בואו נעצור לרגע וננסה לראות מבעד למסך העשן - ננסה להבין במה נתניהו מואשם בתיק 4000, ובעיקר במה הוא לא מואשם. מנסים לבלבל אותנו, וקצת קשה לראות מבעד למסך הספינים של הנאשם. צודקים השופטים שקו ההגנה ברור והגיע למיצוי.
נתניהו טוען במשפטו כי אתר וואלה היה אתר עוין כלפיו באופן אישי וכלפי משפחתו. את עורכי האתר הוא כינה "כת", וטען שלא רק שלא קיבל "עיתונות אוהדת" בעקבות יחסיו עם אלוביץ', אלא שהאתר היה בולט בעוינות כלפיו. עורכי האתר, כך טען נתניהו, חשו כלפיו תיעוב עמוק שבא לידי ביטוי באין-סוף כתבות מכפישות שליליות ובכינויים משפילים.
אף שטענות אלה נכונות, הן אינן נוגעות ללב העניין בתיק 4000. בניגוד לספין שמנסה נתניהו לשווק, תיק 4000 אינו עוסק ביחסי תקשורת-פוליטיקאים, אלא ביחסי שוחד בין איל התקשורת לנבחר ציבור. במקרה הזה - ראש הממשלה.
בדיונים בבית המשפט, נתניהו מתמקד בהוכחת עובדות שאינן שנויות במחלוקת. לכן, אין בכך צורך. מותר למושאי סיקור, עורכים, מנהלים ובעלי כלי תקשורת להתלונן על פרסומים, לדרוש תיקונים ולהציע תכנים חיוביים. זה נעשה תדיר, מעשה של יום ביומו - בכל אמצעי התקשורת. לא פעם דרישות סיקור כאלו גם נענות. יתרה מכך, מותר לעיתונאים ולעורכים לתעב את מושא הסיקור שלהם. מותר גם לתת לזה ביטוי בתוכן המתפרסם. זה לא אתי, זה לא הגון, אבל זה מותר.
מותר גם לבעליו של כלי תקשורת לבקש קו תקשורתי מסוים. זה לא צריך להיות כך, אמורה להיות חומה בין הבעלים לבין מערכת חדשות. זה לא בסדר כשזה קורה, אבל זה מותר. מותר לכלי תקשורת לתעב מושא סיקור, להוביל כלפיו קמפיין ארסי, לתמוך במתנגדיו. זה לא אתי, זה לא בסדר, זו לא עיתונות הוגנת, אבל זה לא אסור בחוק. זו לא עבירה פלילית.
לא בזה עוסק תיק 4000, גם כשהשופטים כבר העבירו דעתם כי הפרקליטות, לשיטתם, תתקשה להוכיח בו עבירת שוחד.
תיק 4000 עוסק רק בשתי השאלות הבאות: האם חלק מסוים מהדרישות שדרשו נתניהו, בני משפחתו ויועציו, נענו במסגרת יחסי השוחד שנרקמו, לכאורה, בין נתניהו לאלוביץ', והאם אכן בתמורה, במסגרת אותו קשר שוחדי, פעל נתניהו וקידם את האינטרסים הכלכליים של אלוביץ' במשרד התקשורת. במילים אחרות, השאלה המרכזית היא: מדוע נענו העורכים, שתיעבו את נתניהו, לדרישות לשינוי כותרות ופרסום ידיעות? האם בשל עמדתו הפוליטית של אלוביץ', או בשל יחסי השוחד הנטענים בינו לבין נתניהו?
איש לא טוען שאתר וואלה היה אתר שאהד את נתניהו. אי אפשר לטעון טענה שכזו. השאלה היא אם דרישות סיקור מסוימות, משמעותיות, נענו לא בשל יחסי החברות בין אלוביץ' לנתניהו ולא בשל עמדותיו הפוליטיות של אלוביץ', אלא בשל ציפייה מפורשת - שלטענת התביעה נתניהו היה מודע לה - להטבות רגולטוריות במשרד התקשורת.
לפיכך, יחסו האישי של עורך וואלה דאז אבי אלקלעי כלפי נתניהו - בין אם אהב, חיבב, שנא, שנא מאוד או תיעב את נתניהו - אינו רלוונטי לליבת תיק 4000.