בניגוד לטענות של מכונת הרעל, במכתבי המילואים ההולכים ומתרבים אין שום קריאה לסרבנות. מה כן יש בהם? יש בהם ביטוי לחוסר האמון ההמוחלט בראש הממשלה ובמלחמה הפוליטית שממשלתו מנהלת בעזה. המילואימניקים - חיילים ומפקדים - אינם עיוורים. הם קוראים את המציאות היטב ואינם הולכים שולל אחר סיסמאות ריקות כמו "ניצחון מוחלט". הם כבר לא מאמינים בכנות ההצהרות להחזיר את החטופים. חוסר האמון הזה מסוכן בהרבה מקריאות להפסקת התייצבות, כיוון שכשיתברר שחטופים חיים מצאו את מותם במהלך שהממשלה מובילה השבר יהיה חמור שבעתיים.
נתניהו התבלבל. כותבי המכתבים אינם "עשבים שוטים". הם כלונסאותיה של המדינה, הם מגש הכסף שלה, הם הקטר המוביל של ישראל ושל צה"ל, בשלום ובמלחמה. הם אלה שראו אסון מתקרב בזמן שקודמה הפיכה משטרית והשכימו להזהיר מפני אותם מעשים. רק אטימות ויהירות הובילו אותנו לאסון 7 באוקטובר. לא הם, ראש הממשלה אחראי לכך. וכעת הוא חוזר בדיוק על אותם מחדלים שיובילו לקטסטרופה הבאה. אותם שיקולים זרים שהנחו אותו אז רק החמירו את מצבו וכיום יש לו עוד יותר סיבות לברוח, להאשים ולהשניא את כל מי שאומר לך אמת ולא מרצה או מתחנף אליו.
"עשבים שוטים" אמיתיים לא צריך לחפש רחוק. הם נמצאים בסביבת ראש הממשלה נתניהו. הם קבוצת החנפנים וזורעי הרעל, השנאה והפירוד שמקיפים אותו. מעולם בתולדות ישראל לא הייתה ממשלה מנופחת כל כך, חסרת תוחלת כל כך, של אנשים חסרי עמוד שדרה האוחזים בקרנות המזבח.
והעם שלטענתו בחר בו, 70% מהעם הזה לא מאמין בראש הממשלה. הוא לא מאמין שהוא פועל להחזרת החטופים, לא מאמין בתקציב המופקר, הוא דורש ועדת חקירה ממלכתית והוא יודע היטב שלעולם הוא לא יקח אחריות.
מנצלים את הפטריוטיזם של הציבור
מלחמת שולל שלא נועדה באמת להחזרת החטופים, אלא לשם כיבוש עזה כמהלך פוליטי לשימור הקואליציה, היא מלחמה לא לגיטימית. מלחמה ללא קונצנזוס, שבמוקדם או במאוחר תאבד את שארית התמיכה בציבור הישראלי. זה זילות של צה"ל, הנאלץ להילחם מלחמה שמנוגדת למטרותיה. זה ניצול תמימותם של חיילים שבאמת ובתמים כמהים להחזיר את אחיהם ולא מוכנים להפקיר אותם. הם מחונכים לא להשאיר פצועים מאחור ולא להפקיר חברים בשבי האויב. הם יודעים שמחר הם עלולים להיות בנעליהם. נתניהו מבין זאת היטב, ולכן מפריח סיסמאות כי מטרת הלחימה היא השבת החטופים, כאשר בפועל המטרה היא כיבוש עזה תוך הכשלת מהלכים להחזרת החטופים.
אין ציניות גדולה יותר מניצול יושרה, פטריוטיזם ואמונה תמימה בכנות הצהרות מצד אזרחים וחיילים בשעה שהמנהיג עצמו מבטא חוסר אמון במדינה שהוא עומד בראשה ובמוסדותיה. הוא הרי מכריז השכם וערב על קיומו של "דיפ-סטייט", משתלח בכל מוסדות המדינה ובראשי השירותים שלה, ומתכחש לעיקרון הפרדת הרשויות. איפה נשמע כדבר הזה שראש ממשלה עומד על במות בין-לאומיות ומשמיץ את מדינתו? אנשים שהיו כה גאים בישראליותם, מתקשים להרים את הראש ולהאמין בחוסר השפיות המתרחשת לנגד עיניהם ותוהים לאיזה מחוזות אפלים עוד ניתן להתדרדר.
דוקטרינת הביטחון של ישראל תמיד קידשה את ממד הזמן כבסיס לאסטרטגיה וכמדד להצלחה או כישלון. משם באה תפיסת היסוד של השאיפה ל"מלחמות קצרות". מלחמות עבר שארכו שבועות נחשבו ארוכות וביטאו חולשה ביכולת של צה"ל להכריע. המלחמה הנוכחית, לעומת זאת, איבדה כל פרופורציה של ממד הזמן. היא מתנהלת מסיסמה לסיסמה. מ"ניצחון מוחלט" ל"פסע מניצחון" וכעת ל"משא ומתן תחת אש". שבוע מתווסף לשבוע. שבועות הופכים לחודשים ואנו נלחמים כבר שנה וחצי מול האויב הכי חלש שלנו, חמאס. זו מלחמה לא סבירה ולא הגיונית בעליל. מלחמה שמבטאת פשוט תסכולים של מי שמבטיחים גדולות ונצורות ומתקשים לממשן. בעיקר, זו מלחמה פוליטית שציר הזמן שלה מותאם לתוחלת החיים של הקואליציה, במנותק מהמתרחש במרחב הלחימה.
על מה בדיוק נלחמים
הלגיטימציה היחידה היא לכאורה חטופים. אולם, אותם יכול נתניהו להחזיר אם רק יחזור למתווה ההסכם שהוא החליט להפר. אבל נתניהו מעדיף לשחוק את הצבא ולא להחזיר את החטופים שעלולים לסיים לו את המלחמה מוקדם מדי, וצה"ל באמת הולך ונשחק.
המטה הכללי החדש, מתוך רצון להוכיח את עצמו ואת יכולתו להביא תוצאות טובות יותר, רק מעמיק את הדישדוש בביצה של עזה. שוב ושוב חוזרים למקומות שצה"ל כבר היה בהם. הורגים עוד מחבלים, אחרי אלפים רבים שכבר הרגנו. בהיעדר מטרות ולוח זמנים להשגתם, אין אפילו דרך למדוד את הצלחת צה"ל והמציאות בינתיים מראה אחרת. תפקיד הרמטכ"ל להעמיד את הממשלה על חובתה להגדיר בצורה מפורשת מה בדיוק היא רוצה ומה היעדים המדידים הברורים ולוח הזמנים להשגה. זו חובתו לציבור ולמשפחות המשרתים. הם צריכים להבין על מה בדיוק נלחמים. במקום זאת, הוא לוקח את הצבא למלחמה לא ברורה, לדרך ללא יעד ולמסע שסופו לא נראה בעין.
גם אם המצרים יצליחו לשכנע את חמאס לבצע פעימה נוספת, די ברור שאין בכוונת ראש הממשלה לעמוד גם בהסכם הזה. שאיפתו היא רק להביא עוד כמה חטופים, להרגיע קצת את הציבור ולשפר את הסטטיסטיקה של השבים, ששופרותיו מציגים בגאווה בתקשורת כאילו חטופים זה סטטיסטיקה. האיש מנותק, חסר רגישות ואמפתיה, ומנוכר לרגשות הציבור.
חובת העם לומר את דברו ולעמוד נכוחה בכל דרך חוקית. לציבור אין זכות להפר את החוק כפי שנוהגת ממשלתו. הציבור צריך להיות טוב בהרבה מהרמה של נבחריו, שאיבדו מזמן את הלגיטימציה. יש לעשות הכול כדי להוביל לבחירות עכשיו. לעם אין זמן. יש לו הרבה מה להפסיד בעת שבוזזים את כספו, מסכנים את חירותו ושולחים את בניו ובנותיו למלחמות מיותרות.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף. שימש קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים