודוגו בערוץ 14 "התלוצץ" נתניהו על האפשרות שסעודיה תקים את המדינה הפלסטינית בשטחה, "כי יש להם הרבה שטח". רק שה"בדיחה" הזו של ראש ממשלת ישראל הייתה, איך לומר - לא מצחיקה. היא לא הצחיקה את כל העולם הערבי המתון, היא בטח שלא הצחיקה את הסעודים, ואסור שתצחיק את הישראלים. ברגעים שבהם נשיא ארצות הברית החליט לנקוט באסטרטגיה שטורפת את הקלפים, מצופה מראש ממשלת ישראל לגלות דווקא איפוק, ואולי אפילו - לסדר מחדש את הערימה.
מוקדם לדעת מה תהיה ההשפעה של המהלך הטרמאפיסטי על המטרות האסטרטגיות למזרח התיכון שקבע טראמפ בעצמו. האם המהלך יאיץ את השבת כל החטופים, סיום המלחמה, חיסול חמאס ואת הנורמליזציה עם סעודיה? או דווקא יעכב? האם ישבש או דווקא יקדם?
התמונה המיידית נראית מורכבת. ההנהגה הערבית המתונה נעמדת כחומה בצורה נגד התוכנית עם תגובות נחרצות מקיר לקיר. מלך ירדן אומנם ביקר בוושינגטון, אבל הביע חוסר הסכמה מנומס (כדרכו). נשיא מצרים א-סיסי הקפיא דווקא את ביקורו האסטרטגי בבית הלבן, ועומל על תוכנית מצרית חדשה לעזה, שכנראה לא כוללת הגירה המונית לשטח מצרים. וחמאס - מנצל את הרגע הנפיץ הזה כדי לשבש את עסקת החטופים וכדי לרכוב על הסנטימנט העזתי המתקומם לטובת גיוס תמיכת רחוב עזתי מחודשת, בו.
ולצד המציאות המורכבת, ברור היום יותר מתמיד:
- החטופים יחזרו רק בעסקה, והזמן לעסקה אוזל. הם גוועים ברעב.
- גם אם יהיו עזתים שירצו להגר למדינות אחרות, ויימצא עבורם פתרון ריאלי, הרוב המוחלט של העזתים לא יהגרו. אף אחד, בטח שלא מדינת ישראל, יגרמו להם להגר בכוח.
- בלי בניית אלטרנטיבה שלטונית לחמאס, חמאס ימשיך לשלוט בעזה.
- מדינת ישראל זקוקה למעורבות העמוקה של מדינות ערב המתונות בשיקום עזה.
- מדינת ישראל צריכה את ירדן ומצרים - יציבות, ואת הסכמי השלום עימן - יציבים.
- ללא סיום המלחמה בעזה וללא מתן אופק מדיני עבור הפלסטינים, שום מהלך אזורי-אסטרטגי לא יוכל להתקדם. לא נורמליזציה עם סעודיה, לא כינון קואליציית מתונים אזורית, כלום.
בשל זאת, מה צריכה להיות העמדה הישראלית? איך שומרים על האינטרסים הביטחוניים הישראליים? איך הופכים את המשבר להזדמנות? "תוכנית מגן אברהם", שגובשה על ידי "הקואליציה לביטחון אזורי" משרטטת את העקרונות הבאים:
היום שאחרי בעזה - "מחמאסטן - לאברהמסטן"
- מדינת ישראל תקדם הפסקת אש כוללת ותתחייב לנסיגת כוחות צה"ל מעזה בתמורה להשבת כל החטופים, החיים והמתים.
- מדינת ישראל תגיע להבנות-צד עם ארצות הברית על חופש פעולה ביטחוני לביצוע מבצעים ופשיטות נקודתיות בעתיד, למניעת התעצמות מחודשת של חמאס ולפירוק תשתיות טרור.
- מדינת ישראל תפעל עם השותפות האזוריות והבין-לאומית שלה לכינון ממשלת מעבר טכנוקרטית בעזה בגיבוי אזורי. כוחות שיטור ערביים יפעלו בעזה למען הסדרת חוק וסדר בתקופת המעבר.
- חבילת השיקום לעזה תובל ותמומן על ידי המערב ומדינות ערב המתונות, בראשן איחוד האמירויות וסעודיה. יבוטל הכסף המזומן ברצועת עזה (ZeroCash), ויוטמע מנגנון מתקדם של פיקוח מוניטרי.
- מדינות ערב המתונות יובילו בעזה תהליך "דה-חמאסיזציה" - דה-רדיקליזציה עמוקה בחברה ובחינוך (כפי שביצעו בהצלחה באיחוד האמירויות ובסעודיה).
כינון קואליציה אזורית - "ברית אברהם"
- מדינת ישראל תכונן הסדר נורמליזציה עם סעודיה, תחילה. ההסדר יקדם את המשך האינטגרציה של ישראל בכל העולם הערבי המתון.
- ישראל תיזום את כינונה של "ברית אברהם" - קואליציה אזורית מתונה שתסדיר שיתופי פעולה ביטחוניים, מודיעיניים ומדיניים במזרח התיכון, בין ישראל, מצרים, ירדן, האמירויות, סעודיה, מרוקו, סודאן ומדינות מתונות נוספות, בגיבוי ארצות הברית והמערב.
- ישראל תפעל במסגרת "ברית אברהם" לחיזוק היציבות של מצרים וירדן, לבידוד איראן ומניעת הגרעין האיראני, ולהחלשת ארגוני הטרור האזוריים.
מסלול להיפרדות אחראית מהפלסטינים
מדינת ישראל תצהיר כי למרות שאין כיום היתכנות להקמה של מדינה פלסטינית, היא תתחייב לפעול עם השותפות האזוריות ועם הממשל האמריקני לטובת ייצור התנאים למסלול היפרדות הדרגתי מהפלסטינים, על תנאי, על פני עשור, וזאת כחלק מהסדר אזורי כולל.
תנאי ההיפרדות: מעורבות עמוקה של מדינות ערב המתונות, פירוז מלא, חופש פעולה ביטחוני לישראל, רפורמות מקיפות ברשות הפלסטינית, הפסקת תשלומים למחבלים ומשפחותיהם, הפסקת ההסתה והטמעת תוכניות חינוך מקיפות לדו-קיום. עם יישום הרפורמות והעמידה בתנאי ההיפרדות, יצורפו הפלסטינים ל"ברית אברהם", שתמנע את חדירות ההשפעה האיראנית על גבולות ישראל.
מהי "תמונת הניצחון"? כל החטופים חוזרים הביתה, "חמאסטאן" הופכת ל"אברהמסטאן", איראן מבודדת ללא נשק גרעיני ואנחנו אוכלים חומוס בריאד. הכול קשור בהכל, הכול תלוי בהכל, ומוטב שמדינת ישראל תכיר בכך ותתפוס את ההזדמנות האזורית שעומדת לפתחה, היום. לפני שתתרחק, לפני שתתפוגג, ותיעלם. ההזדמנות קיימת, צריך לתפוס אותה. "היום שאחרי" הוא עכשיו.
>>> ליאן פולק-דוד היא יועצת אסטרטגית ושותפה-מייסדת של הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר יועצת במל"ל ובמשרד ראש הממשלה