הצהרתו של הנשיא דונלד טראמפ כי הוא מציב לחמאס אולטימטום לשחרור החטופים עד שבת בשעה 12:00 בצוהריים אינה רק הצהרה תקשורתית – מדובר במהלך אסטרטגי שמטרתו לשנות את כללי המשחק ולהעניק לישראל גיבוי מדיני, צבאי ומשפטי חסר תקדים. טראמפ, שהפך את עקרונות "אמנות העסקה" לשיטה מדינית, פועל מתוך ראיית עולם של יצירת לחץ מקסימלי והצבת דרישות קיצוניות כדי להשיג יתרון במשא ומתן. האולטימטום הזה הוא הרבה יותר מאיום על חמאס – הוא איתות לישראל, לבעלות בריתה ולעולם כולו כי אמריקה של טראמפ משחקת במגרש עם חוקים משלה.
בראש ובראשונה, האולטימטום של טראמפ מעניק לישראל "אור ירוק" לפעולה צבאית בעזה, אם חמאס לא תיענה לדרישה. משמעות הדבר היא שהפעלת כוח ישראלית תקבל גיבוי מלא מצד הממשל האמריקני, וישראל לא תיתפס כגורם יוזם או מסלים, אלא כמי שנאלצה להגיב לסרבנות של חמאס. זהו שינוי משמעותי מהמדיניות שהונהגה בחודשים האחרונים, שבה ישראל נדרשה לשקול שיקולים מדיניים ודיפלומטיים נרחבים בכל צעד צבאי. טראמפ למעשה מסיר את המעצורים ומעניק לישראל חופש פעולה רחב יותר.
מעבר לכך, האולטימטום מספק הרתעה אמינה וגב מעצמתי. טראמפ מציב את עצמו כמי ש"מחזיק במפתחות" של ההתפתחויות בזירה, ומשדר מסר חד וברור לחמאס כי כל פעולה שלהם תיתקל בתגובה חריפה. המשמעות ברורה – חמאס לא מתמודדת רק מול ישראל, אלא מול ארצות הברית כולה.
עוד ממד קריטי באולטימטום הזה הוא הגיבוי המשפטי מול בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג (ICC). ברקע מסתמן כי ארצות הברית כבר הזהירה את התובע הראשי, קארים ח'אן, מפני ניסיון להוציא צווי מעצר נגד בכירים ישראלים, ואף איימה בנקיטת סנקציות אישיות כלפיו, כולל הקפאת נכסים ואיסור כניסה לארצות הברית. זהו מסר חד-משמעי כי הממשל האמריקני לא יאפשר לישראל להפוך לשעיר לעזאזל של המערכת המשפטית הבין-לאומית, וכי כל ניסיון להעמיד לדין גורמים ישראליים ייתקל בתגובה חריפה מצד וושינגטון.
האולטימטום גם כולל הבטחה לסיוע צבאי וחימושים, מה שמחזק עוד יותר את ביטחון ישראל בהמשכת הלחימה בעזה. טראמפ שידר כבר בעבר כי מבחינתו ישראל רשאית "לגמור את העבודה", והצהרתו הנוכחית משתלבת בקו זה. משמעות ההצהרה היא לא רק תמיכה מוסרית, אלא סיוע חומרי שכולל העברת נשק, מערכות חימוש מתקדמות ושיתוף פעולה מודיעיני מוגבר– מהלך שיכול להשפיע ישירות על התנהלות המערכה הצבאית בשטח.
חמאס נדחק לפינה
אך בעוד שישראל מקבלת גיבוי משמעותי, ישנם גם אתגרים והשלכות לשחקנים השונים בעקבות האולטימטום הזה. חמאס ניצבת בפני דילמה קשה – אם תענה לדרישה ותשחרר את החטופים, היא תיתפס כמי שנכנעה ללחץ אמריקני, מה שעלול לערער את מעמדה הפוליטי והצבאי. אם תסרב, היא מסתכנת במתקפה ישראלית נרחבת, אשר תתבצע בגיבוי אמריקני.
גם מצרים וירדן נמצאות במצב מורכב. טראמפ כבר הציב אולטימטום דומה לשתי המדינות הללו בכל הנוגע לקליטת פליטים פלסטינים מעזה, תוך איום בהפסקת הסיוע הכלכלי האמריקני אם יסרבו. מצרים, שכבר מתמודדת עם לחצים פנימיים וכלכליים כבדים, חוששת מאובדן הסיוע האמריקני אך בו בזמן לא מוכנה להפוך את סיני לפתרון הפלסטיני. ירדן, שגם היא תלויה עמוקות בסיוע האמריקני, מתחילה לחפש אלטרנטיבות דרך התקרבות לאיחוד האירופי. שתי המדינות יודעות שחזרת טראמפ לבית הלבן משמעותה הפעלת לחץ כבד עליהן יותר מאי פעם.
ומה לגבי ישראל? למרות הגיבוי המאסיבי של טראמפ, ישראל צריכה לפעול בחוכמה ולא להיגרר להחלטות חפוזות. האולטימטום הזה מעניק לישראל קלף אסטרטגי חזק, אך חשוב לדעת איך לשחק בו נכון. ישראל צריכה לשדר עוצמה אך גם לנהל את המערכה בזהירות, תוך שמירה על הקשרים עם הקהילה הבין-לאומית. על ישראל לנצל את חלון ההזדמנויות הזה כדי להפעיל לחץ על חמאס – אך לא למהר לפעולה צבאית ללא היערכות מלאה.
בסופו של דבר, האולטימטום של טראמפ אינו רק מסר לחמאס – הוא מסר לכל המזרח התיכון. מדובר בהפגנת כוח אמריקנית שמאותתת שהכללים השתנו, שישראל אינה לבדה, ושמי שלא יידע לקרוא את המפה החדשה עלול למצוא את עצמו מחוץ למשחק.
>>> הדס לורבר שימשה כראש חטיבת ארה"ב במטה לביטחון לאומי (המל"ל), ראשת פרויקט ישראל-ארה"ב ב-INSS, דירקטורית לאסטרטגיה ושותפויות, מייסדת וראשת המכון למחקר יישומי של בינה מלאכותית אחראית, HIT