המתקפה הצבאית שביצעה הודו הלילה (בין שלישי לרביעי), במהלכה הותקפו כמה אתרים בפקיסטן ובחבל קשמיר שבשליטתה, מהווה לא רק תגובה לפיגוע טרור חסר רחמים בעיירת הנופש פאהלגם, אלא גם נקודת מפנה בעימות המתמשך עם פקיסטן.
לאחר מתקפות טרור חוזרות ונשנות בעשור האחרון, מבצע "סינדור" מציב חזון אסטרטגי חדש, שבו הודו מאותתת על גישה תקיפה ובלתי מתפשרת כלפי פקיסטן וארגוני הטרור הפועלים משטחה. הצעד הזה משדר מסר ברור לפקיסטן ולמדינות אחרות באזור, ומצביע על שינוי מדיניות, שלא בהכרח יסתיים במתקפה צבאית אחת, אלא עשוי להוות את תחילתה של גישה חדשה כלפי מעשי טרור והסלמה אזורית.
המבצע ההודי כוון לעבר תשעה אתרים שהוגדרו כ"מחנות טרור" של ארגונים קיצוניים כמו "לשקאר א-טייבה" ו"ג'יש-א-מוחמד". לפי מקורות הודיים, המבצע בוצע באמצעים מדויקים, כולל רחפנים מתקדמים, והביא לחיסול כ-70 פעילי טרור. לעומת זאת, פקיסטן מדווחת על נפגעים במספרים נמוכים יותר, וכינתה את התקיפה "מעשה מלחמה". תגובתה, נכון לעכשיו, נותרה מדודה. דובר צבא פקיסטן: "נגיב למתקפה של הודו בזמן, במקום ובאמצעים שנבחר". ההחלטה לכוון עמוק לתוך שטח פקיסטן הייתה סטייה מהדוקטרינה הקודמת וסימנה רמה חדשה של אסרטיביות אסטרטגית.
כבר לא מכילים פעולות טרור
במהלך העשורים האחרונים התמודדו הודו ופקיסטן עם שורת עימותים צבאיים, לרבות מלחמות כוללות בשנים 1947, 1965, 1971 ו-1999. בנוסף, נרשמו פעולות צבאיות חוצות גבול – דוגמת התקיפות ההודיות ב-2016 וב-2019 – שלא התפתחו לעימותים רחבי היקף. מגמת הריסון היחסי ששררה במקרים אלו נובעת בראש ובראשונה מההבנה ההדדית באשר לסיכון הגלום בהסלמה בין שתי מדינות גרעיניות, אשר עלולה להוביל לתוצאות הרות אסון. שיקולי הרתעה אלה, לצד לחצים דיפלומטיים מצד גורמים בין-לאומיים, ובראשם ארצות הברית, תרמו להגבלת ממדי הסכסוך ולמניעת הידרדרות לעימות כולל.
בשנים האחרונות, הודו הגיבה בהדרגה לתקיפות טרור מצד קבוצות פועלות מתוך פקיסטן, כאשר כל שלב בתגובה הצבאית היווה שדרוג ביחס לעבר. בין 2001 ל-2002, התקיימו הכנות צבאית בלבד ללא פעולה ישירה; לאחר מכן, במתקפות ב-2008, לא הייתה תגובה גלויה מצד הודו; ב-2016, כתגובה למתקפה על הבסיס הצבאי באורי, בוצעו תקיפות כירורגיות שהיו מוגבלות בהיקפן ובתוצאותיהם; ותקיפות בבלקוט ב-2019, שהתמקדו במטרות מוגבלות. עם זאת, "מבצע סינדור" הנוכחי מהווה שינוי מהותי בכל ההיבטים – הן בהיקף והן בעוצמה, בתוצאות ובפוטנציאל ההסלמה שעלול להביא עמו, כאשר הוא עולה בהרבה על כל הפעולות הקודמות ומעיד על שינוי אסטרטגי עמוק בגישה ההודית כלפי מעשי טרור.
"מבצע סינדור" נועד להשיב את אפקט ההרתעה מפני טרור, שנוצר בעקבות תקיפות בלקוט שבוצעו על ידי חיל האוויר ההודי בשנת 2019, אך נשחק בעקבות פיגוע הטרור בפהאלגאם. מאז פיגוע בפולהואמה ב-2019, לא התרחשו מתקפות טרור בעוצמה גבוהה, והערכת המערכת הביטחונית בהודו הייתה כי התקיפות במסגרת "מבצע בלקוט" הצליחו להרתיע את פקיסטן מביצוע פעולות טרור נגד הודו.
תגובה או אסטרטגיה?
מהמתקפה ההודית הלילה ניכר כי היא שואפת להנחיל משוואה ברורה: כל מתקפת טרור שמקורה בפקיסטן – גם אם לא תתבצע הוכחה חד-משמעית למעורבות המדינה – תזכה לתגובה צבאית מיידית. בכך מנסה הודו לבטל את המרחב האפור שניצלה פקיסטן בעשורים האחרונים, אותו מרחב שבו פעלו ארגוני טרור מבלי להיחשב כהפעלה ישירה של המדינה. מבחינה אסטרטגית, הודו מאותתת שהיא אינה מקבלת עוד את ההבחנה שבין טרור לבין עימות צבאי קונבנציונלי, ומערערת את הרעיון שמתקפת טרור לא יכולה לזכות בתגובה צבאית בגלל חשש מהסלמה גרעינית. בכך היא מאלצת את פקיסטן להתמודד עם מציאות חדשה – שבה הסיכון למלחמה קונבנציונלית גובר אם לא תבלום פעילות טרור משטחה.
במקביל, הודו מאותתת גם לשחקנים אזוריים – מסין, דרך מדינות המפרץ ועד טורקיה – כי אינה מהססת להפעיל כוח צבאי כדי להגן על ריבונותה והאינטרסים שלה. בכך היא משדרת אסרטיביות גוברת בזירה הבין-לאומית, כחלק מהתפיסה הרואה עצמה כמעצמה עולה.
מנקודת מבט הודית, תפקידם של צדדים שלישיים מוגבל כעת לתמיכה בניו-דלהי או בחירה לא לעשות זאת, שלכל אחד מהם יכולות להיות דרגות השפעה שונות על מערכת היחסים של הודו איתם. ניו-דלהי צפויה לצפות מבעלות בריתה האסטרטגיות לאמץ קו מדיניות אחיד עמה בכל הנוגע להתמודדות עם טרור, להפעיל לחץ מדיני וכלכלי על פקיסטן, ולהגיב בתקיפות כלפי ניסיונות לגנות את פעולתה הצבאית או להציג אותה כבלתי מוסרית. לשם כך, הודו תסתמך על משקלה כמעצמה כלכלית עולה, שחקנית מרכזית בשווקים ובמוסדות גלובליים, וכן על כוחן של תפוצותיה והשפעת שותפויותיה הבין-לאומיות.
התקיפה ההודית לא נועדה רק להעביר מסר לפקיסטן. מבעד לשיקולים האסטרטגיים, יש כאן גם נדבך פוליטי-פנימי מובהק. מבצע צבאי מסוג זה, במיוחד כשהוא מלווה במסרים סמליים כמו בחירת השם "סינדור" (אבקה ממנה עשוי הסימון המפורסם בשביל המצח, המסמל נישואין בחברה ההינדית), מתכתב עם רעיונות תרבותיים ולאומיים שמעצימים את תחושת הלכידות, משדרים מסר של מאבק באיסלאם ומדגישים את החשיבות הגוברת של נשים בתפיסה הלאומנית של מפלגת השלטון.
למרות הסיכוי להסלמה, הודו רואה במבצע לא רק תגובה טקטית – אלא ניסיון להנדס מציאות אסטרטגית חדשה. האם הגישה הזו תביא להפחתת פיגועים בעתיד, או שמא תוביל להסלמה מסוכנת? קשה לדעת. מה שברור הוא ש"מבצע סינדור" מהווה קו שבר משמעותי במדיניות הביטחון של הודו – קו שעשוי לשנות את כללי המשחק בדרום אסיה.
>>> ד"ר אושרית בירודקר היא מומחית למדיניות החוץ והביטחון של הודו, עמיתת מחקר בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS), מייסדת ומנכ״לית INDIVADE