באזורינו אין ואקום אף לא לרגע אחד. המציאות מאתגרת באופן כזה שאיבוד היוזמה משאיר בפועל את ישראל הרחק מאחור ומחוץ לתמונה. מהלכי מלחמת חרבות ברזל הביאו להזדמנויות יוצאות דופן לשינוי האזור, ולבנות בו סדר חדש שיכול להקנות לישראל, בפרק זמן מוגבל, יכולת להיות המובילה האזורית. ממשלת ישראל תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו העדיפה להתבשם בהישגים הצבאיים ולתרגם אותם לצרכים פוליטיים פנימיים בלבד, וניצבת כעת אחרי שהרכבת יצאה מהתחנה בנחיתות אזורית מול אחרים שניצלו את הישגיה. בפועל, כעת ישראל עומדת בפני מציאות שמתהפכת עליה לרעה.
ארצות הברית לוקחת יוזמה ומנצלת את החולשה האיראנית. היא פועלת במישרין מולה במשא ומתן לפירוק הגרעין, תוך בלימת התוכנית הישראלית לתקיפה והותרת ישראל גם מחוץ למשא ומתן המדיני.
הלהיטות הטראמפיסטית להביא להסכם מהיר מול היתרון האיראני במשא ומתן יביא, קרוב לוודאי, בתנאים הנוכחיים, לתוצאה של הסכם גרוע בהרבה מההסכם של 2015. הסכם טוב נדרש לכמה דברים: הגדרות זמן הפירוז חייבות להיות ממושכות הרבה יותר, ברמה של עשרות שנים, הורדת ההעשרה אל מתחת ל-3%, הגבלה ברורה על היקף, סוג הטילים ופיתוח ראש הטיל, רמת בקרה ופיקוח הדוק עם שיניים, ולא פחות חשוב - הגבלה חמורה על הפצת טרור אל מחוץ לאיראן. מה הסיכוי כיום להביא הסכם טוב? נמוך מאוד. ראשית, איראן נמצאת במקום הרבה יותר מתקדם, המפעלים שלה יותר מוגנים, ובלוחות זמנים קצרים לא ניתן להשיג הסכם טוב. מה הסיכוי שישראל תתקוף בלי ארצות הברית? לא קיים, אלא אם המשא ומתן ייכשל או יגיע למבוי סתום. רק אז תאפשר זאת ארצות הברית, אבל בלעדיהם כדאי להשאיר אופציה להמשך המשא ומתן. בתקיפה ישראלית בלי שילוב אמריקני צבאי מאסיבי, התוצאה תהיה בלתי מספקת ותדחוף את האיראנים לגרעין מלא.
ההימור המוקדם של נתניהו על טראמפ היה הימור ענק וגם הימור מסוכן. המשמעות של הצלחתו עלולה להסתבר כבעיה היסטורית. גם אם קיבלנו ממנו יותר פצצות, אך טראמפ יביא הסכם גרעין גרוע, מתן מרחב שליטה לארדואן בסוריה, ובסוף הוא גם יכפה את סגירת המלחמה כשזה יפריע לו מול סעודיה, בלי להביא נורמליזציה מולם, כל האירוע יהפוך למסע קבורה מפואר של קריירת נתניהו.
ישראל לא ניצלה את ההישגים הצבאיים בכל הגזרות
בסוריה פספסנו את הרכבת. טורקיה, בידיעת ארצות הברית, משתלטת על סוריה ויוצרת בה בסיס לפאזל אזורי חדש, כשישראל לא רק מחוץ לדלת הזאת, אלא שתפקידה להיות המטרה העוינת לברית המשותפת נגדה. ישראל מיצבה עצמו במו ידיה כמוקד לשנאה האזורית של כל הברית הטורקית החדשה הנבנית נגד הציר השיעי, וכן נגד ישראל.
לבנון היא דוגמה נוספת. היא נבנית מחדש הודות ליוזמה המדינית האמריקנית-צרפתית, ומחזירה לעצמה צעד אחר צעד את השליטה במדינה. כמובן שלא ירחק היום שישראל תידחף החוצה ותידרש לתת בחזרה את כל תיקוני הגבול.
בינתיים, ההסכם הסעודי נרקם מאחורי הקלעים, וישראל? גם כאן תיוותר בחוץ, כי היא לא מסוגלת לסיים את המלחמה בעזה. ישראל הופכת למוקצה אזורי מחמת מיאוס, והופכת מנכס לנטל אזורי.
אם מתבוננים מקרוב, ההתנהלות בסוריה היא דוגמה מאלפת לאיוולת הישראלית. שינוי המשטר בסוריה היווה הפתעה מוחלטת לישראל, אבל כן היה מתוכנן מראש על ידי טורקיה שהתחברה לג'ולאני, וההבנה שההתקפות הישראליות על חיזבאללה יצרו הזדמנות פז להתנפל על דמשק ולהדיח את אסד - כפי שאכן קרה.
בעוד ישראל חושבת דרך קשית, מחסלת את שארית האמל"ח של צבא אסד, רצה להתרברב על הישגיה וממהרת בלי כל מחשבה אסטרטגית לבנות "קו בר-לב" קטן בתוך המובלעת, שלא מוסיף לה אפילו יתרון טקטי - אנקרה קטפה בשקט את כל הגביעים, חברה על-מלא לג'ולאני, בנתה מחדש את מרחב ההשפעה האזורי שלה בתיאום מלא עם טראמפ, כמובן מאחורי גבו של נתניהו שהיה עסוק באותה עת "בפוטו-אופ" בפסגת החרמון. בן לילה תפסה טורקיה מעמד אזורי, מדיני וצבאי בסוריה וכלפי האזור, וישראל הפכה לחברת טיולים למתנחלים בעיירה ח'אדר. כל אחד והאינטרס האזורי שלו.
לא מוכנים לתוכנית הטורקית
התוכנית הטורקית הינה גדולה הרבה יותר, ולא רק בסוריה. זאת תוכנית אסטרטגית סונית אנטי-ישראלית אזורית. היא תכלול את עיראק, תגרור את לבנון, ותנסה גם את ירדן. בסיס האינטרס המשותף הינו בלימת "האימפריאליזם הישראלי" שהנרטיב שלו מתבסס הכיבוש הישראלי בעזה, הכיבוש בלבנון, בסוריה, ביהודה ושומרון. אפילו ירדן, שתידרש להצטרף למהלך כזה, תתקשה לעמוד נגדו על רקע הזלזול הישראלי המתמשך של ממשלת נתניהו בירדן והצורך הפנימי שלה להראות הזדהות אנטי-ישראלית מול הבעיה הפלסטינית שישראל הולכת ומחריפה.
ככלל, חוץ מפעולות צבאיות שבעיקר ניזומות על ידי הצבא, אין לישראל שום תכנון מדיני - כלום. מלבד פוליטיקה פנימית, אין חשיבה או ראיה מדינית אזורית, ועל אף שהישגיה הצבאיים העניקו לה הזדמנות היסטורית לעשות שינויים באזור ולהפוך למובילה אסטרטגית של הציר האזורי האנטי-איראני, העיסוק האובססיבי של ראש הממשלה בענייניו, בקואליציה, ובפוליטיקה הרעילה, הביאה את מדינת ישראל אחרי האסון הגדול ביותר שקרה לה להחמצה הגדולה ביותר של הישגי המלחמה, שעלו לה בדמים רבים. שכרון הכוח והעיוורון המוחלט דחקו את ישראל חזרה לפינה מהמקום המרכזי שאך הייתה בו.
היות שהחלום לנורמליזציה מול סעודיה, שהיה קרוב, נראה עתה רחוק מתמיד, וההישג היחיד שנותר לאוזלת היד המדינית יהיה כנראה סיפוח עזה על 2.5 מיליון הפלסטינים שבה. בהחלט, בדיוק מה שישראל במצבה הכללי הקשה זקוקה לו כדי להתרסק סופית.
התפכחות קשה מהמלחמה
מלחמת "שערי הגיהינום" בעזה מגיעה לשלב ההתפכחות. ההר הוליד עכבר, והעכבר חוזר למנהרות, שם חמאס מיטיב להסתתר ולא נדרש להילחם בצה"ל שמסתובב מעליו. המצב מתחיל להתהפך עלינו, שכן אין באמת מספיק נקודות תורפה צבאיות שאפשר עוד לנצל על חמאס, שחוזר למצב הצבירה הבסיסי שלו כארגון דיפוזי. אין לו באמת בעיה של טריטוריה כפי שאנו מספרים לעצמנו. המועקה של האוכלוסייה לא ממש משנה את החלטותיו, כך גם הלחץ ההומניטרי. כאשר יגיע למצב קריטי של רעב, תסבול האוכלוסייה הרבה יותר ממנו וזה יפגע בישראל לפני שיפגע בו. אגב, המחסנים של חמאס תמיד יותר מלאים משל שאר האזרחים.
צה"ל נדרש לעמוד מול כל כך הרבה חזיתות ובהיקף פריסת כוח גדול בהרבה ממה שהוא יכול לספק ולקחת עליו אחריות מלאה. מה גם עוד שטרם קיבל את הזמן הנדרש להתאושש ממלחמה כל כך ארוכה, הנמשכת ללא יעד ובאופן חסר תכלית.
המכתבים הנערמים הפונים לראש הממשלה ומבקשים להחזיר חטופים במחיר הפסקת מלחמה, הם המציאות החדשה שנתניהו מתכחש אליה. כמו ב-6 באוקטובר, נתניהו מתנתק, בונה סביבו עולם פוליטי רעיל ומשתלח באופן חסר רסן בכל מי שמציב מול פניו את המציאות. זהו מצב מאוד מסוכן לביטחון המדינה.
היתרון של נתניהו כעת הוא שיש לו קואליציה שמחה ועליזה, עם "מגרש המשחקים" בעזה. הצבא מאפשר לו להמשיך בדרך הניצחון המוחלט לשום מקום, מלחמה ללא יעדים, ללא אסטרטגיה, וגם ללא לגיטימציה ציבורית. עם זאת, לא ניתן יהיה להמשיך לעשות אותה גם בלי חיילים. זה לפחות צריך להעיר את הרמטכ"ל להבין את מגבלת הכוח שנקלע אליה. אם החטופים לא יחזרו, תהיה בעיה קשה מאוד למוטיבציה של הצבא להמשיך להילחם. זו תהיה בעיה ערכית, מוסרית ומוראלית.
בינתיים עסוק נתניהו במלחמות חשובות יותר כמו לפטר את ראש השב"כ, היועמ"שית, לפלג את העם, לשחוק את הצבא. כל מה שיוצר כאוס שיעזור להגן על שיטת השלטון שלו ולהציבה מעל החוק. מעולם לא הייתה בישראל ממשלה כל כך חלשה, מנותקת, עם שיקול דעת מעוות, ולא רלוונטית בהשפעתה באזור.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף. שימש קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים בצה"ל