בשעה 11:00 בבוקר, כשדלת הרכב נפתחה, התמונות שנגלו לנגד עינינו היו בלתי נתפסות. החטופים ששבו - אור, אלי ואוהד - לא היו אותם אנשים שהכרנו. הם נתגלו כשלדי אדם, מורעבים, שבורים בגופם ובנפשם. אלו היו תמונות מחרידות וקשות, אפילו בתו של אוהד בן עמי התקשתה לזהות אותו. עם זאת, אלו תמונות חשובות שכולנו חייבים לראות. הן מזכירות לנו את מה שחלקנו מנסים להדחיק, או מנסים ליצור מן מציאות מדומה שמפרידה בין מעורבים לבלתי מעורבים ברצועת עזה: גם לאחר שנחזיר את כל החטופים, משימה שהיא בראש סדר העדיפויות, לא נוכל לחזור לחיות בשלום לצד האויב מעזה.

הגיע הזמן להפסיק להדחיק את האמת שנחשפה ב-7 באוקטובר, ולהיזכר ברצח, באונס, בחטיפות, באכזריות הבלתי נתפסת של "השכנים" שלנו. 6,800 מחבלים ביצעו את אחד הטבחים האכזריים בהיסטוריה, בעוד עשרות אלפים מתושבי עזה הריעו להם בשובם עם החטופים, כשהם מסתערים על החטופים שלנו ומתעללים בהם ב-7 באוקטובר. זו לא הייתה פעולה של קבוצה קטנה, אלא מעשה שזכה לתמיכה המונית.

רצועת עזה הפכה למדינת חמאס לכל דבר. נכון, לא כולם מחבלים, אבל כמעט כולם הם תומכי חמאס. אותם האנשים המכונים "בלתי מעורבים" - כולל רופאים ומורים - היו שותפים פעילים בהתעללות בחטופים ובהחזקתם בתנאים תת-אנושיים, כולל הרעבה של ממש. אלו אותם "בלתי מעורבים" שהסתערו רק לאחרונה על החטופים שלנו בזמן שהם הועברו לצלב האדום.

מחבלי ג'יהאד איסלאמי במהלך שחרור חטופים בעזה (צילום: Getty Images)
צילום: Getty Images
גדי מוזס בשחרור מהשבי
האוכלוסייה הסתערה על החטופים - כמו ב-7 באוקטובר (הגבורה של גדי מוזס בשחרור)

עדויות החטופים ששבו מדברות בעד עצמן. תקשיבו למיה שם, שחזרה משם והצהירה בריאיון: "אין שם אזרח אחד תמים". תקשיבו לשיר סיגל, בתו של קית', ששיתפה בכאב הבוקר (ראשון): "אבא שלי סיפר לנו במשך שעות סיפורי אימה. התחושה שהייתה לי בגוף הייתה כזאת שגרמה לי לרצות לנסוע עד עזה ולפרק שם אחד אחד".

במשך למעלה משנה, אפשרנו כניסת 250 משאיות סיוע הומניטרי מדי יום לרצועה. אך בעוד התושבים קיבלו מהסיוע, החטופים הורעבו ומורעבים גם כעת. חמאס צבר את הסיוע במחסנים, מכר אותו לתושבים, והשתמש בכספים לשיקום תשתיות הטרור.

תיעוד שחרור החטופים שפרסם חמאס
ציניות בלתי נתפסת - שמגובה על ידי האוכלוסייה העזתית

ניצבות בפנינו כעת שתי אפשרויות: להמשיך באשליית הדו-קיום עם "בלתי מעורבים" מעבר לגדר ולחשוב שאפשר לישון בשקט כשהם בצד השני של הגדר (ומי שחושב כך, מוזמן לעבור ולגדל את ילדיו בכרם שלום), או להכיר במציאות האכזרית, שדיברתי עליה מתחילת המלחמה - זה או אנחנו או הם. אם ברצוננו להבטיח את עתידנו, חמאס אינו יכול להישאר מעבר לגדר. עלינו ליישם את תוכנית טראמפ לפינוי האוכלוסייה ומחיקת שלטון חמאס. רק אז נוכל לבנות שם מציאות חדשה. זה גם מה שנכון לטובת האוכלוסייה העזתית.

אל לנו לשכוח: 2,500 משפחות ישראליות עקורות מבתיהן מאז 7 באוקטובר. עלינו להשיב תחילה את משפחותינו וחטופינו הביתה, ורק אז לדון בגורל האחרים. זה או אנחנו - או הם. וזה חייב להיות אנחנו.