ההכרה ששלב הארכת המלחמה בעזה מיצתה את עצמה ולא מביאה לשום הישגים כנראה נפלה. הבעיה שעומדת בפני הממשלה כעת זה כיצד להסביר את זה לציבור, שכבר יודע את זה הרבה מאוד זמן.
ההישג החשוב מול איראן לא באמת השפיע על חמאס כמו שהוא השפיע על ראש הממשלה, שמבין שזה חלון הזמן שלו למנף את ההצלחה להישג מדיני רחב ולהפיק מכך רווח פוליטי גדול לטובתו וגם לטובתה של ישראל. יש סיכוי גבוה שהוא לא ירצה לחזור על הפספוס הקודם של ההצלחה שכבר הייתה בידיו בתחילת השנה אחרי מיטוט חיזבאללה, אז הוא נכנע לסמוטריץ' ומשך את המלחמה, שנקלעה מאז למבוי סתום ושחקה רבים מההישגים.
המומנטום של נתניהו כעת עם טראמפ יכול להביא להישגים חשובים מאוד כמו חתימת הסכמים עם מדינות האזור, שבהחלט ישפרו מהותית את מעמדה של ישראל במזרח התיכון ויכירו לו מעמד בהיסטוריה הישראלית, בצד אחריותו על אסון אוקטובר.
לסיים עם עזה, לפני הסבב הבא
אלא שכל זה מחייב את סגירת המלחמה האומללה בעזה והחזרת כל החטופים, ורצוי שזה יקרה מהר לפני סבב אפשרי נוסף מול איראן. הממשל בטהראן חוזר לקום על רגליו ומתאושש מהמכה שחטף, אבל העלבון מסתבר צורב יותר. אפשר לתקן מתקנים ובסיסים שנפגעו, אבל קשה הרבה יותר לתקן גאווה פצועה, והרוחות המנשבות מאיראן המתאוששת רעות מאוד. העלבון הופך לזעם, והזעם חוזר לאיומים, ולמהלכים מסוכנים.
המחשבה של טראמפ שהם למדו את הלקח קצת נאיבית ומוקדמת מדי. סיום המתקפה ללא תנאי הסכם עלולה להתברר כטעות, ולכן, ייתכן, שלא רחוק שישראל וארצות הברית יצטרכו לחדש את המתקפה. הפעם, כדי להבטיח הסכם בסופו, או שטראמפ יציב הסכם שלא יוכלו לסרב לו.
בכל מצב, על נתניהו לפעול מהר, לנצל את הדי ההצלחה, ולא להמתין. את עזה ניתן לסגור בפשטות, הסכם משולב עם המצרים בחסות ארצות הברית, שעניינו עסקת חטופים מלאה מול הפסקת אש, ומעבר רצוף לתהליך שיקום של עזה בחסות מדינות ערב. מהלך זה יבטיח את הסרת השלטון מידי חמאס לממשל ומשטרה מקצועיים בחסות מדינות האזור, והיא גם תבטיח שחמאס לא יחזור.
התוכנית הזאת לפרטיה כבר קיימת חצי שנה, אלא שישראל סירבה לדון בה וכעת עם תיקונים מסוימים הפכה לתוכנית הרלוונטית.
האיום הפוליטי עדיין כאן
ההצעה לחזור ל"עסקת ויטקוף" כמתווה של עסקה חלקית הינה רעה מאוד. היא נועדה להכשיל מהלך גדול ורציני של סגירת המלחמה, ומי שדוחף אותו בייאוש זה סמוטריץ' ושר הביטחון שהפתיר זאת בריאיון השבוע. הסיבה לתוכנית חלקית, על אף שסיכוייה קלושים, היא הרצון להמשיך את כיבוש וסיפוח עזה, והדאגה הפוליטית של כ"ץ לשלום הקואליציה.
כ"ץ, השר הפוליטי לענייני ביטחון, דוחק כל העת הזאת בצה"ל להחליף את אונר"א. על אף שהניסיון כבר נכשל, הוא וסמוטריץ' מסרבים להכיר בכישלון והביזיון שמאות חיילים ממשיכים לסכן יום יום את חייהם בעבור חלוקת מזון לעזתים, מכספו של משלם המיסים הישראלי, והעובדה שחיילים נחשפים למצבים חמורים של ירי על אזרחים, שפוגע קשה בערכי הלחימה של צה"ל ובמורל החיילים השחוקים ממילא. כל זה חייב להיפסק. הרמטכ"ל מבין זאת היטב, ונדרש לשים לכך סוף.
המוטיבציה הפוליטית למשוך את המלחמה בעזה החלה כבר בחודש מרץ 2024, כאשר בחודש מאי באותה השנה, הייתה כבר החלטה על שולחן ראש הממשלה ללכת לעסקת חטופים וסיום המלחמה. אלא שהגחמות של סמוטריץ' להקים את גוש קטיף מחדש היו חזקות מיכולתו של ראש הממשלה לעשות את הדבר הנכון. או אז החל מחול השדים הפוליטי מול התעכרות המציאות וגשם הכינויים החל לשטוף את החייאת המלחמה, השגת הניצחון בכיבוש רפיח, כשזה נגמר עברו לצורך בניצחון מוחלט, הפסע שהתארך למסע, פילדלפי וציר נצרים שהפכו ליסוד של ביטחון ישראל, התוכנית למניעת סיוע הומניטרי, תוכנית הקצינים להנעת האוכלוסייה מעזה דרומה, סדרת מבצעי ג'באליה, ועוד כהנה וכהנה.
עסקת החטופים שכפה טראמפ קטעה את הרצף. ההבנה שהרצי הלוי נחוש מידי להפסיק את המחול הפוליטי בעזה ולהתעקש על החזרת החטופים גרמה לסיום תפקידו בחודש מרץ 2025 והביאה רמטכ"ל חדש שרצה להוכיח את עצמו, עם מבצע שמשך עוד ארבעה חודשים וגרע עוד קצת יכולות מחמאס, אבל כעת נדמה שכולם מבינים שגם זמן הפציעות הזה הסתיים.
צריך להתפלל ש-20 החטופים עדיין בחיים, ולכך שחיילינו יחזרו במהרה בשלום הביתה. ישראל יכולה וצריכה לצאת לדרך חדשה, ותוכל לעשות זאת רק דרך בחירות שיתנו לכך מנדט מתוקף.