ב-13 ביוני 2025 ישראל פתחה במלחמה נגד איראן, תוך התמקדות בחיסול הדרג הצבאי העליון ופגיעה, עד כמה שניתן, בתשתיות הגרעין שלה ובמערך הטילים הבליסטיים. זה קרה אחרי 15 שנים של התלבטויות ופעילות צבאית ישראלית שנדחתה כמה פעמים, במיוחד בשנים 2013-2009. ראשית כל, מגיעה מילת תודה לדרג המדיני ולדרג המבצעי המדהים (חיל האוויר, המודיעין, והמוסד) על הביצוע המרשים, אם כי אין מקום לאופוריה. הרי חוקרי יחסים בין-לאומיים משננים את המשפט הידוע, לפיו אנחנו יודעים איך מלחמה מתחילה - אבל לא יודעים איך מלחמה מסתיימת ומהן השלכותיה. כולנו תקווה שהפסקת האש בין ישראל לאיראן תתייצב ותאריך ימים. יכול להיות שהמלחמה הסתיימה, אבל השלום טרם הגיע.
ב-22 ביוני 2025 ארצות הברית הצטרפה למערכה על ידי הפצצת שלושה אתרי גרעין – פורדו, נתנז, ואספהאן. ברור לכל שישראל איננה יכולה להוביל בעצמה לשינוי המשטר המתועב באיראן, ואף לא לחיסול הפרויקט הגרעיני של איראן. לא לגמרי בטוח שאפילו ארצות הברית הצליחה להשמיד לחלוטין את כל הפרויקט העצום שאיראן פיתחה בעשרות השנים האחרונות. יחד עם זאת, ישראל הוכיחה לעולם כולו שהיא לא תרשה לאיראן לחצות את הסף הגרעיני ולאיים על קיומנו, ושהיא מוכנה להשתמש בכוח, כמו שעשתה בעבר ביחס לעיראק (1981) וסוריה (2007). ניתן להתווכח עד כמה איראן הייתה ממש קרובה מלהשיג נשק גרעיני בטווח המידי. יחד עם זאת, יש מקום להזכיר את הגינוי הרשמי של מועצת הנגידים של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בדבר הפרתה של איראן את ההסכם של אי-תפוצת נשק גרעיני (NPT) מ-1968, לראשונה מזה 20 שנה.
יחד עם השבחים לראש הממשלה נתניהו, יש מקום להזכיר שהגענו למרחבים המוגנים ולספיגה של מאות טילים איראניים בשל הפרישה החד-צדדית של הנשיא טראמפ בשנת 2018 מהסכם הגרעין עם איראן של 2015, בעצתו של נתניהו. זה הביא את איראן להפר את ההסכם ב-2020 ולהתקדם בהדרגה במרוץ לנשק גרעיני. ההסכם של 2015, כאמור, לא היה מושלם, אבל היווה אלטרנטיבה טובה יותר לאופציה המלחמתית, תוך כדי פיקוח והגבלה הדוקים של הפרויקט הגרעיני האיראני. גם אחרי התקיפה האמריקנית הכירורגית והאפקטיבית, יש לקוות שהמלחמה הנוכחית תביא להסכם טוב יותר בין ארצות הברית לאיראן, יחד עם המעצמות האחרות (רוסיה, סין, בריטניה, צרפת, גרמניה והאיחוד האירופי). בסופו של עניין, הדרך היחידה למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני בעתיד הינה מדינית, ולא רק צבאית.
בשבוע שעבר צה"ל הכריז רשמית שהזירה של רצועת עזה הפכה להיות משנית, ביחס לזירה האיראנית. ייתכן שהמלחמה עם איראן תגרום לישראלים רבים להבין מי מהווה באמת מקור לאיום הקיומי שלנו (איראן ולא הפלסטינים) ומהי הדרך האפקטיבית ביותר להתמודד עם האיום האיראני הנוכחי והעתידי (במסגרת קואליציה אזורית ובין-לאומית נגד איראן, ולא כ"עם לבדד ישכון"). מכאן, מסקנה שנייה ולא פחות חשובה הינה: הדרך היחידה להתמודד עם איראן היא במסגרת קואליציה של שלום עם מדינות ערב המתונות, בהובלתה של ארצות הברית.
לשתי המסקנות אני מגיע תוך כדי הסתמכות על העובדות הבאות מ"מלחמת 12 הימים":
- איראן הינה מעצמה אזורית, עם אוכלוסייה של 90 מיליון תושבים ושטח שגודלו פי 80 משטחה של מדינת ישראל. יש לה תשתיות מדעיות ותעשייתיות מפותחות. גם אם תוכנית הגרעין נפגעה קשות בעקבות התקיפות של ישראל ושל ארצות הברית, לא ניתן להעלים את הידע ואת המדע שבנו את התוכנית הזו, גם עם חיסול עשרות מדעני גרעין.
- לאיראן ניסיון ארוך במלחמות התשה (מלחמת איראן-עיראק נמשכה כ-8 שנים, עם מאות אלפי הרוגים). אסור למדינת ישראל להיגרר למלחמת התשה עם איראן. הצטרפותה של ארצות הברית, והתגובה ה"סמלית" של איראן נגד הבסיס האמריקני בקטאר, הביאו לקיצור המערכה בין ישראל לאיראן.
- המשטר באיראן הינו קיצוני, פונדמנטליסטי, מושחת ולא פופולרי, אבל הוא איננו בלתי רציונלי. משטר זה פגיע מאוד לסנקציות כלכליות והעדיפות שלו הינה הישרדותו הפוליטית. מכאן, המשטר האיראני חושש ממלחמה כוללת עם ארצות הברית והחרפת הסנקציות נגדו. עם הכרזת הפסקת האש נפתחה הדרך לחזור לנתיב מדיני, בעקבות השימוש המוגבל בכוח והאפקטיבי מאוד על ידי ארצות הברית.
- חמאס וחיזבאללה מזדהים עם איראן, אבל למעשה שני ארגוני טרור הללו ספגו מהלומות קשות מידי צה"ל, ואינם מהווים עוד איום משמעותי לישראל. יתר על כן, החלשתו של חיזבאללה היווה תנאי הכרחי ליציאה למלחמה נגד איראן.
- כמו באפריל ובאוקטובר 2024, ממלכת ירדן שוב נרתמה ליירט כטב"מים וטילים איראניים בדרך לישראל, למרות יחסה העוין למעשיה של ישראל ברצועת עזה ובהר הבית בירושלים. זה מוכיח את החשיבות של הסכמי שלום עם מצרים וירדן, על מנת לשמור על ביטחון ישראל.
- ישראל מתאמת את פעולותיה עם ארצות הברית, והיא זוכה שוב לתמיכה בין-לאומית חשובה על המאמצים המוצדקים למנוע מאיראן יכולת גרעינית צבאית. יחד עם זאת, הקהילה הבין-לאומית מעוניינת לעצור את המלחמה עם איראן, ובמיוחד לסיים את המלחמה בעזה.
מכאן, על הנשיא טראמפ לתקן את הטעות שלו כשהוא פרש ב-2018 מהסכם הגרעין הקודם. לאחר המהלומה הצבאית שהנחית על איראן, עליו להביא להסכם גרעין חדש עם איראן, עם תנאים נוקשים וקפדניים יותר. במקביל עליו לקדם גם את סיום המלחמה בעזה, ובהמשך תהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים שישלב את ישראל באזור.
למלחמות, כמו לתהליכי שלום, ישנם לפעמים תוצאות בלתי-מכוונות(Unintended consequences), גם לטובה וגם לרעה. באותה מידה שלא ניתן להבין את חתימת הסכמי אברהם בספטמבר 2020 ללא התייחסות לאיום האיראני, ייתכן שלמלחמה עם איראן יהיו בסופו של עניין תוצאות בלתי מכוונות חיוביות. ייתכן שהמלחמה תתרום תרומה חשובה לסיום המלחמה בעזה, להחזרת החטופים ולתהליך של שלום ונורמליזציה בין ישראל לבין מדינות ערב, בראש ובראשונה סעודיה.
בצל ההתמקדות הטבעית והאנושית בחילופי המהלומות הקטלניים בין ישראל לאיראן, אסור לנו לשכוח שהמלחמה בעזה עדיין נמשכת ומתארכת, וש-50 חטופים נותרו מאחור. מכאן, היה עדיף אם ממשלת ישראל הייתה מכריזה עוד היום, לצד הפסקת האש עם איראן, שהיא מוכנה לסיים את המלחמה בעזה בתנאי של סילוק חמאס ופירוז הרצועה. לישראל גם חייבת להיות תוכנית יציאה מדינית מהמלחמה עם איראן, בתיאום עם ארצות הברית, בדמות תמיכה בהסכם קפדני שימנע מאיראן להשיג נשק גרעיני בעתיד. אל לנו שוב ליפול במגלומניה ובחטא היוהרה, כמו במלחמת לבנון הראשונה (1982), בשאיפות להחלפת המשטר וסילוקו הקרוב. זה מעבר לכוחנו, ואולי אף מעבר לכוחה של ארצות הברית.
ההכרזה על הפסקת אש בין ישראל לאיראן הן חדשות טובות. זהו הצעד הראשון במעבר המורכב וההכרחי בין מלחמה לשלום, על מנת למנוע מלחמת התשה שתהיה קטלנית לשני הצדדים. במורד הדרך, על ארצות הברית להוביל להסכם חדש בין המעצמות לבין איראן בנושא הגרעיני; על ישראל ואיראן להגיע בהמשך להסדר של אי-לוחמה ("שלום" פורמלי זה נשמע מפורז בשלב זה). אולם, המשימה העיקרית נותרה לסיים את המלחמה בעזה, החזרת כל החטופים, סילוקו של חמאס בדרך מדינית, וחזרה לנתיב של תהליך מדיני ופתרון מוסכם בדרכי שלום של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לצד שלום ונורמליזציה עם סעודיה וכלל מדינות ערב, כולל לבנון וסוריה.
ישראל הוכיחה את עוצמתה הצבאית, את העליונות הטכנולוגית, ואת החוסן של חברתה. עכשיו הגיע הזמן להתקדם לכיוון של שלום מתוך עוצמה, ועם תבונה מדינית שתדע לתרגם את ההישגים הצבאיים הכבירים לעתיד טוב יותר לישראלים, לפלסטינים, ולכלל עמי האזור.
>>> פרופ' אריה קצוביץ' הינו חוקר שלום ומלמד יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים