בזמן שסופה של המלחמה בעזה אינו נראה באופק, מסתמנים ארבעה מודלים או גישות למיצויה ולסיומה. מודל "הניצחון המוחלט", שמקדם ראש הממשלה, המדבר על הכרעת חמאס צבאית ושלטונית, פירוז כל הרצועה והשבת כל החטופים; מודל "וויטקוף" (המקורי) של עצירת הלחימה בתמורה לשחרור מחצית מהחטופים (להבדיל מהצעתה הבלתי קבילה של חמאס לשחרורם בסוף ההפוגה); מודל סיום המלחמה בכפיה בין-לאומית והמודל שגיבשנו ב"מיינד ישראל" - "הניצחון החכם" – המדבר על הסכמה ישראלית לסיום המלחמה כמנוף לשחרור כל החטופים בפעימה אחת ולהשגת יתר מטרות המלחמה לאורך זמן. זאת, תוך סלילת הדרך לקידום הנורמליזציה עם סעודיה ולהתארגנות מול האיום הגרעיני האיראני.
ניתוח כל המודלים מראה כי מחיריו של "הניצחון המוחלט" אדירים, והוא מוביל בהכרח לכיבוש הרצועה, לכינון ממשל צבאי בשטחה, לנשיאה של ישראל, לבדה, בנטל האחריות על חיי האוכלוסייה הפלסטינית ברצועה, ולמדרון חלקלק למעמד של "מדינה מצורעת" תחת סנקציות.
האופציה הנוחה לעולם - היא הכי מסוכנת לישראל
מודל "הניצחון המוחלט" מדבר על הכרעה מלאה של חמאס באמצעות דחיקת כל אוכלוסיית עזה לאזורים מתוחמים, שליטה על חלוקת המזון, כיבוש יתר השטחים וטיהורם עד לפירוז מוחלט של הרצועה, הגליית ראשי חמאס, ומימוש תוכנית טראמפ להגירה מרצון (הגם שאין בנמצא מדינה המוכנה לקלוט את העזתים). כשראש הממשלה מבהיר כי גם אם נעצור את הלחימה כדי לממש עסקת חטופים חלקית (מתווה וויטקוף) העצירה תהיה זמנית בלבד, והמלחמה תחודש בכל מקרה - הוא בעצם מבטיח (כנראה במכוון) שחמאס ידחה את העסקה ולא ישחרר חטופים.
פירוז מוחלט של עזה ("עד הקלצ'ניקוב האחרון"), שזה כמו לרוקן את הים בכפית, מבטיח שישראל תישאר ברצועה עוד שנים, אם לא עשורים. בנוסף, מכיוון שישראל לא בונה חלופה לאחיזת חמאס באוכלוסייה, הוואקום שתיצור הפגיעה הצבאית בחמאס ובשליטתו בעזה, יתמלא מחדש, על ידי ישראל עצמה או בחזרה הדרגתית של פעילי ארגון הטרור ומנגנוניו השלטוניים והצבאיים, בשטחים שתעזוב.
זה למעשה מה שקורה לנו בעזה מתחילת המלחמה, כאשר ללא חלופה לחמאס (שאותה צריך לייצר הדרג המדיני) גם אם נגדיל את הסד"כ הלוחם, נרחיב את המבצעים ונחזור עליהם, הבעיה לא תיפתר. ללא אלטרנטיבה לחמאס, צה"ל יישאב עוד ועוד לעזה, עד כדי כינון ממשל צבאי דה-פקטו.
מחירי כיבוש עזה, כינון ממשל צבאי ונשיאה באחריות על חיי האוכלוסייה הפלסטינית יהיו כבדים מאוד לביטחון ישראל ולעתידה: גזר דין מוות לחטופים, חיים יקרים של חיילים בסדיר ובמילואים, במלחמה ללא תוחלת נגד "זינוב" וגרילה, עול עצום על הצבא, הכלכלה והמשק, בידוד מדיני וסנקציות, דחיית הנורמליזציה והאינטגרציה באזור, ופגיעה ביחסים עם מדינות המערב, ובראשם בעלת בריתנו הגדולה והיחידה ארצות הברית. יתרה מכך, המציאות במסגרתה ישראל היא זו ש"עושה סדר" בעזה, עלולה להפוך נוחה לכל יתר השחקנים. הזירה האזורית והבין-לאומית תתרחק ממעורבות בעזה, תוך הותרת ישראל לבדה עם הבעיה, וצה"ל יתקע בתוך הרצועה לשנים.
לחלופין, הרחבת המלחמה בעזה והתמשכותה, ללא תוחלת וסוף נראה לעין, עלולה להוביל למהלך בין-לאומי לכפיית סיומה על ישראל ("מודל כפיה בין-לאומי"). ארצות הברית והעולם - המאבדים סבלנות בצל המשבר ההומניטרי המחריף, התמונות הקשות של הרג בלתי מעורבים ורעב ברצועה - עוצרים את ישראל, למשל באמצעות החלטת מועצת הביטחון או איומים בסנקציות, וכופים עליה סיום בתנאים גרועים לישראל.
בתרחיש זה, נאבד את כושר המיקוח והשליטה על התמורות להפסקת המלחמה, באופן שיוריד לטמיון את כל ההישגים הצבאיים נגד חמאס, שנקנו בדם, וסביר כי מספר החטופים החיים שיוחזרו יהיה נמוך יותר וכי חמאס לא יפורק.
ישראל מצהירה על נכונותה לעצור את המלחמה באופן זמני כדי לממש את "מודל וויטקוף". מדובר בעצירת הלחימה לחודשיים בתמורה למימוש עסקת חטופים חלקית, ערבויות לחמאס שהמלחמה לא תחודש, משא ומתן על שחרור יתר החטופים, והסכמה של חמאס לוותר על השלטון (לפחות להלכה), כשבמקומו ינהלו את הרצועה כוחות ערביים ובין-לאומיים במעורבות הרשות הפלסטינית, בהתאם להצעה המצרית-ערבית לשיקום עזה.
הבעיה ב"מודל וויטקוף" שהוא מעמיד בספק את סיכוי כל החטופים החיים לשרוד, וגוזר "סלקציה" אכזרית הכרוכה בעסקה המשחררת רק חלק מהם, בשלב הראשון. בשלב השני, הצדדים ינהלו משא ומתן על סיום המלחמה והחלפת שלטון חמאס, בהתאם להצעה שהניחו על השולחן מצרים ומדינות ערב לשיקום הרצועה. זאת, ללא זיקה לפירוזה, וכשעל ישראל צפויים לחצים כבדים שלא לחזור ללחימה.
מודל "הניצחון החכם" - איך לרתום את העולם הערבי לפירוק חמאס
ב"מיינד ישראל" גיבשנו מודל נוסף - "הניצחון החכם" - המשלב את היתרונות של כל המודלים וממזער את חסרונותיהם. בתוכנית, המתבססת על הישגי המלחמה והלחץ שבו נמצא חמאס כתוצאה ממבצע "מרכבות גדעון", ישראל מסכימה לסיום המלחמה ולנסיגה מעזה, תמורת שחרור מידי של כל החטופים והתניית מימוש התוכנית המצרית-ערבית לשיקום עזה, בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, בפירוז של הרצועה מנשק ומניעת התעצמות עתידית. בכל מקרה שבו חמאס לא מחזיר את כל החטופים/לא מתפרק מנשקו/מנסה להשתקם ולהתעצם, ישראל תחזור, בהסכמת צד עם ארצות הברית, למאמץ צבאי נרחב ברצועה, כשהאשמה בחידוש המלחמה והלחצים הבין-לאומיים מופנים כלפי חמאס.
ישראל תניח על השולחן עמדה מפורטת של התנאים לשיקום הרצועה בהקשרי הפירוז ותגייס את תמיכת ארצות הברית, אירופה ומדינות ערב בדרישותיה. בשלב הראשון, ישראל תסכים לסיוע הומניטרי בלבד, הכולל מזון בסיסי, דלקים חיוניים, ומבני מגורים ארעיים לעקורים; ויובהר כי שיקום מלא של הרצועה – פינוי מקיף של ההריסות, תשתיות דיור קבועות, מערכות חשמל, מים, תחבורה וכלכלה – יותנה בפירוזה המלא.
מה יכלול הפירוז? הבנות ברורות של כל הצדדים כי חמאס לא ישלוט בעזה, ימסור נשק ויתפרק מתשתיות טרור (אתרי ייצור, מחסני נשק, מערכי פו"ש וכדומה) מעל ובעיקר מתחת לקרקע. הפירוק יבוצע באמצעות כוחות ערביים וחברות קבלן העוסקות בביטחון ועל בסיס פיקוח חודרני. לשם כך, תידרש צמרת חמאס הצבאית והמדינית לעזוב את הרצועה, וציר פילדלפי ייחסם להברחות, בשיתוף פעולה בין ישראל, מצרים וארצות הברית.
ישראל צריכה לחתור להבנות עם מדינות ערב וארצות הברית, על מנגנון פיקוח יעיל; ולהבנות בילטראליות עם וושינגטון, בדומה לאלו שהושגו סביב הפסקת האש בלבנון, המבטיחות שלצה"ל נשמרת הזכות לאכוף את הפירוז, היכן שיהיה מידע על נשק ויכולות צבאיות שאינן מטופלות במסגרת ההסכם, ולהמשיך לרדוף את מבצעי טבח 7 באוקטובר ואת האחראים לו.
כדי לקדם פירוז הדרגתי של עזה, שייקח שנים רבות, ועל בסיסו את שיקומה ("שטח שלא יפורז לא ישוקם"), תידרש אלטרנטיבה לחמאס - שתהיה מבוססת בתחילה על כוחות ערביים שיפעלו שבמקביל גם לפירוק נשקו ושלטונו, וגם ישלטו בסיוע שיזרום לעזה ובשיקומה. במנגנון ישולבו בהדרגה גורמים פלסטינים מקומיים, כולל בעלי זיקה לרשות הפלסטינית, בכפוף לרפורמות שתעבור, אותן דורשות גם מדינות ערב כתנאי להשתתפותה בשלטון בעזה.
בשורה התחתונה, מודל "הניצחון המוחלט" עלול להוביל להשתעבדות מוחלטת של ישראל לעזה, לכיבושה ולניהול חיי האוכלוסייה העזתית. מנגד, בידי ישראל מנוף רב-עוצמה לפירוק שלטון חמאס והסרת האיום הצבאי מעזה לאורך זמן, באמצעות התניית השיקום בתהליך פירוז ורתימת מדינות האזור והעולם למימושו. זאת, בתנאי שתשכיל לייצר התניות ותמורות לנכונותה לסיים את המלחמה, במקום לרדוף אחרי אשליית "הניצחון המוחלט", שמותירה אותה לבדה עם בעיית עזה, מעכירה את יחסיה עם ארצות הברית, מרסקת את מעמדה במערכת הבין-לאומית, חושפת אותה לעונשים ולהכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית, ומרחיקה אותה מנורמליזציה ומיקוד בזירה האיראנית.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL