הדחת היועמ"שית החלה: את המהלך להדחת גלי בהרב-מיארה יזם כביכול שר המשפטים יריב לוין משיקולים ענייניים, כשהציג קלסרים עבי קרס בטענה למשבר אמון בין היועמ"שית לממשלה. למרות זאת, עולה חשד כבד כי מדובר במהלך שיזם נתניהו, שנמצא בניגוד עניינים חריף. החשד המרכזי הוא שנתניהו עושה זאת כחלק מסדרת מהלכים מחושבים, במטרה להביא לפיטורי ראש השב"כ, לסכל את החקירות של בכירים בלשכתו, והחשוב מכל, כדי למנות יועמ"ש חדש לממשלה שיוכל לעכב את ההליכים במשפטו - לפני שיהיה עליו להעיד בחקירה נגדית במשפטו.
תחילה, פורסם שיריב לוין תכנן לסיים קודם את החקיקה בעניין שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ורק לאחר מכן לפעול להדחת היועמש"ית: אז מה גרם לשינוי בתוכנית? ניתן להעריך בסבירות גבוהה כי מה שהאיץ עתה את המהלך היו החקירה שהחלה נגד אנשי לשכתו של נתניהו בפרשת "קטארגייט", וגם זירוז קצב ההתקדמות במשפטו של נתניהו, וקציבת ימי עדותו בחקירה הראשית באופן שחקירתו הנגדית מתקרבת וצפויה עתה בעוד כשלושה חודשים.
התקפותיו של נתניהו על היועמ"שית הפכו פומביות, וטביעות אצבעותיו של נתניהו מעידות לכאורה על פעולה בניגוד עניינים חריף ובניגוד להתחייבותו במסגרת ההליכים בבג"ץ שפסק פה אחד כי לאור הצהרות אלה אין מניעה לכהונתו כרה"מ למרות היותו נאשם בפלילים.
המנגנון לפיטורי יועמ"שית הוסדר בהחלטת ממשלה משנת 2000 לאחר פרשת "בר-און חברון", שבמסגרתה עלו חשדות נגד נתניהו ומפלגת ש"ס, כי היו מעורבים בקנוניה למינוי יועץ משפטי לממשלה, שלפי החשד היה אמור לסייע בהשגת הסדר טיעון לשר הפנים דאז - אריה דרעי, בתמורה להצבעת ש"ס בעד הסכם חברון.
על פי הדין, כדי להדיח את היועמ"שית על הממשלה להשתכנע לאחר קבלת המלצת הוועדה המיוחדת, כי ישנם חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל. היועמ"שית מצידה תטען בצדק כי היא רק מפרשת את החוק וכי בג"ץ בכל המקרים למעט אחד גיבה עד כה את עמדתה, כלומר הממשלה הנוכחית היא המאתגרת את היועמ"שית בסדרה של ניסיונות לפעול שלא כדין בנושאים שונים, מאז החלה הרפורמה המשפטית ב-4.1.23. בעיקר תטען היועמ"שית, כי מאז תחילת המלחמה היא פועלת ללא לאות בתמיכה משפטית למאמצי המלחמה של הממשלה.
המתח בין היועמ"שית לממשלה נוכח בנושאים רבים כולל חוק הגיוס, אך עולה חשד כבר הן מעיתוי הפתיחה בהליך ההדחה, והן מהותית. ואכן, משפטנים בכירים שעוקבים אחר משפטו של נתניהו מתרשמים עד כה מעדותו כי הוא אינו מתכוון להגיע כלל להכרעת דין. בעדותו הוא אינו משיב לשאלות, נואם לציבור, נוזף בשופטים, ואף כינה את ראשי מערכת הביטחון "חונטה". עדות שכזו ודאי לא תשפיע לטובה על השופטים והיא מכוונת כל כולה לתומכיו שמחוץ לאולם. סנגוריו, כאילו "במכוון", שואלים על הפרטים הפחות חשובים מתוך הנספח לכתב האישום עם הדוגמאות להיענות חריגה של אלוביץ' בוואלה, בניסיון להגחיך ולבסס את הבקשה לעיכוב הליכים שתתבסס על הטענה שראש הממשלה במקום להילחם ב-7 חזיתות, ולהשיב חטופים, צריך להעיד על פרסומים בנוגע לכלבה קאיה.
ברור לגמרי שנתניהו חושש יותר מכל מחקירתו הנגדית. האיש שכבר אינו מוכן אפילו לעמוד במסיבות עיתונאים בפני שאלות של עיתונאים ישראליים, ודאי חושש מן הרגע שבו יעומת פומבית בכל שקריו והסתירות לכאורה בין עדותו לראיות אחרות, מה שעלול לנפץ בציבור את תיאורית הרדיפה ותפירת התיקים.
יש הטוענים שהמהלך הנוכחי של נתניהו מושפע גם ממהלכיו של טראמפ בארה"ב, אך חשוב לזכור את ההבדל הגדול בין המשטרים בארה"ב ובישראל. בארה"ב ישנה דמוקרטיה חוקתית עם איזונים ובלמים בין 3 הרשויות, כאשר עם חילופי הנשיא מתחלפת גם כל הפקידות הבכירה. בישראל, אנו דמוקרטיה פרלמנטרית, שבה הקואליציה שולטת כבר הן ברשות המחוקקת והן ברשות המבצעת. במצב כזה, הרשות השופטת ומערך הפקידות הבכירה הם הבלמים היחידים לכוחו של הרוב, להבטחת זכויות האזרח.
קשה להאמין, אך נראה שיריב לוין, המונע משנאה תהומית למערכת ופועל כדי לשרת את האינטרסים של נתניהו, שוב מוביל אותנו לנקודת ההתחלה של ההפיכה המשטרית, והפעם עוד תוך האשמת מערכת המשפט כי היא זו שגרמה למחדל 7 באוקטובר. לא מן הנמנע שמהלך זה יביא גם לחידוש המחאה הציבורית - כאילו לא למדנו דבר בשנה האחרונה.