האלוף דוד זיני הוא איש ראוי וקצין עתיר זכויות, אבל הדיון שנגרר לגופו של אדם, חוטא לו ומפספס את המהלך האמיתי. יכול להיות שראש הממשלה באמת חושב שזיני הוא האדם הנכון בזמן הנכון, ויכול להיות שהמינוי גם בא לתת מענה לדרישה של רעייתו שלא מולאה בשעתו להכניס את זיני לבורסת השמות של המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל, אבל משונה ככל שזה יישמע, המינוי הוא כנראה האירוע המשני כאן.
ההודעה שיצאה אתמול, יממה אחרי החלטת בג"ץ בעניין ראש השב"כ היוצא, ובעיקר הודעת היועמ"שית גלי בהרב-מיארה בעקבותיה, סימנו עבור נתניהו חלון הזדמנויות לגריפת רווח פוליטי מהיר והוא קפץ עליו כמוצא שלל רב. יציאה נגד עמדת היועמ"שית? סיבוב. פסילה של המינוי על ידי בג"ץ? אקזיט מושלם.
אם ייצא המינוי אל הפועל, נתניהו ניצח את היועמ"שית ודילג מעל בג"ץ ורונן בר. אבל גם אם המינוי לא ייצא, נתניהו בראייתו ניצח. שימור המתח מול מערכת המשפט, פלירט עם סירוב לבג"ץ, תחושה של מרחק נגיעה ממשבר חוקתי, כל הרכיבים לדבק שלוש שניות לציפוף השורות בבייס, בימים שנתניהו פוגש גם מהימין תסכול גובר. וזה כבר מוביל אותנו למספר הנוסף: כל עיסוק בסוגיה משפטית דוחק מסדר היום את העיסוק בסוגיות אחרות. ויש כאמור.
לזה תוסיפו את ניחוח הבחירות שהופך יותר ויותר חריף, ועם כניסתו לשנת בחירות, נתניהו מבין שזה מהלך, שבין אם יאושר ובין אם לא, ישמש חומר יעיל לקמפיין. מפגן אומץ מול הבייס והימין, חזק מול היועמ"שית ובג"ץ, ניצחון על הדיפ סטייט (מדינת הצללים) ועוד.
האלוף זיני הוא איש רציני וראוי, אדם ערכי וישר שחשב אולי בצדק שיהיה לו מה לתרום לארגון החבול אחרי המחדל הגדול. רק שייתכן מאוד שהוא לא הבין שבתסריט שבנו מעל לראשו הוא אפילו לא השחקן הראשי, לכל היותר ניצב בהפסקת הפרסומות, או חמור מכך, גיבור טרגי.
בסביבת הרמטכ"ל רתחו וזימנו את זיני לשיחת הדחה אחרי שניהל כאלוף מכהן מגעים מול דרג פוליטי בלי ליידע, הוא טוען שהדבר היה בשיחה אגבית במהלך סיור. אבל גם העובדה שנתניהו רקח את ההצעה מאחורי גבו של הרמטכ"ל זמיר, מבלי ליידע אותו על כוונותיו בנוגע לפקודו, רק מחזקת את התחושה שהוא רצה להכניס עוד עזים בהליך ולהגדיל את הסקנדל סביבו.
ומילה לכל הצדדים שעוסקים בלהט בסוגיה, אם בצדק תובעים שמירה על כבודו של צה"ל וקציניו, זה חייב להיות תקף גם לגבי האלוף זיני. אפשר לתהות על מניעיו של הממנה, אבל לא צריך להשחיר בכוח את הממונה.