בשבת שעברה החלו ארצות הברית ואיראן את המשא ומתן ביניהן על עתיד תוכנית הגרעין האיראנית. כניסת איראן למשא ומתן בעומאן, כאשר יכולותיה הגרעיניות נמצאות בנקודה המתקדמת בתולדותיה, נכפתה עליה באמצעות איום צבאי מצד וושינגטון. לראשונה אחרי עשור, איום צבאי אמין לנטרול הגרעין האיראני מונח על השולחן ומגובה בנוכחות צבאית אמריקנית חסרת תקדים במזרח התיכון, שביטויה הבולט הוא פריסת מפציצים אסטרטגים חמקניים באי דייגו גרסיה באוקיאנוס ההודי ושתי נושאות מטוסים שנשלחו לזירה. זאת, בזמן שאיראן פגיעה מתמיד לאחר שאיבדה את חיזבאללה כרכיב מרכזי בכושר ההרתעה שלה, ונפגעה יכולתה להגן על אתריה האסטרטגיים מפני תקיפה.
בצל איומיו של הנשיא טראמפ לפנות לאופציה הצבאית אם המשא ומתן ייכשל – שני הצדדים מאותתים על רצון להגיע להסכם. למרות זאת, לא ברור אם הם יוכלו לגשר על הפערים ביניהם. "השטן מצוי בפרטים", ונראה כי הצד האיראני בקיא בהם יותר והמשא ומתן אינו סימטרי. בעוד שלשר החוץ האיראני, עראקצ'י, ניסיון רב-שנים מסבבי משא ומתן קודמים והוא שולט בפרטי הפרטים של הסוגיה הגרעינית, הנושא ונותן הקשוח מטעם טראמפ, שליחו סטיב וויטקוף, עושה את צעדיו הראשונים בתחום הגרעיני, הדורש רמת מקצועיות גבוהה. מעבר לכך, וויטקוף שקוע במשא ומתן תובעני גם בזירות נוספות בדגש על אוקראינה, סעודיה ועזה.
נחישותו המוצהרת של הנשיא טראמפ להבטיח ש"לאיראן לא יהיה נשק גרעיני" מהווה יעד כללי, שעלול לפגוש בקלות יחסית את עמדת איראן, הטוענת מאז ומתמיד ש"תוכניתה הגרעינית מיועדת למטרות שלום בלבד", ואינה מוכנה לוותר על זכותה להעשרה. בנסיבות אלה, איראן וארצות הברית עלולות להגיע להסכם בעייתי מבחינת ישראל, שלא יעמוד בדרישתה לפירוק מלא של תוכנית הגרעין של איראן, ולהרחקתה לצמיתות מהסף הגרעיני. זאת, באופן שינטרל את יכולתה לפרוץ לנשק גרעיני בטווח זמן שלא יאפשר לארצות הברית ולישראל לעצור אותה.
הדיווח האחרון ב"ניו יורק טיימס" חשף את המתחים בין ישראל לארצות הברית סביב הסוגיה האיראנית. ישראל סקפטית ביחס לסיכויים לכפות על איראן הסכם מספק ללא תקיפה של מתקניה הגרעיניים, שתוכננה על פי הדיווח בחודש מאי. מנגד, ממשל טראמפ, חרף מחלוקות בשורותיו, הכריע בעד מאמץ דיפלומטי להגיע להסכם עם טהראן, עליו בישר הנשיא טראמפ לראש הממשלה בבית הלבן.
ישנם עשרות פרמטרים בתחום הגרעין, עליהם נדרשת ארצות הברית להתעקש בהסכם עתידי: היקף ורמת ההעשרה של החומר הגרעיני שיישאר באיראן, מספר הצנטריפוגות שתוכל להחזיק, אם בכלל, ואיכותן, רמת המיגון של אתרי ההעשרה, מגבלות בתחום מחקר ופיתוח, פיקוח חודרני של סבא"א על תוכנית הגרעין (על בסיס מה שנקרא ה"פרוטוקול הנוסף" של הסדרי הפיקוח של ה-NPT), גישה לבדיקת פעילויות, אתרים ומדענים החשודים בהקשרי פיתוח נשק גרעיני, תשובות איראניות מלאות ב"תיקים הפתוחים" ביחס לפעילות גרעינית אסורה בעבר ועוד.
מסגרת ההסכמות סביב הפרמטרים הללו יכולה להתבטא בחמישה מודלים אפשריים להסכם:
- המודל הלובי, עליו מדבר ראש הממשלה, שמשמעותו פירוק מוחלט של כל תשתיות הגרעין באיראן, על ידי ארצות הברית. זה מודל שאיראן דוחה על הסף ונראה כי הוא אינו ריאלי בטווח הזמנים אליו מכוון הנשיא טראמפ.
- "סטנדרט הזהב" – בהתאם לסעיף 123 בחוק האנרגיה האטומית של ארצות הברית, המתנה מכירת כורי כוח גרעיניים בכך שלא תתבצע העשרת אורניום בשטח המדינה שבה הם מוקמים, והדלק המוקרן בהם יוצא ממנה תחת פיקוח, כדי שלא תוכל להפיק ממנו פלוטוניום. זהו המודל של תוכנית הגרעין האזרחית שמתבצעת באמירויות.
- חסימת הנתיב לנשק גרעיני – דילול או הוצאה מאיראן של מאגרי האורניום המועשר לרמה של 20% ו-60% והגבלת יכולת ההעשרה של איראן, באופן קבוע, לרמה נמוכה בלבד (3.67%) ללא היתר לצבור אורניום בכמויות גדולות. זאת, לצד איסור מוחלט של כל פעילות שיכולה לשמש לנשק גרעיני, פיקוח חודרני "בכל זמן, בכל מקום", מגבלות על בניית אתרים חדשים ועל מערך הטילים הבליסטיים.
- JCPOA – חזרה להסכם הגרעין של 2015, שהתמקד בהגבלת יכולות העשרה של איראן, לפרק זמן תחום בלבד, תוך התאמתו למציאות הנוכחית של תוכנית איראנית רחבה מבעבר. להסכם כזה, עם שינויים בלוחות הזמנים, חותרת איראן, למרות שברור כי הוא לא רלוונטי יותר, נוכח התקדמותה הטכנולוגית בתחום הגרעין וכמות החומר המועשר שצברה לרמות גבוהות (20 ו-60 אחוזים).
- הסכם ביניים בנוסח הסכם 2013 (JPOA) – המקפיא את תוכנית הגרעין תמורת הקלות מסוימות בסנקציות והסרת האיום הצבאי. במצבה המתקדם של תוכנית הגרעין האיראנית, הסכם כזה משאיר את איראן בסף הגרעיני, ומהווה אופציה גרועה ביותר עבור ישראל.
ישראל חייבת להגיע להבנות מוקדמות עם הממשל האמריקני ביחס למאפייניו של "הסכם קביל", שיחסום כל אפשרות של איראן להפוך את תוכנית הגרעין האזרחית שלה לתוכנית נשק צבאית. להלן עיקריו:
- "סטנדרט זהב", ללא העשרת אורניום. שמירה על סטנדרט זה חשובה גם מול דרישת סעודיה לתוכנית גרעין, הימנעות מדרישה של האמירויות לפתוח את ההסכמים שלהן עם ארצות הברית, ולהעשיר בשטחן, ותביעות דומות מצד טורקיה ומצרים.
- ללא סעיפי פקיעה (sunset) על ההגבלות שיוטלו על תוכנית הגרעין האיראנית. מדובר באחד הליקויים המרכזיים של הסכם הגרעין משנת 2015, אשר הכשיר בהדרגה את תוכנית הגרעין האיראנית, והותיר את המערב ללא מנופים לקראת משא ומתן להארכת המגבלות לאחר תום ההסכם.
- מהלך צבאי, בהינתן כישלון המשא ומתן להסכם קביל.
בשורה התחתונה, ייתכן שהמשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן נועד לייצר הצדקה למהלך צבאי, אך בשלב זה קיים חשש כי הנשיא טראמפ להוט להגיע להסכם כמעט בכל מחיר, כחלופה עדיפה על תקיפה, ולהציגו כ"עסקת המאה".
נראה שישראל לא הצליחה להגיע להבנות אסטרטגיות מקדימות עם ממשל טראמפ, כולל בהיבטים טכניים ואופרטיביים, על המודל הרצוי להסכם עם איראן ועל PLAN B משותף במקרה שהמשא ומתן ייכשל. בנסיבות אלה היא מוצאת עצמה מופתעת, כל פעם מחדש, מהמהלכים האמריקנים, ומתבוננת במגעים בין וושינגטון לטהראן כמעט ללא יכולת להשפיע עליהם.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL