המהלך של נתניהו להדחת היועמ"שית נועד להשיג מטרות רבות. למשל, לסכל את העמדתו לדין בעבירות חמורות בהרבה מאלו של משפטו המתארך. בדרך ינסה ואולי יצליח לפטר גם את ראש השב"כ. מטרה מרכזית אחרת היא שינוי שיטת הבחירות בפועל. פורמלית, יישארו הבחירות כפי שהיו. מעשית, עלולה להימנע ההתמודדות מחלק מהמפלגות הערביות וממצביעים ערבים רבים. באמצעות תקנות שונות, יירתעו המצביעים מלבוא לקלפי (בסיוע משטרה בשירות בן גביר), ורשימות ייפסלו בתואנות שונות. עם היועצת הנוכחית זה לא יתאפשר.
תקופה ארוכה הימין המתון בישראל אינו מבין את מאבק הכוחות כאן. לפיד מדבר מזה חודשים על בחירות "בקרוב", גנץ מציע הצעות לבחירות חדשות לבקרים, ואיזנקוט מוצא טעם בטיעונים של פורום קוהלת. בינתיים, לוין וחבריו מכינים את הקרקע לשינוי יסודי בכללי המשחק. מדובר בברית בין הימין הקיצוני, החרדים, והאופורטוניסט המושחת נתניהו. ברית זו נועדה לתפוס את השלטון לתמיד. לא מדובר במניעת עלייתם של השמאל והערבים לשלטון, אין תסריט סביר שדבר כזה יקרה בעתיד הנראה לעין. מדובר במניעת חזרתו של הימין המתון, השפוי, לשלטון.
תרדמת האופוזיציה מדהימה. במשך שנתיים ורבע לא הציעה ולא יזמה דבר, בעוד שהממשלה קרעה את העם לגזרים, הובילה למחדל 7 באוקטובר, וניהלה גרוע את המלחמה ואת המשק. בנט ואיזנקוט חייבים להתעורר. מלפיד ומגנץ אין כבר ציפיות, והם הולכים ודועכים בסקרים. עם תמיכה של גורמי כוח וכסף, ראשי המשק ויהודים עשירים בחו"ל, הם יכולים לפתוח במאבק. הזמן הוא עכשיו, כי לא תהיה הזדמנות שנייה. סקר ערוץ 12 מיום רביעי, 5 במרץ, הראה כי כ-90% ממצביעי האופוזיציה מתנגדים לפיטורי היועמ"שית ולמפלגות אלו יש רוב בסקרי המנדטים. אם יהיו בנט ואיזנקוט אקטיביים, עם תכניות בונות לשימור הדמוקרטיה, לחיזוק הצבא, לשיקום האזורים המפונים, ולהמשך טיפוח ההייטק, הם יזכו לרוב בקלפי. במקביל, באופוזיציה כבר פועלים להצרת צעדיו של נתניהו, אם לא לסילוקו.
סביר לחשוב שבנט, איזנקוט ושותפיהם לא יישענו על המנדטים של הערבים בבואם להקים ממשלה. בנט אף אמר זאת בפומבי לאחרונה. אני כותב משפטים אחרונים אלו בצער, כהכרה במציאות. לא משתקפת כאן ליברליות של החברה הישראלית, אך יש להבין: כדי שתקום ממשלה חדשה, ההצבעה הערבית חיונית מבחינת המפה האלקטורלית.
אם לא יתחילו לעבוד ולהציע חלופות אמיתיות לברית השלטת, נידונה ישראל להמשיך לנוע בנתיב הרע הנוכחי. היא תהפוך לאיראן יהודית, כשהחלקים החזקים במשק עוזבים אותה. סקטור ההייטק, למשל, לא יישאר בישראל לא-דמוקרטית העסוקה במלחמת תמיד, המסרבת להחזרת חטופים ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל 7 באוקטובר. זו ישראל בה השחיתות וההטבות הסקטוריאליות לחרדים ולמתנחלים פוגעות בבסיס הצמיחה של המשק. זו ישראל של חוק השתמטות והמשך ההיענות לדורסנות החרדית. הלמ"ס תיעדה כבר עזיבה של עשרות אלפי איש בשנתיים האחרונות; להערכתי, עזבו כ-15% מהאוכלוסייה המהווה את הפוטנציאל העיקרי לעזיבה. לא קשה לראות את חבריהם הולכים בעקבותיהם בשנים הקרובות. רוב החברות החדשות בסקטור כבר נרשמות בארצות הברית. עימם יש עזיבה של רופאים ואנשי אקדמיה.
קל הרבה יותר להצטרף לנתניהו מאשר להילחם בו. גנץ ואיזנקוט עשו זאת תקופה ארוכה, ארוכה מדי. גדעון סער, שהיה שותפם, הוא מקרה חמור הרבה יותר. אם למנהיגי הימין המתון יש תפקיד ואם הם בעלי אחריות עליהם להתעורר ולהפשיל שרוולים: להציג יעדים המקובלים על רוב הציבור ולהציע אנשים בעלי יכולת ביצוע מהמגזר הפרטי, לחזור ולפרט את מחדלי הממשלה ואחריותה ל-7 באוקטובר ולהפקרת החטופים, ולהביא לבחירות בהקדם.
אם הם יבואו עם תוכניות יצירתיות ואנשים חדשים, הם יפגשו ציבור שמאס בגלריה של הפוליטיקאים חסרי היכולת, אך תאבי הבצע והכוח, משני צידי המפה. לפני שמשנים את הכללים.
>>> ערן ישיב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, לשעבר ראש התוכנית לכלכלה ולביטחון לאומי ב-INSS