אלו ימים דרמטיים, אולי הדרמטיים ביותר מאז תחילת המלחמה: מוחמד סינוואר ומוחמד שבאנה, שנים משלושת הבכירים שנותרו בעזה, מהגורמים הקיצוניים ביותר ברצועה, מהניציים במשא ומתן לשחרור חטופים, בסבירות גדולה מאוד חוסלו. בחמאס נשאר בכיר אחד. אבל זה לא רק זה - הלחץ הצבאי שהולך וגובר, ובעיקר העובדה שסיוע הומניטרי לא נכנס לרצועה כבר חודשים וחצי, משנים את כללי המשחק. חמאס נמצא בלחץ גדול מאוד, עד שאפילו בכיריו (אלה שנותרו) מתקפלים במשא ומתן, בזמן שישראל מחסלת את ראשיו. הם מבינים, יותר מתמיד שאין להם אופציה אחרת. ואז בא נתניהו - ומושיט להם יד. והאמת, שאין שום סיבה להיות מופתעים, אלא פשוט להסתכל אחורה.
כך בדיוק היה במשך שנים לפני 7 באוקטובר. חמאס היה משגר רקטות, ונתניהו היה קונה שקט באמצעות הכנסת כסף קטארי לרצועה. בהתחלה במזוודות, ואחרי זה בשיטות אחרות. הכסף הזה שהכניס אז ראש הממשלה (ורובו הלך לחימוש חמאס ולבניית מנהרות טרור) נלחם בנו כבר שנה ושבעה חודשים.
כך בדיוק היה גם מאז 7 באוקטובר: כוחותינו נלחמים במחבלים, מחסלים את ראשי חמאס והאחראים לטבח, ואז שוב נתניהו מחליט להכניס סיוע. בהתחלה בשביל העסקה הראשונה (ובצדק), ולאחר מכן במשך חודשים ארוכים בחינם - בלי תמורה. המשאיות הללו הן מזוודות הכסף הקטארי בתחפושת. על פי הערכות - חמאס הכניס לקופתו כמיליארד דולר מאותו סיוע.
ועכשיו שוב, דווקא בימים הקריטיים האלה, אולי הדרמטיים ביותר עבור ארגון הטרור הרצחני מתחילת המלחמה, שוב לחץ אמריקני ושוב ראש הממשלה מתקפל ומאפשר הכנסת סיוע. ושוב, זה יגיע לחמאס.
הקמת מרכזי החלוקה לתושבים עזתים טרם הושלמה, ובימים הקרובים (על פי גורם בכיר - שבוע) הסיוע ההומניטרי ייכנס במשאיות. ישראל תעשה כל מאמץ שיגיע לאזרחים - אבל הוא יגיע לחמאס וייתן להם עוד קצת אוויר, שהיום הם זקוקים לו יותר מכול.
חשוב להבין, זה לא רק הסיוע עצמו והכסף המזומן שחמאס מפיק ממנו, אלא העובדה שהתושבים בעזה שוב מבינים שחמאס הוא הריבון, שהוא זה שדואג להם.
סיוע הומניטרי לתושבים ברצועה חייב להיכנס, אבל בשליטה ישראלית ובידיעה ברורה שזה מגיע רק לאזרחים או לחילופין עם תמורה - שחרור חטופים. אחרת, אנחנו מאבדים עוד מנוף לחץ חשוב.