אתמול (שבת) קיבלנו את המופע הנורא בתולדות מדינת ישראל, שבו השתחררו אוהד בן עמי, אור לוי ואליהו שרעבי אחרי שנה וחמישה חודשים של סיוט. הם נראו כחושים, מושפלים, בקושי עומדים על רגליהם. עם ישראל כולו התרגש, כאב את כאבם ובכה כשנפגשו עם משפחותיהם. מולם עומד ראש ממשלה שבוחר, על חשבון אזרחי ישראל, לבלות סוף שבוע במלון פאר בארצות הברית. כל זה מעיד לא רק על אטימות מוחלטת, אלא על חוסר כשירות של ראש הממשלה לקבל החלטות מנהיגותיות נכונות, ועל כך שנתניהו נמצא במצב של נתק.
נתניהו יודע היטב את מצבם של החטופים כבר הרבה זמן. הוא קיבל את המידע לא רק ממשפחותיהם, אלא גם כדוחות מודיעין, שמשכו גם משכו בדש מעילו. הוא מכיר זאת היטב עוד מחודש אפריל, הוא מכיר זאת היטב מטיוטת ההסכם מ-27 במאי, עת נבהל מסמוטריץ', חזר בו וחיפש לסכל את מה שהוא הציע כהסכם חטופים רק זמן קצר קודם לכן. מאז ועד עליית טראמפ, נתניהו עשה הכול כדי למנוע עסקה, כדי שלא תמנע את המשך המלחמה ששירתה אותו אישית ופוליטית.
ראש הממשלה לא רק נושא באחריות ל-7 באוקטובר, הוא אחראי גם לכישלון במזיד של השגת מטרות המלחמה שהקבינט שלו אישר, החזרת כל החטופים ומיטוט שלטון חמאס. המצאת היעד של הניצחון המוחלט אינה אלא אשליית שווא שנועדה להטעות את הציבור, ומאחוריה מטרה אחת בלבד: להאריך את המלחמה לזמן בלתי ידוע ולמנוע עסקה שעלולה לעצור אותה.
חריצת גורלם של החטופים למותם במודע איננה החלטה מדינית או לאומית לגיטימית. להפך. מדובר בהחלטה מודעת הסותרת לא רק את מטרות המלחמה, אלא גם את רוח היסוד של מדינת ישראל ומגילת העצמאות, המסמך הלאומי שמגדיר את ייעודה של מדינת ישראל כמדינת מפלט, כמקום ההגנה האחרון לאזרחיה ולעם היהודי. כל המוסדות הלאומיים של המדינה, כולל המוסד לעלייה, הוקמו להצלת יהודים באשר הם והבאתם למדינת מבטחים. איש מעולם לא שיער שנגיע למקום שבו הצלת אזרחינו זו בכלל שאלה.
מדובר בהחלטה מודעת שפוגעת בצה"ל כצבא הגנה, במפקדים ובלוחמים. כולם גדלו על רעות, אחוות לוחמים, ועל כך שלא משאירים אף אחד מאחור. דברים אלה אומנם מנוכרים לחלק משרי הממשלה, אלה שנקמה היא כל נשמתם ולא הצלת חיי אחיהם הנמקים לנגד עיניהם. איזו אימא תשלח את בנה לצבא אם היא יודעת שהממשלה תפקיר אותו אם חלילה יגיע יום? איזה חייל ירצה להילחם אם הוא יודע שיבגדו בו לגורלו ושחייו אינם חשובים לראש ממשלה, ששולח אותו לקרב כדי לסכן את חייו ומתברר שהוא בסך הכול חייל בדיל על לוח משחק פוליטי של מנהיג חלול?
זה נכון שצריך גדלות נפש מול התמונות המקוממות של טקסי חמאס כדי לכבוש את יצר הנקמה ולהחזיר קודם את כל אחינו הביתה, אבל ספק גדול אם יש בנתניהו גדלות כלשהי לעשות את הדבר הנכון, שכל מנהיג בישראל לפניו היה עושה בלי היסוס, מבלי להיכנע לפחד ולחצים. איך יסתכלו עלינו אומות העולם? כמדינה שמפקירה את אזרחיה? תהילת ישראל בעולם אחרי מבצע אנטבה הייתה לא פחותה ממלחמת ששת הימים. כל העולם הסתכל איך מדינה קטנה ולוחמנית ערבה לחיי אזרחיה, ובאשר הם תבוא להצילם.
החלטת ההפקרה הינה מעשה בהיקף של עוון לאומי שנעשה משיקולים קרים במודע. על אף שאין חוק מוגדר להפקרה כזאת בחוקי היסוד, כי מי היה מאמין בכלל ששאלה כזאת תעמוד על הפרק, אבל כנראה שנדרש חוק כזה. חוק שיבהיר שכאשר ראש הממשלה אינו פועל בכל כוחו וסמכותו להגנת כל אזרחיו ולהשבתם משבי, הוא מועל בתפקידו ונדרש לנבצרות מיידית.
על ועדת החקירה הממלכתית, שבסופו של יום אכן תוקם, להמליץ על העמדתם לדין של השר בצלאל סמוטריץ' וראש הממשלה נתניהו, על כך שמעלו בתפקידם ופעלו בניגוד לאחריותם להגן ולהבטיח את חזרתם של אזרחי ישראל.
מדובר כאן לא רק על מאבק לשימור האתוס והייעוד הלאומי, אלא בתנאי יסוד לקיומנו כמדינה, כמסגרת הבסיסית ביותר של אחריות המדינה לאזרחיה. כיום אין אף לא אזרח אחד במדינה, שחש שיכול לסמוך על ממשלה כמו הנוכחית להגן עליו, ודאי לא אחרי 7 באוקטובר ובטח לא אחרי הפקרת החטופים.
מהלך הסרק הפתטי של שליחת המשלחת לקטאר ללא שום מנדט, מעידה שנתניהו ממשיך במטרתו להפקיר את החטופים וחושב שמישהו מאמין לשקרים. עם ישראל במאבקו להשבת החטופים מתגלה בגדולתו, והממשלה בקלונה. החטופים סומכים אך ורק על המאבק העממי, שלא יאפשר להפקיר אותם. זה מאבק עליהם, אבל לא פחות על זהותנו הלאומית.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף. שימש קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים