ההתמודדות שמתפתחת בחודשים האחרונים בין טורקיה לאיראן עוברת לפסים חדשים: מחילופי מחאות ועקיצות דיפלומטיות מגיעים הדברים עכשיו לכדי צרחות של ממש בדרגים הגבוהים ביותר. קו השבר האמיתי במזרח התיכון איננו מעתה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא העימות בין שתי האימפריות הלא-ערביות שהיו בעבר באזור. התחרות החדשה בין אנקרה לטהראן עשויה להסלים על נקלה בכמה זירות בו-זמנית.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בימים האחרונים מגיעים הדברים לכדי חילופי איומים של ממש, ברמה הבכירה ביותר – בין יועצו של המנהיג הרוחני עלי ח'אמנאי לענייני חוץ, עלי אכבר וליאתי, ובין שר החוץ הטורקי ובעבר הקרוב ראש המודיעין הטורקי, הקאן פידאן. פידאן הזהיר את איראן שאם תוסיף לפעול לערעור השלטון החדש בסוריה, יימצאו דרכים להשיב לה באופן דומה – רמז לאפשרויות של טורקיה לפעול עם מיעוטים בתוך איראן, למשל האזרים והבלוצ'ים. וליאתי, שהוא אולי האיש החשוב ביותר כבר שנים רבות בעיצוב מדיניות החוץ האיראנית, הגיב באזהרות מחודדות כלפי טורקיה. בכל אחת מהבירות נקראו שני השגרירים לשיחות נזיפה וגערות.
צריך לזכור: האימפריה הפרסית והאימפריה העות'מאנית ידעו לחיות זו לצד זו לפחות במשך 250 השנים האחרונות, בתוך שילוב של התחרות ושיתוף פעולה. הן ידעו לא להיגרר להתנגשות צבאית, גם כשהמתחים הגיעו לנקודת רתיחה. אבל כלל לא ברור שהיכולת המסורתית הזו להקפיד על מידה של איפוק תתמיד גם בתקופה הקרובה.
זירות החיכוך בין איראן לטורקיה הולכות ומתחממות בזו אחר זו, בלא קשר לאיבה ששתיהן רוחשות לישראל. הסכסוך הפלסטיני איננו מוקד המחלוקת ביניהן אלא המרחב שמסביב, לרבות השלוחות של המזרח התיכון בקווקז ובקרן אפריקה.
בסוריה מנסה איראן, גם אם בהצלחה מזערית, לעורר התנגדות חמושה נגד השלטון שהוקם בדמשק בתמיכת הטורקים. האיראנים מנסים ליזום הקמת חבורות חמושות, משרידי נאמני אסד ואחרים, כדי למנוע מהנשיא הזמני אחמד א-שרע לבסס את שלטונו. הטורקים מצידם פורסים חסות על השלטון הזה, ובכוונתם לספק לא-שרע את הכלים הצבאיים לעמוד מול החתרנות של משמרות המהפכה.
בחבל האוטונומי הכורדי בצפון-מזרח סוריה פועלים הטורקים נגד "כוחות סוריה הדמוקרטית", בפיקודו של הגנרל מזלום עבדי, אבל הם חוששים מאוד שאיראן תציע לו תמיכה ברגע שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ יחליט, כפי שצופים, להוציא את מעט החיילים האמריקנים המוצבים שם. זה שנים שרג'פ טאיפ ארדואן חושד שאיראן תומכת בחשאי בפעולות טרור של כורדים בארצו.
הטורקים יודעים שהצעתו של מנהיג ה-PKK עבדאללה אוצ'לאן, הכלוא באי מרמרה, לאנשיו להתפרק מנשקם איננה חלה על הכורדים בשטח סוריה. יתרה מזאת: הם מכירים את הקשרים הטובים שבין איראן ובין ה-PKK, שמרבית אנשיו נמצאים בהרי קנדיל בצפון-מזרח עיראק, על גבול איראן, ולמעשה הם הגיעו לידי מסקנה שאיראן מטפחת כבר שנים את המרד הכורדי נגדם. הטורקים מטפחים בחבל הכורדי בצפון עיראק את מפלגתם של הברזאנים בעוד טהראן נשענת על המפלגה היריבה - הטלבנים. זהו, למעשה, מאבק סמוי על הניווט של הלאומיות הכורדית הנובלת. לטורקים בסיסים צבאיים בחבל הכורדי והאיראנים מדי פעם מבצעים פשיטות מגבולם.
לבד מזאת פועלים הטורקים עכשיו כדי לבנות מחדש השפעה בעיראק, שכנתה של איראן, על חשבון המיליציות הפרו-איראניות תוך ניצול המהלומות שהנחיתה ישראל על איראן עצמה ושותפיה באזור. הטורקים ממשיכים בפעילות צבאית נגד בסיסי ה-PKK בצפון עיראק ואף החלו לבנות כוח פוליטי בבגדאד באמצעות אישים שהם חסידי הקו הלאומי העיראקי, כמו ראש הממשלה הקודם שחזר מגלותו מוסטפא קזימי – אישים שאינם רוצים בחסותה של טהראן. לקראת הבחירות הקרובות בעיראק הופכת טורקיה לשחקן בעל יכולות מול התנועות השיעיות החמושות המסונפות לאיראן.
אין להתפלא על כן שמתנהל עכשיו ויכוח סוער בבגדאד סביב השאלה אם יש לפרק מנשקן את המיליציות הפרו-איראניות וכיצד לעשות זאת. יתרה מזאת: טורקיה מקדמת תוכנית שאפתנית למסדרון סחר מנמל פאו שבדרום עיראק לאירופה דרך שטחה וזו פגיעה קשה באינטרס האיראני. בסעודיה הטורקים קרובים לסגור עסקאות של 6 מיליארד דולר כדי לבנות שם תעשייה צבאית מתקדמת, כולל טנקי אלטאי, מטוסים ומל"טים. אף זה מעורר דאגה בטהראן.
כך גם בלבנון: הטורקים לוקחים בהדרגה חסות על העדה הסונית, שירדה מנכסיה הפוליטיים בגין ההגמוניה של חיזבאללה, ולמעשה מתייצבים מול איראן ושלוחיה במדינה באופן מלא. כמו בעיראק, גם ללבנון חוזרים עכשיו מנהיגים שגלו ממולדתם בשנים האחרונות ומרגישים שאולי הגיעה שעתם עכשיו, כמו סעד אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר ששב לביירות. בעוד הכוח השיעי נחלש לאחר המלחמה, הסונים חוזרים לתפקד.
הוא הדין גם בזירה הפלסטינית: הטורקים משתדלים לחלץ את חמאס מהחיבוק האיראני ולקרב את מנהיגי התנועה אליהם. בו בזמן מציע הנשיא ארדואן מעורבות טורקית בשיקום עזה, שהאיראנים ממילא אינם מסוגלים להשתתף בו. שיפור היחסים בין טורקיה ובין מדינות המפרץ ומצרים מסייע להם לא מעט בעניין זה.
ובלי להרחיב רבות בעניינים אלה, נציין שבקווקז מתחוללת התמודדות איתנים בין איראן לטורקיה באשר להסדרי הגבול ולפרוזדורי המעבר בין אזרבייג'אן לארמניה. ובקרן אפריקה מתחרות איראן וטורקיה על אהדתם של מנהיגי הצבא הסודאני, על נוכחות בסומלי ועל שותפות עם הנשיא אבי באתיופיה. לאמור, בשורה ארוכה של זירות מוצאות עצמן שתי המעצמות המוסלמיות הלא-ערביות של האזור בהתנגשות חזיתית והן מתקשות, כפי שנראה כעת, להימנע מהידרדרות נוספת.
מוטב לישראל לצפות ולהחריש!
