סאגת מינוי ראש השב"כ מעצימה את משיכת החבל בין הממשלה לבין מערכת המשפט. כמו בטרגדיה יוונית, שבה הגיבורים נדחפים – לעיתים ברצונם, לעיתים, בעיוורונם – לקראת אסון, כך גם כאן. בכל צומת בחירה בין אפשרות מרככת מתח לבין אפשרות שמחריפה אותו, נבחרת, ברצון או בעיוורון, האפשרות המחריפה, המובילה למתיחה נוספת של החבל.
חלק מאניצי החבל כבר פוקעים – הצדדים מכריזים על חוסר הלגיטימיות התפקודית האחד של השני. כך, מכאן, בית המשפט קבע כי ראש הממשלה פעל בניגוד עניינים בעת פיטורי רונן בר, ומשם, ראש הממשלה מבקש למנות את האלוף דוד זיני, למרות קביעת בית המשפט ותוך דחיית דרישת היועצת המשפטית לממשלה שיעכב המינוי עד לקביעת הסדר למניעת ניגוד עניינים. ואתמול (שני), היא הגיבה: ראש הממשלה כלל איננו יכול לעסוק במינוי ראש השב"כ.
החבל טרם נקרע: לא הגענו למשבר חוקתי שבו כל אזרח ואזרחית ייאלצו לבחור בין ציות להכרעת הרשות המבצעת או לפסיקת הרשות השופטת. אך המרחק בינינו לבין האסון הולך ומתקצר, והכול כשברקע מלחמה מתמשכת ומסלימה, אסון חטופים מתנהל ללא אופק וגל גבוה של צונאמי מדיני עומד לשטוף את חופינו.
כאשר הודיע רונן בר על מועד פרישה קרוב והמועד התקבל על דעת הממשלה, התייתרה העתירה נגד פיטוריו. בית המשפט יכול היה להנמיך את להבות המחלוקת, כפי שניסה לעשות שופט המיעוט נעם סולברג. אך לא – שופטי הרוב בחרו להציג משנה מפותחת של הלכות פיטורי ראש שב"כ ואגב כך לקבוע כי ראש הממשלה נגוע בניגוד עניינים. הנכונות העיונית של המשנה (ראש השב"כ הוא נאמן הציבור ולא נאמן ראש הממשלה) ושל הקביעה (לראש הממשלה אינטרס לקבוע מי יעמוד בראש הארגון שחוקר אישים המתפקדים בלשכתו) ברורה בעיניי, אך האם חייב היה בית המשפט לגרד בחרס את האזור המודלק הזה, גם כאשר אז, במועד הפסיקה, הוא לא נדרש להכריע בשאלה מעשית?
חמורה מכך אחריותו של ראש הממשלה: הוא משך את החבל בעוצמה כאשר פעל בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה בהליך הפיטורים. משנודעה לו תגובת בית המשפט, החליט להוסיף למשוך בחבל ביתר-כוח ולמנות מיידית ראש שב"כ. זאת, לא רק בניגוד לעמדת היועצת, אלא גם בניגוד לקביעה מפורשת של בג"ץ שהוא מצוי בניגוד עניינים. הוא אומנם התחייב שהממונה החדש לא יעסוק בעניין פרשת קטארגייט, אבל מה היה נגרע ממנו לו היה ממתין להוראות היועצת לגבי ניגוד העניינים ואז היה ממנה ראש שב"כ בהליך חוקי? ברור שמדובר פה במהלך דווקאי, כוחני, שנועד לסמן את נכונותו שלא להקשיב ל"פקידים". ובעברית: לא לקבל את סמכות "המשפט".
כיוון שכך, היועצת השוותה והעלתה: היא קבעה קטיגורית שראש הממשלה מנוע מלמנות ראש שב"כ כל עוד מתנהלות חקירות נגד אנשי לשכתו, ואף קבעה כי יש "ספק ממשי" אם ניתן לתקן את המעוות לגבי המינוי של האלוף דוד זיני, שמונה, לדעתה בדרך פסולה ובלתי חוקית.
משיכת החבל היא טרגדיה בכמה מובנים: ראשית, זילות השב"כ כאשר העומד בראשו מתמנה בדרך שמעוררת ספק לגבי כוונותיו של הממנה. גם הליך המינוי – בישיבה חפוזה במכונית והסתרה (לכאורה?) מהרמטכ"ל בניגוד לנהלים – עקום ופגום. השב"כ ומי שעומד בראשו חייבים ליהנות מלגיטימציה ציבורית רחבה ככל האפשר וראש הממשלה פגע בכך. שנית, מסתבר שראש הממשלה יתעלם מהיועצת, וימשיך לקדם את מינוי זיני, ואז, על פי החוק השלישי של ניוטון, משיכת החבל תענה בהפעלת כוח נגדי: תוגשנה עתירות שתוצאתן הסבירה היא קביעה שיפוטית שהמינוי נעשה שלא כדין משום שהממנה פעל, כפי שכבר נקבע הן על ידי בית המשפט והן על ידי היועצת, בניגוד עניינים. ראש הממשלה ימנף את פסילת המינוי כהוכחה נוספת לשלטון הפקידים וה"דיפ-סטייט" ויפעל להמשך ערעור אמון הציבור במערכת האוכפת את שלטון החוק. שלישית, מינוי ראש לשב"כ יתעכב, בזמן מלחמה, עקב הורדת הידיים המשפטית, לשבועות רבים. הסחרור עלול להימשך אף מעבר לכך. רביעית, ראש הממשלה יצר מתח לא-רצוי בין שני גופי הביטחון החשובים – צה"ל ושב"כ, ששיתוף הפעולה ביניהם מציל חיים.
והעיקר: נמשך ומתחזק הפלירטוט המסוכן של מנהיגי ציבור בישראל עם האפשרות המחרידה של אי-ציות לפסיקת בג"ץ, שעלולה להוביל לפירוק החברה הישראלית. אי-ציות לבג"ץ כמוהו כביטול "מוראה של מלכות", שתוצאתו היא "איש את רעהו חיים בלעו". במקרה כזה אפשר שבית המשפט יממש את נשק יום הדין – קביעת נבצרות של ראש הממשלה – שעלול להיות גורם מפעיל למאבק אזרחי שאין לשער את משמעויותיו.
יש אפשרות לעצור את ההתדרדרות הקשה: משקבעה היועצת כי יש לקיים את הליך המינוי מחדש ללא מעורבות של ראש הממשלה, על אלוף דוד זיני להודיע מיידית שהוא מוכן להתמנות רק לאחר שימולאו כל תנאיו של ההסדר והמינוי יאושר על ידי ועדת המינויים בראשות השופט אשר גרוניס, ובמקרה של עתירה, גם על ידי בית המשפט. על ראש הממשלה תוטל החובה "ליישר" את הליך המינוי, באמצעות העברת סמכות המינוי לשר אחר. על הממשלה יהיה לקיים דיון מקצועי מסודר, לשתף פעולה באופן מלא עם ועדת המינויים, ולהנמיך את הטון הלעומתי כלפי בית המשפט והיועצת. אף שהיועצת מטילה ספק באפשרות של מינוי זיני, נראה לי שאין לפסול אדם, שאין בו פגם אישי כלשהו והכול מעידים על יושרתו, מלמלא את התפקיד רק משום שראש הממשלה בחר בו בהליך לא תקין. צריך לוודא שיתבצע הליך נאות ושהאלוף זיני יתרחק ד' אמות מענייני חקירת קאטרגייט, ודי בכך. אם בית המשפט יאמץ עמדה זו, נראה שנוכל לצאת מהסאגה הזו בשלום.
בטרגדיה היוונית, שעולמה מיתוס ואגדה, האסון הוא בלתי נמנע. אבל הטרגדיה שלנו עוסקת בחיים הממשיים, הפרטיים והלאומיים, ויש הכרח להימנע מהאסון. ההיבריס היווני – הנכונות לפעול ביומרה שאיננה מתחשבת בנסיבות חיצוניות – הוא המלכודת שבה נפלו גיבורי הטרגדיה. המלכודת הזו פרושה גם לפני השחקנים שבגבעת רם. אל להם להקשיב למקהלה המפתה – כל אחד והמקהלה שלו - שקוראת להם להכריע את המאבק בעוד משיכה אחת חזקה בחבל.
שר ההיסטוריה מביט בך ראש הממשלה, בכם השופטים, בך האלוף זיני. האם תדעו לכבוש יצרכם?
>>> פרופ' ידידיה שטרן הוא פרופ' למשפטים, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כיום משמש כנשיא JPPI – המכון למדיניות העם היהודי