כמעט 17 חודשים לאחר 7 באוקטובר, המטרה הדחופה ביותר היא עדיין שחרור כל החטופים מיד ובפעימה אחת. עשרות מהם עדיין בחיים, כבולים בשלשלאות אל כותלי המנהרות. הנרצחים שהופקרו למותם, עלולים להפוך ל"רון ארדים".
נתניהו מפר בימים אלה את ההסכם עליו חתם. שלב ב' בעסקה לא נעצר משיקולי ביטחון המדינה, ולא משום שציר פילדלפי הוא באמת "סלע קיומנו", אלא משום שהשרים גולדקנופף וסמוטריץ' מאיימים על שרידות הממשלה ועל עתידו הפוליטי הפרטי של נתניהו. נתניהו מתכנן השהייה של כחודש ימים על מנת להעביר את התקציב, ולאחריה חידוש הלחימה העצימה ברצועה, כשהמטרה היא חיסול שלטון חמאס, כאילו לא הייתה זו המטרה זה 17 חודשים. טרפוד ההסכם, לצד ההכרזות החוזרות על הכוונה לחדש לחימה עצימה מיד, עלולות להסתבר, במקרה של חידוש הלחימה, כגזר דין מוות על רוב החטופים שעדיין חיים.
לפנינו שתי מטרות סותרות, לכאורה. האחת - שחרור כלל החטופים מיד, שעל פי ההסכם יוביל לסיום הלחימה. המטרה השנייה היא חיסול שלטון חמאס בעזה, שניתן לבצע לדעת נתניהו רק בפעולה צבאית עצימה, אליה מתכונן צה"ל. כאן טמונה שגיאה אסטרטגית כבדה, שנתניהו גורר אל תוכה, במניפולציה עקלקלה, גם את הנשיא דונלד טראמפ ויועצו סטיב וויטקוף. האמת היא שהדרך היחידה לחסל באופן מוחלט את שלטון חמאס היא להביא גוף לגיטימי אחר שישלוט ברצועה במקומו. האמת הזו ידועה עוד מ-7 באוקטובר, ונתניהו טרפד כל ניסיון לדון בה, כלומר דיון על "היום שאחרי", כדי למנוע את נפילת ממשלתו.
גם בימים אלה ממש, מציעות מצרים וסעודיה להיכנס למשא ומתן על תוכנית שעיקריה: תוקם ועדת היגוי לעזה, בראשות מדינות הסכמי השלום ו"הסכמי אברהם", כולל סעודיה. היא תפעל בהסמכה של החלטת הליגה הערבית ובגיבוי ארצות הברית והחלטה של מועצת הביטחון. מתחתיה תוקם ממשלת טכנוקרטים פלסטינית, שתנהל את החיים האזרחיים בעזה. הכלל יהיה שלא יכול להשתתף באף אחד מהגופים הללו, וגם לא בכוח של כ-50 אלף עובדי הביורוקרטיה האזרחית, אדם שהיה חבר בזרוע הצבאית של חמאס (או השתתף בגלי המתקפה של האספסוף ב-7 באוקטובר). כוחות ביטחון פלסטינים יוכשרו באחריות מצרים ובמימון סעודי ואמירתי, וייכנסו בהדרגה לפעולה ברצועה. כך תיווצר ודאות שחמאס אינו שולט בעזה ואינו יכול לאיים משם על ישראל. התוכנית איננה מושלמת, אבל ישראל הייתה צריכה כבר היום לגייס את תמיכת ארצות הברית לתיקונים והתאמות המתבקשות בתוכנית. למשל: יציאת ישראל רק אל אזור החיץ (פרימטר), וחזרה אל הגבול רק אם וכאשר יסתבר שהתוכנית אכן צולחת את מבחן המימוש. או, לדוגמה, דרישה שכוח של מדינות צוות ההיגוי ייכנס לרצועה למשך 18-9 חודשים ואולי יותר, כדי לוודא שגרעינים של נושאי נשק מהזרוע הצבאית לשעבר של חמאס לא יתערבו בכוח לסיכול התהליך, וכן הלאה.
צריך להזכיר, חמאס יכול לזנב בצה"ל גם במשך שנים, אך הוא איננו יכול לפתוח באש על מצרים שמחזיקים את צינור החמצן של עזה, או על הסעודים והאמירתים שמחזיקים את הארנק לשיקום הרצועה, בפרט כשהם מגיעים בחסות הליגה הערבית והחלטת מועצת הביטחון.
יתרה מזו, רק תוכנית כזאת, עם השיפורים המתחייבים, תאפשר החזרה מיידית של כל החטופים, עוד בטרם התחלת יישומה בפועל, לצד חיבור טבעי אל ההמשך המתבקש להסכם נורמליזציה עם סעודיה, שנמצא במקום גבוה בעדיפויות של ממשל טראמפ.
יומרת נתניהו לחידוש הלחימה העצימה, בדרך ל"ניצחון מוחלט" על חמאס, מופרכת לא רק משום שכבר היינו ברצועת עזה עם 6-5 אוגדות. היינו בג'באליה כבר ארבע פעמים ובדיר אל-בלאח שלוש פעמים, ולא ברור איזה "ניצחון מוחלט" יושג הפעם. צריך לזכור: גם אחרי עוד שלושה או ארבעה חודשים של לחימה ברצועה, יהיו עוד הרבה טרוריסטים הרוגים לחמאס, והוא יגייס רבים אחרים במקומם. יהיו בעזה עוד הרבה אזרחים בלתי מעורבים הרוגים, ובניינים הרוסים. יהיו לא מעט חיילי צה"ל הרוגים ופצועים. יתרבו הקולות בעולם המאשימים את ישראל בפשעי מלחמה, ויתערערו, חלילה, "הסכמי אברהם" ואולי גם ייסדקו הסכמי השלום עם מצרים וירדן. כשתיפסק האש ונשאל - אבל למי מעבירים את השלטון ברצועה כדי שחמאס לא ישלוט שם ולא יוכל לאיים על ישראל? לא תהיה לנו הצעה טובה יותר ממה שמניחות על השולחן כבר כעת, השותפות להסכמי השלום ו"הסכמי אברהם".
רק שלטון שעסוק בעצמו, ואיבד את בוחן המציאות ואת שיקול הדעת, יכול לצאת ללחימה עצימה, מבלי למצות קודם לכן את הסיכוי להגיע לתוצאה טובה יותר בדרך של משא ומתן, במקום להסתבך בהמשך של המלחמה.
אין לנתניהו, האחראי העליון להפקרת החטופים ב-7 באוקטובר ומי שטרפד לפחות פעמיים עסקאות חטופים שהיו אפשריות, ושאת מחיר החמצתן – קברנו ועוד נקבור, את הסמכות המוסרית (ולדעתי גם החוקית) להקריב את חיי החטופים החיים, כדי לצאת למלחמה שתכליתה האמיתית היחידה היא שרידות שלטונו ודחיית יום הדין וחשבון על אחריותו הכוללת לחמור במחדלים בתולדות ישראל. כל זאת, בעוד האלטרנטיבה הנכונה של משא ומתן תחילה מונחת על השולחן, גלויה לעין כל.
נתניהו הוא שאמר פעם על ראש ממשלה אחר: "חיי אומה אינם מסע הישרדות פרטי של ראש ממשלה". הדברים נכונים היום לגביו. הוא לא יסיק מסקנות לבדו. אבל יידע כל אזרח ויידעו הנשיא טראמפ ואנשי צוותו: נתניהו איננו מדינת ישראל. הוא אדם שנבחר כחוק, אך איבד את שיפוט המציאות ופועל על פי גחמותיו, כשהישרדותו היא בראש מעייניו, תוך מעילה בחובותיו כמנהיג ובאמון שניתן בו.
>>> אהוד ברק הוא ראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל, כיהן גם כשר הביטחון, כשר החוץ וכרמטכ"ל ה־14 של צה"ל